'חרבה דמשה' הוא הגדול ואולי אף החשוב בחיבורים המאגיים היהודיים מן העת העתיקה אשר שרדו בימינו. יסודו בעבודת עריכה מתוחכמת הכורכת יחדיו מקורות עבריים, ארמיים ויווניים, שוזרת מרכיבים מאגיים מובהקים עם יסודות מן המדרש, הליטורגיה, המוסר והמיסטיקה של זמנה, ומאגדת את כולם יחדיו לכדי יצירה ספרותית-מקצועית מורכבת ומגובשת.
זהו חיבור מפתח להבנת המאגיה היהודית בעת העתיקה, ופיענוחו מעשיר לאין ערוך את ידיעתינו אודותיה ואודות מקומה ומערכת קשריה עם כלל הביטויים התרבותיים והדתיים של יהדות העת ההיא.
הספר מציע מחקר המבקש להתחקות אחר מקורותיו של בעל החיבור, דרכו בעבודת העריכה, ותפיסתו את המאגיה. בין השאר נידונים בו מקורו ומעמדו של הידע המאגי, יחס האל למאגיה ויחסה אליו, הגילוי למשה וקשריו למסורות הגילוי המיסטי לו זכה, הפרקטיקה המאגית וחשיבות התפילה בתוכה,מעמד המלאכים ומקור כוחה של ההשבעה האנושית, רשימת הכשפים וחיבורה המיוחד ל'חרב' השמות, קהל היעד של החבור, ועוד נושאים רבים נוספים.
זהו המחקר הראשון לו זוכה החיבור מאז ראה אור לראשונה לפני כמאה שנה. המהדורה מבוססת על כתב יד ששון 290, הקודם במאות שנים לנוסח שהתפרסם בעבר.
בספר מתפרסמים לראשונה קטעים רבים מ'ספרות החרב המאגית', בה מבקש המחבר לראות אחד ממקורותיו העיקריים של החיבור, וכן ארבעה קטעים מנוסח קדום שלו שנמצאו בגניזה, המעידים על שימוש מעשי בו. נלווה אליהם דיון בטיבם ובמהות הקשר בינם ובין החיבור.