הדגמת eBook
דף הבית אודותינו צור קשר פרס ברטל הגשת כתבי יד מועצה מדעית
INTERNATIONAL סל הקניות שלי
רשימת התחומים| ספרים חדשים| כתבי עת| סדרות| ספרים דיגיטליים| מבצעים

ברוך שפינוזה

ברוך (בנדיקטוס) שׂפינוזה (24 בנובמבר 1632 - 21 בפברואר 1677) היה פילוסוף יהודי-הולנדי, בן למשפחת אנוסים שברחה מספרד ושבה ליהדות. נולד באמסטרדם.[br]חייו:[br]בגיל 24 (בשנת 1656) הוא הוחרם על ידי הקהילה היהודית בשל תפיסותיו המהפכניות על מהות האלוהים ומעמד כתבי הקודש. על פי פרופסור יוסף בן שלמה, הוא הוחרם מהקהילה היהודית לא בשל דעותיו, שכמותן ניתן למצוא אצל הוגי דעות דתיים, אלא בשל אי קיום מצוות בפרהסיה והתחברותו לנוצרים. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, שהשפיע רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית, ולמייסד של מדע ביקורת המקרא. יש המכנים אותו פילוסוף הפילוסופים. זכה להוקרה רבה מצד פילוסופים שונים כמו הגל, נובאליס ויעקבי ומצד משוררים כמו גיתה, הרדר, קולרידג' ושלגל.[br][br]שׂפינוזה נולד לאביו מיכאל ד'אספינוזה שהיה סוחר ואדם עשיר, הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי. הוא התפרנס מליטוש עדשות למשקפיים ולטלסקופים. אוניברסיטת היידלברג הציעה לו לקבל משרה כפרופסור מן המניין לפילוסופיה בשנת 1673, תוך התניות הקשורות באי פגיעה בסמכות הדת הרשמית. הוא דחה את ההצעה, בנימוק שהדבר יפגע בעבודתו הפילוסופית העצמאית, ובכך שחופש ההוראה הפילוסופי שלו יהיה מוגבל.[br][br]כאשר כתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו", הוא נודה מהקהילה היהודית ועבודתו נפסלה על ידי הקתולים והפרוטסטנטים גם יחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. כשנה לאחר מותו בשנת 1678 הממשלה ההולנדית החרימה את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי, והוא אף מכונה בשם הסרקסטי "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מלטינית, ברוך הארור).[br][br]שפינוזה נפטר ממחלת השחפת, והוא בן 44 בלבד, אולם רעיונותיו המשיכו לטלטל את הפילוסופיה המודרנית, והפוסט-מודרנית, עד לעצם ימינו אנו. ב-27 באוגוסט 2002 הנפיק השרות הבולאי הישראלי, בול דואר כהוקרה לכבודו.[br]כתב ההחרמה של שפינוזה:[br]האדונים מן המעמד[קרי, הפרנסים] מודיעים לכבוד מעלתכם כי מאחר שמזה זמן נמסר על השקפותיו ומעשיו הרעים של ברוך דה אספינוזה, והם ניסו בדרכים ובהבטחות שונות להשיבו מדרכיו הרעים, אך לא עלה בידם לתקנו, ואדרבה,כל יום הגיעו לידיעתם ידיעות נוספות על כפירות נוראות שעשה ולימד, ומעשים עצומים שחולל, ויש בידם עדויות רבות וראויות לאמון שנמסרו כולן בנוכחות האדונים החכמים[קרי, הרבנים] לכן נמנו וגמרו על דעתם של אלה כי אספינוזה הנ"ל יוחרם וינודה מעדת ישראל, והרי הם מטילים עליו את החרם דלהלן: "בגזירת עירין ובמאמר קדישין אנו גוזרים חרם, נידוי, אלה ושמתא על ברוך דה אספינוזה, בהסכמת האל יתברך וכל הקהל הקדוש הזה.. ארור יהיה ביום וארור בלילה, ארור יהיה בשוכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, וא[דוני]לא ירצה בכפרתו ותבער בו חמת א[דני] וקנאתו... "ואתם הדבקים בא[דני] א[להיכם] חיים כולכם היום" ואנו מזהירים שאיש אינו רשאי להתקשר עמו בעל פה או בכתב, ולא לעשות לו שום טובה, ולא לשהות עמו תחת קורת גג אחת... ולא לקרוא שום חיבור שעשה או שכתב.[br]תפיסתו:[br]תפיסתו, המכונה פנתאיזם, גורסת כי אין אלוהות טרנסצנדנטלית ואין אל פרסונלי מצווה, ומבחינתו האלוהות היא בעצם כל הטבע על כל מרכיביו וגווניו. שפינוזה מזהה את העצם – ישות שהיא סיבת-עצמה, שאין ישות חיצונית לה, שהיא מקור הכול – בתור אלוהים, ובה בעת בתור הטבע. מכאן שאם האלוהים הוא הטבע, הרי שכל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות – בטלה. עוד נדבך חשוב בתפיסה זו הוא אחדות הגוף והנפש. בניגוד לתפיסות המקובלות אז, שפינוזה גרס כי הגוף והנפש הם שני תארים שונים של העצם: תואר המחשבה ותואר ההתפשטות. ישנם אינסוף תארים לעצם, מתוכם אנו מכירים רק שניים. לכן - במות הגוף תמות גם הנפש. תפיסה זו עוררה סערה בעולם הדתי, שנמשכה מאות שנים. שפינוזה, באמצעות השימוש במילון המושגים של דקארט ("עצם", "אלוהים" ועוד) שלל את הדואליזם הקרטזיאני בפרט, ואת השניות של עולם נוכחי ועולם הבא, של אדם ואל, בכלל. הפיזיקאי אלברט איינשטיין כתב בכמה מקומות שהוא נוטה להאמין באלוהים של שפינוזה, וכי אלוהים זה היה לו למקור השראה של עבודתו המדעית. על פי יוסף בן שלמה, השפינוציזם יכול לשמש כמעין דת של האיש החילוני, במקום היהדות או הנצרות.[br][br]כאמור שפינוזה טען שאין אלהים חיצוני לעולם ועל כן ממילא אין שום משמעות לציווי אלהי בתחום המוסר והעולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר ע"פ שפינוזה נובע מ"טבע האדם" "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב, הוא טוב כי אנו רוצים אותו". מאחר שהרצון המוסרי "לגמול אהבה כנגד אהבה ושנאה כנגד שנאה" והרצון לידע "לדעת את האלוהים" אין בהם ע"פ שפינוזה מידה שהיא מוגזמת הם גם אלו המטילים רסן על התשוקות של האדם. תשוקות שיש בהן תועלת אך האדם הרציונאלי יודע שמידה גדולה מדי מהן מזיקה לו. לכן החברה האידאלית לאדם ע"פ חיבוריו "מאמר תאולוגי מדיני" ו"מאמר מדיני" (שכתיבתו לא הושלמה) היא חברה המאפשרת לאדם למקסם את הרצונות של "ואהבת לרעך כמוך" כלומר שוויון וצדק, ואת הרצון "לדעת את האלוהים" כלומר העיסוק במדע וחקר העולם. בדומה להובס, שפינוזה ראה את המדינה כאמנה חברתית שהאזרחים מצטרפים אליה על מנת להגן על עצמם ממלחמת הכל בכל שתהיה בלעדיה. לאור זאת שפינוזה הדגיש שהמדינה תתקיים רק כל עוד האזרחים יחשבו שהיא מועילה להם. הגבלה זו היא שמחייבת את המדינה לדאוג שאזרחיה יהיו מרוצים והיא שגורמת לכך שבניגוד להובס שפינוזה לא תמך במשטר אבסולוטי. שפינוזה תמך במשטר מעורב שבו ישנם אלמנטים מונרכים, אריסטוקרטיים ודמוקרטיים, וחוקה חזקה שמאפשרת חופש דיבור ומחשבה. כך חשב שפינוזה שהמעמדות השונים יאזנו זה את זה לטובת כלל האזרחים. בספרו "מאמר תאולוגי מדיני" שפינוזה מציג משטר שבסיסו דמוקרטי ונשען על צבא עממי ואזרחות לכלל הגברים (ביחסו לנשים שפינוזה לא היה שונה משאר בני דורו). ב"מאמר מדיני" לעומת זאת שפינוזה רצה להציג שלושה דגמים של משטר מונרכי, אריסטוקרטי ודמוקרטי אולם הספיק לכתוב רק את הפרקים העוסקים במשטר המונרכי והאריסטוקרטי וסעיפים בודדים מהמשטר הדמוקרטי. עם זאת בספר הוא הוא טוען שהמשטר הדמוקרטי יהיה יציב יותר. שפינוזה היה כפוף למגבלות צנזורה ולכן "מאמר תאולוגי מדיני" התפרסם ללא שם מחבר, והרעיונות הרדיקליים ביותר שלו התפרסמו רק במסגרת חיבורו המרכזי ביותר "האתיקה" שיצא לאור רק לאחר מותו[br][br]בניגוד למה שאפשר לנחש מעמדתו שפינוזה לא רצה לבטל את הדת עבור ההמון. שפינוזה חשב שחיוני עבור ההמון להאמין שיש אלהים משגיח ומצווה משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסלית שעיקריה יהיו אהבת הרע ואהבת אלהים שתתבסס על המקרא לאחר טיהורו ממעשי ניסים ומאמונות תפלות.[br] "אתיקה":[br]ספרו החשוב ביותר הוא תורת המידות (אתיקה), בו מנסח שפינוזה את תפישת האלוהים שלו, ואת אפשרות חירות האדם בעולם פנתאיסטי. זהו חיבור פילוסופי הכתוב, כביכול, בצורה אוקלידית, כלומר בצורה הדומה לכתיבת משפטים והוכחות בגיאומטירה. בספר קובע שפינוזה אקסיומות, ומהן גוזר משפטים ותתי-משפטים והוכחות. מבנה זה אמור לתת לכאורה ביסוס לוגי למסקנות שגוזר שפינוזה. ביקורת רבה הופנתה כלפי שפינוזה בשל השגיאות הלוגיות הלא מעטות שנמצאו בספרו זה, ולמעשה יש כמעט תמימות דעים בין הפילוסופים ששפינוזה לא הצליח לבסס את המטאפיזיקה שלו ב"סדר גאומטרי" כפי שביקש. עם זאת, אין בכך כדי להוריד מחשיבותה והשפעתה של שיטת שפינוזה על התפתחות הפילוסופיה המערבית, בהיותה אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בביסוס הפילוסופיה הרציונליסטית. רבים גם מעריכים את תורתו של שפינוזה על האסתטיקה הרבה שהיא מצטיינת בה, ויש אף המשווים אותה לשירה.[br][br]יש הטוענים כי למרות הצורה האוקלידית של הספר, הוא כתוב, למעשה, בצורה סוקראטית, המשדלת את הקורא למצוא את פתרונות הבעיה הפילוסופית בכוחות עצמו. ההנחה בבסיס תפישה זו, נשענת על סתירות במהלך הספר, ועל אי הנחת אקסיומות בסיסיות.[br]ספריו בתרגום לעברית:[br]מאמר תאולוגי מדיני, תרגם חיים וירשובסקי בשנת 1961, הוצאת מאגנס. [br]איגרות ברוך שפינוזה, תרגם חיים שמואל בשנת 1963, הוצאת מוסד ביאליק. [br]מאמר על תיקון השכל, תרגם נתן שפיגל בשנת 1972 , הוצאת מאגנס. [br]מאמר קצר על אלוהים, האדם ואושרו, תרגמה רחל הולנדר-שטיינגרט בשנת 1978, הוצאת מאגנס. [br]מאמר מדיני, תרגם חיים וירשובסקי בשנת 1982, הוצאת מאגנס. [br]תורת המידות, תרגם יעקב קלצקין הוצאת אקדמון. תירגום ישן של ה"אתיקה". [br]אתיקה, תרגם פרופ' ירמיהו יובל , הוצאת הקיבוץ המאוחד. [br]דקדוק שפת עבר, תרגם שלמה רובין בשנת 1905. [br][br][a target=_blank href=http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%96%D7%94&oldid=2948173]"ברוך שפינוזה." ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. 10 אפר' 2007, 17:46 UTC. 10 אפר' 2007, 17:46 [/a][br][a target=_blank href=http://www.gnu.org/copyleft/fdl.html]התוכן מוגש בכפוף ל- GNU Free Documentation License[/a]
מציג 1 - 5 מתוך 5
הוצאות מתארחות| זכויות יוצרים| דמי טיפול ומשלוח| תנאי שימוש| אבטחה| ספרי לימוד| קישורים מומלצים| רשימת המחברים| עותקי ביקורת| שירות לקוחות
הוצאת מאגנס מפרסמת ספרי מחקר וספרי עיון, כתבי עת, ספרי לימוד בכל תחומי המחקר כגון ספרי אמנות, ספרי אנטישמיות, ספרי ארכאולוגיה, ספרי אתיקה, ספרי בלשנות ולשון, ספרי גאוגרפיה, ספרי דתות (אסלאם, נצרות), ספרי הגות ותרבות יהודית (חסידות, מיסטיקה יהודית, מקרא, פילוסופיה ומחשבה יהודית, תלמוד הלכה ומדרש, תפילה ופיוט), היסטוריה, המזרח הקדום, ספרי חוק ומשפט, ספרי חינוך, ספרי חקלאות, ספרי חקר השואה, ספרי כלכלה, ספרי לימודים קלסיים, ספרי מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, ספרי מדעי הטבע, ספרי כימיה, ספרי מתמטיקה, ספרי פיזיקה, מילונים וספרי יעץ, ספרי מנהל עסקים, ספרי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, ספרי ספרות, ספרי לימוד אנגלית, ספרי לימוד כלכלה, ספרי לימוד מחשבים ותכנות, ספרי לימוד מתמטיקה, ספרי לימוד סטטיסטיקה, ספרי לימוד עברית, ספרי לימוד ערבית, ספרי לימוד פיזיקה, ספרי לימוד רפואה, ספרי לימוד מוסיקה ואמנות, ספרים ללימוד שפות, ספרי עבודה סוציאלית, ספרי פוליטיקה, ספרי פולקלור ותרבות עממית, ספרי פילוסופיה, ספרי פסיכולוגיה, ספרי רפואה ובריאות, ספרי תקשורת, ספרים ביידיש. ספרי הוצאת מאגנס מתפרסמים גם כספרים דיגיטליים. © כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים ע"ש י.ל מאגנס האוניברסיטה העברית (1978) בע"מ
Powered by NetIS™ - ePublishing Platform