|
המחזור "שירת עצמי", הנחשב פסגת מפעלו של וולט ויטמן, מוגש בזאת לקורא בתרגום חדש.
וולט ויטמן (1819-1892), מאבות השירה המודרניח, שבר את המוסכמות הספרותיות של התקופה הוויקטוריאנית, וכתב כסוס דוהר בשדה פתוח: שורות ארוכות, ללא חריזה ומשקל, המשקפות נאמנה את רוח החופש של העולם החדש, את מרחבי הנוף האדירים של היבשת, את נשמתו הגדולה והאוהבת של המשורר. צחוק הגורל הוא שדווקא ויטמן, שהתרועע עם פועלים, דייגים ונהגי אומניבוסים, שהצהיר בכתיבתו בגלוי על אהבתו לגברים ולנשים גם יחד, שספג קיתונות של בוז בשל "מופקרות" ספרותית ומוסרית, וקנה בחייו יותר חסידים מעבר לאוקיינוס, באירופה, מאשר בארצו שלו, הפך לאחר מותו למשוררה הלאומי של אמריקה.
"שירת עצמי" היא אודיסיאה רוחנית מרתקת של אדם מאמין שאינו כבול בידי מוסכמות דת כלשהי, פייטן שהגיע למדרגה גבוהה של שלמות עם קונו ועם עולמו, וכתב: "אני מוצא מכתבים מאלוהים שנשמטו ברחוב, ואלוהים/ חתום על כולם,/ ואני משאיר אותם במקומם, כי אדע, בכל אשר/ אלך/ אחרים בעתם יבואו לעולמי עד".
|
){kind=link}
