המאמרים בכרך זה: מנחם כהנא | התוספות בספרי דברים עמרי לבנת | גילויים מקהילת קונסטנטין: פיוטים חדשים מאת ר' יוסף אבן אביתור ועדויות לקליטת פיוטים ארץ ישראליים עומר מיכאליס | לשון צוּפית ב'מורה נבוכים' ופשרה יונתן האורד | שיטת המבטלים: לדרכי ארגון תורת הלשון באשכנז

בשנת אלפיים יצאה לאור החוברת דרכי הבשמים 2000 . מאז חלו שינויים רבים הן במצב בשטח, הן בידע ובמחקרים והן במצב הגיאופוליטי, לאור הסכמי השלום עם מדינות נוספות במזרח התיכון. טובי החוקרים בנושא דרכי הבשמים חברו יחדיו להוציא לאור ספר חדש ומעודכן, העוסק במחקרי דרך הבשמים מעומאן ותימן ועד לים התיכון. דגש מיוחד ניתן בספר לקטע מפטרה לערבה וממנה לעבדת - תיאור מפורט של הנתונים הטבעיים של התוואי וכן של השרידים הרבים הפזורים לאורכו, כולל חידושי מחקר ותגליות מהשנים האחרונות שמתפרסמים כאן לראשונה. תקוותנו שספר זה ישרת נאמנה את ציבור שוחרי הידע וחובבי הטיולים בשטח, ושכולנו נזכה לטייל בקטעים הדרומיים יותר של דרך הבשמים.

נהיה כולנו חלוצים מספר את סיפורה של תנועת החלוץ בפולין והתפקיד שמילאה בעלייתה של תנועת העבודה להנהגת התנועה הציונית בין מלחמות העולם. הוא מתאר את הקמתה של תנועת המונים לאומית וסוציאליסטית, ששינתה את פני המפה הציונית. באמצעות הקמת מנגנון שליחים מארץ ישראל יצרו מנהיגי תנועת העבודה בארץ קשרים הדוקים עם חלוצי פולין: כך נהפכה החלוץ לתנועה חוצה גבולות, שקישרה בין יהודים בעזרת פוליטיקה, לאומיות וסוציאליזם. החלוץ הכשיר רבבות עולים צעירים חסרי הון, שמילאו לימים את שורות ארגוני הפועלים ביישוב, ובהם הסתדרות העובדים, הקיבוצים, המפלגות וההגנה. הספר מציג מגוון דמויות של ציונים צעירים, חלקם מוכרים וחלקם אלמונים, שנעו בין תמיכה נלהבת באידיאלים חלוציים לאכזבה מרה. ה"גיבורים" מן השורה משרטטים דיוקן של הדור היהודי הצעיר בפולין - דור תוסס, בעל שאיפות גדולות ואפשרויות מועטות - ואת מעורבותו בהכרעות הפוליטיות של התקופה. הספר מתאר גם את תרומת החלוץ למהפך בבחירות הגורליות לקונגרס הציוני בשנת 1933, שמרכזן היה בפולין. חברי התנועה התגייסו בלהט בבחירות אלה, ובזכותם גבר השמאל הציוני על הימין וביסס את מעמדו החדש בהסתדרות הציונית העולמית. ניצחון השמאל הסוציאליסטי על הימין הרוויזיוניסטי בתנועה הציונית הוא סיפור יוצא דופן על רקע התחזקות הימין באירופה באותן שנים.

הקומדיה דל'ארטה נחשבת כיום לאחת התופעות המשמעותיות ביותר בתולדות התיאטרון בזכות הצורות התיאטרליות המקוריות שהתגבשו בה. מקרנבל לתיאטרון: תבניות וכאוס בקומדיה דל'ארטה הוא חיבור אקדמי, ראשון בעברית, על עלייתה של הסוגה, על איכויותיה התיאטרליות והשינויים שחלו בה בזמן ובמרחב. לפנינו מחקר עדכני ומקורי, משוחרר מההילה המיתית שדבקה בקומדיה דל'ארטה. הספר דן בטבעה הייחודי כיונקת משני עולמות: העולם הלמדני – מורשת התיאטרון הקלאסי – ועולם המקורות העממיים. הפרשנות המקיפה של זיקת הקומדיה דל'ארטה לשורשיה הדואליים, ובעיקר לקרנבל, מסבירה את הסגנון החד - פעמי של המופע המאולתר, את חללי ההצגה, התבניות הדרמטיות, הדמויות, המשחק, התנועה ועיצוב התלבושות והבמה. הדיון בהיבטים המאתגרים של התפתחות הניסיון התיאטרוני המקצועי על הרקע ההיסטורי והתרבותי של התקופה מבהיר את שיטת ההתארגנות של הלהקות, את עלייתן של הנשים כשחקניות ואת התקבלותה של הסוגה על ידי קהל הצופים המגוון. הספר תורם לראייה רחבה ולהבנה מעמיקה של הסוגה בפרט ושל אמנות התיאטרון ככלל.

אחד האישים המרכזיים שביקשו להשפיע, הלכה למעשה, על יהדותה של מדינת ישראל היה הרב שלמה גורן. במשך עשרות שנים בלט הרב גורן בציבוריות הישראלית בתפקידיו כרב הראשי לצה"ל וכרב הראשי לישראל. הוא הצטיין בלמדנותו, הוכר כגדול בתורה ועסק כל ימיו בכתיבה תורנית. עם זאת, נאמן להשקפתו שהקמת המדינה היא " מפנה היסטורי מכריע באורח חייו הלאומיים של העם כולו", הוא הקדיש את עצמו לפעילות ציבורית ולכתיבתן של "הלכות מדינה", ועמד בקשרים הדוקים עם מנהיגי המדינה החילונים, ובראשם דוד בן-גוריון. עם השנים הפכה דמותו סמל לשילוב אפשרי של דת ומדינה. בין אדם למדינתו סוקר את התחומים המגוונים שבהם עסק הרב גורן ואת האתגרים הגדולים שעמדו לפתחו כפוסק הלכה: מעמדה ההלכתי של מדינת ישראל, מושג הריבונות, דיני צבא ומלחמה, קליטת עלייה, שינויים בנוסחי תפילות וברכות ועוד. הספר מתאר את עמדותיו המקוריות, היוצאות דופן לפעמים, בצמתים היסטוריים בתולדות המדינה ואת השפעתו על דרכי עיצובה. בתוך כך מתנסחת תפיסתו המדינתית הייחודית של הרב גורן, כפי שהיא עולה במשנתו ההלכתית, וכן ההנמקות השונות שבהן עשה שימוש כדי להביא לידי ביטוי הלכתי ואמוני את המהפך הגדול שעבר העם היהודי במאה העשרים.

הספר שאלה של מקום: ארכיטקטורה בין הפואטי לאתי קורא להבין מחדש את יסודות המעשה הארכיטקטוני תוך חשיפתו למחשבה הפנומנולוגית. באמצעות חזרה למפגש הראשון, והכושל, בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בין הפנומנולוגיה המתארת תופעות לאור הניסיון האנושי לבין השיח הארכיטקטוני, מציעה עדנה לנגנטל קריאה חדשה של השיח, המאמצת את הגותו של הפילוסוף מרטין היידגר ודנה בהשפעתו של תיאורטיקן הארכיטקטורה כריסטיאן נורברג-שולץ. כדי להדגיש את הפוטנציאל הגלום בהגותו של היידגר בהבנת שאלת המקום והאפשרויות לשכון בו דנה המחברת במשמעותו של הפואטי כציר מכונן בהבנת מושגים מרכזיים בשיח האדריכלי העכשווי. אולם הממד הפואטי, לדידה, אינו יכול להתקיים ללא הממד האתי. דרך עיון בהגות תלמידו ומבקרו של היידגר, הפילוסוף עמנואל לוינס, מבנה המחברת זיקה בין האתי לבין הבית ואפשרויות ההשתכנות בו.

האיסור "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" בדיבר השני מהדהד בכל היצירה החזותית היהודית לאורך הדורות. מאז ומעולם יהודים יצרו אמנות וצרכו אמנות, אולם היחס לאמנות פיגורטיבית - תיאורים חזותיים של אדם וחי - נע כמטוטלת בין איסור חמור והיתר מוחלט. הספר אמנות ללא דמות מתחקה אחר פרק פחות מוכר בתולדות האמנות היהודית שבו נעה המטוטלת לצד המחמיר, ושרישומו ניכר באמנות של בתי הכנסת הארצישראליים בשלהי העת העתיקה. המגמה האנטי-פיגורטיבית נחשפת בהימנעות מתיאורי דמויות אדם וחי וכן בהשחתה מכוונת של דמויות אדם וחי מפריטי אבן מגולפים ומרצפות פסיפס שעיטרו את בתי הכנסת. מה פשרה של מגמה מחמירה זו? האם היא צומחת מתוך העולם היהודי או שמא מקורות ההשפעה שלה הם דווקא מחוץ לחברה היהודית? מי אחראי להשחתת הדמויות בבתי הכנסת ומתי התרחשה השחתה זו? הספר מבקש לבחון תופעות אלו בפרספקטיבה היסטורית, דתית ותרבותית רחבה באמצעות מקורות חזותיים וספרותיים מן המרחב הארצישראלי בשלהי העת העתיקה ובתקופה המוסלמית הקדומה.

עטרת זקנים עוסק בחקר תולדותיהם של כמה מחכמי ההלכה הנודעים בימי הביניים בצרפת, בגרמניה ובספרד. הדיון בספר מתמקד בביוגרפיות עצמן, בניסיון לפתור שאלות קשות שמנסרות בעולם המחקר זה שנים רבות. מחברו מבקש להסתמך בו על דברי קודמיו כדי להוסיף עליהם נדבך חדש, אך לוודא תחילה שהיסודות הראשונים הונחו כהוגן ואיננו משתתפים בבנייתו של מגדל עקום, שעתיד לקרוס ביום מן הימים. כך, למשל, בוחן המחבר מחדש את סיפור הגירתו של הרא"ש מגרמניה לספרד בראשית המאה הארבע-עשרה, הגירה שהביאה לשינויים דרמטיים בעולמם של יהודי ספרד ואשכנז כאחד. האומנם, כפי שמוסכם במחקר, תכנן הרא"ש בקפידה במשך עשרים שנה את בריחתו לטולדו הרחוקה, לאזור תרבותי שונה לגמרי? בבחינה מדוקדקת של המקורות מתברר עתה כי סיפור המעשה שונה היה לגמרי, ומעברם של החכם האשכנזי ושל מסורת ההלכה האשכנזית מגרמניה לספרד נעשה ברגע האחרון, ורק מחוסר ברירה. גם בשאלות אחרות בוחן המחבר מחדש את המקורות הישנים ומוסיף להם מקורות חדשים מכתבי יד שעדיין לא נודעו כדי לתקן "אמיתות" שנתקבעו במחקר בטעות. תיקונים אלו מחייבים לעתים לשנות את הבנתנו בנושאים מרכזיים בחקר הספרות הרבנית בימי הביניים, כמו נקודות הדמיון והשוני בין שני מרכזי התורה הגדולים שבמרכז אירופה – זה האשכנזי וזה הצרפתי – ומערכת היחסים המורכבת והדינמית ששררה ביניהם במאות השתים-עשרה והשלוש-עשרה.

Jews have been active participants in shaping the healing practices of the communities of eastern Europe. Their approach largely combined the ideas of traditional Ashkenazi culture with the heritage of medieval and early modern medicine. Holy rabbis and faith healers, as well as Jewish barbers, innkeepers, and pedlars, all dispensed cures, purveyed folk remedies for different ailments, and gave hope to the sick and their families based on kabbalah, numerology, prayer, and magical Hebrew formulas. Nevertheless, as new sources of knowledge penetrated the traditional world, modern medical ideas gained widespread support. Jews became court physicians to the nobility, and when the universities were opened up to them many also qualified as doctors. At every stage, medicine proved an important field for cross-cultural contacts. Jewish historians and scholars of folk medicine alike will discover here fascinating sources never previously explored—manuscripts, printed publications, and memoirs in Yiddish and Hebrew but also in Polish, English, German, Russian, and Ukrainian. Marek Tuszewicki's careful study of these documents has teased out therapeutic advice, recipes, magical incantations, kabbalistic methods, and practical techniques, together with the ethical considerations that such approaches entailed. His research fills a gap in the study of folk medicine in eastern Europe, shedding light on little-known aspects of Ashkenazi culture, and on how the need to treat sickness brought Jews and their neighbours together.

Orthodox Jewish women are increasingly seeking new ways to express themselves religiously, and important changes have occurred in consequence in their self-definition and the part they play in the religious life of their communities. Drawing on surveys and interviews across different Orthodox groups in London, as well as on the author’s own experience of active participation over many years, this is a thoroughly researched study that analyses its findings in the context of related developments in Israel and the USA. Sympathetic attention is given to women’s creativity and sophistication as they struggle to develop new modes of expression that will let their voices be heard; at the same time, the inevitable points of conflict with the male-dominated religious establishment are examined and explained. There is a focus, too, on the impact of innovations in ritual: these include not only the creation of women-only spaces and women’s participation in public practices traditionally reserved for men, but also new personal practices often acquired on study visits to Israel which are replacing traditions learned from family members. This is a much-needed study of how new norms of lived religion have emerged in London, influenced by both the rise of feminism and the backlash against it, and also by women’s new understanding of their religious roles.

עיונים בספרות התלמוד כולל את מאמריו המדעיים של הרא"ש רוזנטל ז"ל שפורסמו בחייו ואחר חייו. הם נכתבו מאז שנת תשי"ח ועד לפטירתו בלא עת בשנת תש"ם. כרך א' כולל מחקרים בספרות התלמודית לתקופותיה: נוסח המשנה ועריכתה, חשיפת כתב יד חדש לירושלמי נזיקין, מחקרים בנוסחו של התלמוד הבבלי ועריכתו, בעקבות חשיפתה של מסורת מקבילה לנוסח הרווח של בבלי פסחים. חשיפה זו היוותה נקודת מפנה בחקר נוסח התלמוד הבבלי בכלל, הובילה דרך חדשה ושימשה בסיס לעיסוק בהתפתחות התגבשותו של התלמוד, עריכתו ודרכי מסירתו. הכרך הראשון מסתיים במאמר מתודולוגי בשם 'המורה', בו התווה דרכים למחקר התלמוד שהדגימם במחקריו של חברו הגדול מהר"ש שאול ליברמן. התמחויותיו בתחומים המצרניים לספרות התלמודית הניבו את המאמרים בכרך ב': מחקרים בלשונות השונים המשמשים בספרות התלמודית, בריאליה ובמציאות ההיסטורית ועד למחקריו ביסודות ההלכה ועקרונותיה. ריכוז המאמרים שהתפרסמו בקובץ על מפתחותיו יקל על המתעניינים ללמוד מתורתו, לדלות מלוא חופניים מהטוב הרב הצפון במחקריו ולעמוד על תרומתו הייחודית למחקר התלמוד.

Following tremendous advances in recent years in the study of religious belief, this volume adopts a fresh understanding of Jewish religious life in Poland. Approaches deriving from the anthropology, history, phenomenology, psychology, and sociology of religion have replaced the methodologies of social or political history that were applied in the past, offering fascinating new perspectives. The well-established interest in hasidism continues, albeit from new angles, but topics that have barely been considered before are well represented here too. Women’s religious practice gains new prominence, and a focus on elites has given way to a consideration of the beliefs and practices of ordinary people. Reappraisals of religious responses to secularization and modernity, both liberal and Orthodox, offer more nuanced insights into this key issue. Other research areas represented here include the material history of Jewish religious life in eastern Europe and the shift of emphasis from theology to praxis in the search for the defining quality of religious experience. The contemporary reassessments in this volume, with their awareness of emerging techniques that have the potential to extract fresh insights from source materials both old and new, show how our understanding of what it means to be Jewish is continuing to expand.