ספר זה עוסק בסוגיות מרכזיות של הוראת לימודי היהדות. הקו המוביל את ראיית הוראת לימודי היהדות בספר זה הוא העיון האפיסטמי שנמצא ביסוד עבודת התזיס של המחבר. פרקי הספר עוסקים במקרא ופרשנות המקרא, באגדה ובמדרש אגדה, באתיקה מוסר והלכה. הקו המנחה את המבחן האפיסטמי בלימודי היהדות הוא חקר האמת של המסרים הנידונים וביסוסה ע"י פעולות אימות, תוך נאמנות למסורת חז"ל ותוך הישענות על מסורת זאת. מה ההבדל שבין הוראה אפיסטמית בלימודי היהדות ובין הוראה רגילה? מה הן רמות אפיסטמולוגיות בהוראה ובלמידה בלימודי היהדות? כיצד הבאת ראיות תומכות מחזקת את ההוראה והלמידה? האם הישענות על סמכות חכמים דיה כדי לבסס למידה אפיסטמית? האם קיימות גישות אפיסטמולוגיות במחשבת חכמים? מה הן גבולות האינדוקטרינציה בלימודי היהדות בהוראה אפיסטמית? מה ההבדל שבין לימודי אגדה, הלכה ומוסר? כיצד ניתן לשקם מוסר דתי מול סמכויות דתיות חלשות? כיצד ניתן לשפוט שיפוט מוסרי דמות תנ"כית בכלים אפיסטמולוגיים?