ספרות הקבלה הימי ביניימית בכללה, וספר הזוהר בפרט, שבו לא רק את ליבותיהם של קוראים יהודים. מתקופת הרנסנס ואילך ניכר עניין נוצרי ער בחיבורים אלה ובתורת הקבלה עצמה, שנתפסה, בהתאם לנראטיב המסורתי היהודי, כתורה שבעל פה שמסר האל למשה על הר סיני. המאה ה-16 ראויה להיחשב כתור זהב של עיסוק נוצרי זה בקבלה היהודית, וניתן להצביע על שורה של אישים קתולים בעלי מעמד בכיר בהיררכיה הכנסייתית, השלטונית והמחקרית שהכירו את כתבי הקבלה במקורם או בתרגום, חיברו להם פירושים, תרגומים או פראפראזות, ושילבו גופי תורה קבליים-יהודיים בשיטותיהם התיאולוגיות האישיות. מבין כתבי הקבלה הקלאסית בהם גילו אותם נוצרים עניין, בולט ספר הזוהר כחיבור שזכה למעמד רם במיוחד, וכמה מבין אותם כותבים נוצרים שלחו ידם בתרגום חלקים מתוכו לשפה הלטינית. תרגום רציף ומקיף לזוהר, אף כי לא מלא, התחבר לראשונה באמצע המאה ה-16 על ידי המזרחן והמיסטיקאי הצרפתי גיום פוסטל. פוסטל פיתח שיטה תיאולוגית-משיחית מקורית ורדיקלית המתבססת על עקרונות מילנאריסטיים וקבליים, והוא תרגם את הזוהר מתוך שכנוע כי חיבור זה הינו הביטוי המושלם ביותר לתפיסותיו, והוסיף לו הערות פרשניות רבות הממחישות זאת. תרגום הזוהר המוער של פוסטל מעולם לא נדפס ולא תורגם לאף שפה. בספר זה מוגש לקורא העברי חלק מתרגומו הלטיני של פוסטל לזוהר יחד עם הערותיו הפרשניות כשהן מתורגמות לעברית, בלוויית מבוא והערות.

ספר ברית המנוחה הוא חיבור אנונימי שנכתב בדור היוצר של הקבלה, בין סוף המאה הי"ג לתחילת המאה הי"ד. זהו "ספר המאורות", המתאר את מסעותיה של החכמה על פי מסעות בני ישראל במדבר, ואת מסעותיהן של הנקודות, שהן סימני הניקוד של שם הוי"ה. שלמותה של אחדות ההוויה נבנית בעשר דרכיו של הספר, הנפרשות למן דרגת "המציאות" הנשגבת השייכת לאל לבדו, דרך העשירייה התאוסופית, המתוארת במערכות האורות העליונים שבדרך השנייה, ועד הרשימות המפורטות של המלאכים למדרגותיהם והפעולות המאגיות. ייחודיותו של הספר מתבטאת בשיטתו הדו־פנית, הכפולה והחיובית, שבה ניכרת אחדות הניגודים בכל שם או ביטוי. כך בשמו: "ברית המנוחה" הוא חיבור והרכבה שבין שני הקצוות המנוגדים של הכוח והתוקף לבין המנוחה המיסטית, "מנוחה נכונה" שאין בה התבטלות אלא יצירה; תחנת "קברות התאווה" מתוארת כהתגברות השגת הלימוד ותאוות הדעת שבעליונים בתוך המצבים הקיצוניים של מוות מיסטי. לשונו הייחודית היא לשון השירה, שירת ההוויה שהיא, עבור המחבר, התשתית לקיומו של עולם. החיבור מופיע במהדורה מדעית מוערת על פי כתבי יד, בצירוף מקטעים וסיכומי שמות מכתבי יד, יחד עם חיבורו המוקדם של המחבר, "ספר הגבורה".

פרופ' זאב הרוי, מבכירי המלומדים והחוקרים במחשבת ישראל, עוסק מזה יובל שנים בחקר מגוון רחב של נושאים שעליהם פרסם ספרים ומאמרים רבים, דוגמת ספריו על רבי חסדאי קרשקש ומחקריו על הרמב"ם. יחסו המיוחד לתלמידיו הרבים הביא כמה מהם ליזום, סמוך לפרישתו לגמלאות, הוצאה לאור של ספר לכבודו. ייחודו של ספר זה בכך שכל המאמרים הכלולים בו הנם פירות מחקריהם של תלמידי פרופ' הרוי, שאותם הנחה בעבודות הדוקטור שלהם. הספר נושא את הכותרת אדם לאדם, בהשראת משפטו המפורסם של פלאוטוס, 'אדם לאדם זאב' בהיפוך משמעות: כביטוי לאישיותו המיוחדת של זאב הרוי, ליחס האנושי המכבד והחם שלו לכל אדם באשר הוא, ולזכות שניתנה לעורכי הספר ולכותבים בו להימנות עם תלמידיו. תכני המאמרים שבספר משקפים את מגוון התחומים שבהם עוסק פרופ' זאב הרוי. הקוראים ימצאו בו שלושה תחומים מרכזיים: הראשון מתמקד בהגותו של הרמב"ם, השני בפילוסופיה של רבי חסדאי קרשקש ושל הוגים נוספים בימי הביניים, ואילו התחום השלישי כולל מאמרים על הוגים יהודיים מתחילת העת החדשה ועד ימינו.

Analysing the political relations between the Kingdom of Poland and the hasidic movement, this book examines plans formulated by the government and by groups close to government circles regarding hasidim, and describes how a hasidic body politic developed in response. Marcin Wodziński demonstrates that the rise of hasidism was an important factor in shaping the Jewish policy of both central and provincial authorities and shows how the creation of socio-political conditions that were advantageous to the hasidic movement accelerated its growth. While concentrating on the dynamic that developed in the Kingdom of Poland, the discussion is informed by a consideration of the relationship between the state and the hasidic movement from its inception in the Polish–Lithuanian Commonwealth. The novelty of this study lies in the fact that, whereas most analyses of political culture concentrate on states and societies with well-established electoral systems of representation, Wodziński focuses on the under-researched area of political relations between a non-democratic state and a low-status community lacking authorized representation. Applying concepts more often associated with cultural history, his analysis draws a distinction between the terms of reference of high-level political debate and the actual implementation of policy middle- and low-level officials. Similarly, in analysing hasidic responses he differentiates between high-level hasidic representations in the state and the grassroots politics of the community. This combination enables a broad contextualization of the whole subject, integrating the social and cultural history of Polish Jewry with that of Polish society in general. 43 text figures, 2 maps

The Zohar is one of the most sacred, authoritative, and influential books in Jewish culture. Many scholarly works have been dedicated to its ideas, its literary style, and the question of its authorship. This book focuses on other issues: it examines the various ways in which the Zohar has been received by its readers and the impact it has had on Jewish culture, including the fluctuations in its status and value and the different cultural practices linked to these changes. This dynamic and multi-layered history throws important new light on many aspects of Jewish cultural history over the last seven centuries. Boaz Huss has broken new ground with this study, which examines the reception and canonization of the Zohar as well as its criticism and rejection from its inception to the present day. His underlying assumption is that the different values attributed to the Zohar are not inherent qualities of the zoharic texts, but rather represent the way it has been perceived by its readers in different cultural contexts. He therefore considers the attribution of different qualities to the Zohar through time, and the people who were engaged in attributing such qualities and making innovations in cultural practices and rituals. For each historical period from the beginning of Zohar reception to the present, Huss considers the social conditions that stimulated the veneration of the Zohar as well as the factors that contributed to its rejection, alongside the cultural functions and consequences of each approach. Because the multiple modes of the reception of the Zohar have had a decisive influence on the history of Jewish culture, this highly innovative and wide-ranging approach to Zohar scholarship will have important repercussions for many areas of Jewish studies.

השכינה – הנוכחות הנקבית הנמוכה של האלוהות היהודית – מתוארת בספרות הקבלה מימי הביניים באופן מפורט ומפותח. השאלות מה היו המקורות לתפיסותיהם של המקובלים את השכינה ומה היו מניעיהם להפצת האמונה בה, נידונו בהרחבה בספרות המחקר וזכו לתשובות מגוונות ומעמיקות. הספר קיצוץ בנטיעות: עבודת השכינה בעולמה של ספרות הקבלה המוקדמת אינו מבקש להציע תשובה חדשה לשאלות יסוד אלו אלא לבחון את תקפות השאלות. הטענה המרכזית בספר היא שחלק ניכר מבין המקובלים כלל לא פעלו מתוך רצון להפיץ את האמונה בשכינה, אלא ביקשו למתן ולרסן אמונה זו. המחבר פורש תזה חדשה, שלפיה יש לראות בחלקים מספרות הקבלה המוקדמת תגובה לאמונה יהודית במודל אלוהי בן שני רבדים: אלוהות זכרית גבוהה ואלוהות נקבית נמוכה. אמונה זו, שהתפתחה מחוץ לחוגי המקובלים המרכזיים, עוררה דאגה בקרב חלק מהמקובלים שראו בה כפירה חמורה, וכינוה בביטויים קשים כגון 'אמונה בשתי רשויות' או 'קיצוץ בנטיעות'. וייס מצביע בספרו על עדויות למאבק סביב עיצוב דמותה של השכינה במהלך מאה וחמישים השנים הראשונות להתפתחותה של ספרות הקבלה, תוך שהוא מתחקה אחר מסורות פחות ידועות מעולמן של תורות הסוד היהודיות שנותרו בעל פה או שהועלו על הכתב ברמז ובתמצית.

Women are conspicuously absent from the Jewish mystical tradition. Only the Sabbatian movement, with its unprecedented female liberationist, egalitarian agenda, acknowledged women’s spiritual inspiration and invested them with authority. It abandoned the halakhic norms governing relations between the sexes, turned the Messiah's wife into his full consort, and generated a syncretistic cult of the ‘holy maiden’ venerated as the female messiah. A fascinating study of an early-modern movement that transcended traditional gender paradigms. Women are conspicuously absent from the Jewish mystical tradition. Even if historically some Jewish women may have experienced mystical revelations and led richly productive spiritual lives, the tradition does not preserve any record of their experiences or insights. Only the chance survival of scant evidence suggests that, at various times and places, individual Jewish women did pursue the path of mystical piety or prophetic spirituality, but it appears that they were generally censured, and efforts were made to suppress their activities. This contrasts sharply with the fully acknowledged prominence of women in the mystical traditions of both Christianity and Islam. It is against this background that the mystical messianic movement centered on the personality of Sabbatai Zevi (1626-76) stands out as a unique and remarkable exception. Sabbatai Zevi addressed to women a highly original liberationist message, proclaiming that he had come to make them ‘happy as men’ by releasing them from the pangs of childbirth and the subjugation to their husbands that were ordained for women as a consequence of the primordial sin. This unprecedented redemptive vision became an integral part of Sabbatian eschatology, which the messianists believed to be unfolding and experienced in the present. Their New Law, superseding the Old with the dawning of the messianic era, overturned the traditional halakhic norms that distinguished and regulated relations between the sexes. This was expressed not only in the outlandish ritual transgression of sexual prohibitions, in which the Sabbatian women were notoriously implicated, but also in the apparent adoption of the idea—totally alien to rabbinic Judaism—that virginity, celibacy, or sexual abstinence were conducive to women´s spiritual empowerment. Ada Rapoport-Albert traces the diverse manifestations of this vision in every phase of Sabbatianism and its offshoots. These include the early promotion of women to centre-stage as Messianic prophetesses; their independent affiliation with the movement in their own right; their initiation in the esoteric teachings of the Kabbalah; and their full incorporation, on a par with men, into the ritual and devotional life of the Messianic community. Their investment with authority was such as to elevate the Messiah's wife (a figure mostly absent from traditional messianic speculations) to the rank of full Messianic consort, sharing in her husband´s redemptive mission as well as his divine dimension. By the late eighteenth century, a syncretistic cult had developed that recognized in Eva—the unmarried daughter of Jacob Frank, one of Sabbatai Zevi´s apostate Messianic successors—an incarnate female aspect of the kabbalistic godhead, worshipped as `Holy Virgin´ and female messiah by her father’s devotees. This was the culmination of the Sabbatian endeavor to transcend the traditional gender paradigm that had excluded women from the public arena of Jewish spiritual life.

בין המאמרים המופיעים בכרך זה: יהודה ליבס – העירום והמלובש: עבודת הקודש הסודית והאזוטריות של פילון האלכסנדרוני ערן ויזל – שאלת חלקו של משה בכתיבת התורה בספרות חז"ל ובמעבר לימי הביניים דב שוורץ – דרכי קיצור ספר 'מקור חיים' לר' שלמה אבן גבירול בידי ר' שם טוב אבן פלקירה אליעזר חדד – 'לא תרצח' בכתבי הרמב"ם – בין אתיקה לפוליטיקה אבישי בר-אשר – 'פירוש של מאור קדוש' – גלגולי מדרשות ה'זוהר' בפירוש לא ידוע לעשרת הדיברות מאת ר' משה ד ליאון

Kabbalah, an esoteric lore whose study was traditionally restricted, played a surprisingly prominent and far-reaching role in eighteenth-century Prague. In this book Sharon Flatto uncovers the centrality of this mystical tradition for Prague’s influential Jewish community and its pre-eminent rabbinic authority, Ezekiel Landau, chief rabbi from 1754 to 1793. A towering eighteenth-century rabbinic leader who is best known for his halakhic responsa collection the Noda biyehudah, Landau is generally considered a staunch opponent of esoteric practices and public kabbalistic discourse. Flatto challenges this portrayal, exposing the importance of kabbalah in his work and thought and demonstrating his novel use of teachings from diverse kabbalistic schools. She also identifies the historical events and cultural forces underlying his reluctance to discuss kabbalah publicly, including the rise of the hasidic movement and the acculturation spurred by the 1781 Habsburg Toleranzpatent. In telling this story, the study offers the first systematic overview of the eighteenth-century Jewish community of Prague, and the first critical account of Landau’s life and writings, which continue to shape Jewish law and rabbinic thought to this day. Extensively examining Landau's rabbinic corpus, as well as a variety of archival and published German, Yiddish, and Hebrew sources, it provides a unique glimpse into the spiritual and psychological world of eighteenth-century Prague Jewry. Reconstructing the intellectual world and traditional society in which Landau lived, this study reveals the dominance of rabbinic culture in Prague during this transitional period, the ongoing significance of kabbalistic ideas and practices, and the city’s numerous distinguished figures and institutions. Its analysis of the spiritual trends that animated this culture demonstrates that Prague’s late eighteenth-century rabbinate was more influential, more conservative, and less open to modernization than has been recognized. Debunking the widespread scholarly portrayal of Prague as primarily under the influence of the modernizing West, Flatto shows that this key central European city was shaped more by traditional east European Jewish culture than by Western Enlightenment thought. By unraveling and exploring the many diverse threads that were woven into the fabric of Prague's eighteenth-century Jewish life, the book offers a comprehensive portrayal of rabbinic culture at its height in one of the largest and most important centres of European Jewry.

Kabbalistic Manuscripts and Textual Theory uncovers the unstated assumptions and expectations of scribes and scholars who fashioned editions from manuscripts of Jewish mystical literature. This study offers a theory of Kabbalistic textuality in which the material book – the printed page no less than handwritten manuscripts – serves as the site for textual dialogue between Jewish mystics of different periods and locations. The refashioning of the text through the process of reading and commenting that takes place on the page – in the margins and between the lines – blurs the boundaries between the traditionally defined roles of author, reader, commentator and editor. This study shows that Kabbalists and academic editors reinvented the text in their own image, as part of a fluid textual process that was nothing short of transformative. Kabbalistic Manuscripts and Textual Theory was first published in 2010 and is reissued in this revised edition with a new chapter: Textual Fixity and Textual Fluidity Kabbalistic Textuality and the Hypertexualism of Kabbalah Scholarship 1. Hypertextualism and the Study of Jewish Mysticism 2. Recent Debates on Textual Methodology in Kabbalah Research 3. Kabbalists as Literary Critics: An Undocumented History 4. Re-Editing as a Religious Imperative: A Psychological Appreciation of the Theurgic Justification of Editorial Practice 5. The Cultural Agendas and Assumptions of the Methodologies Kabbalah Scholarship 6. Epilogue: Kabbalah as Textual Process "This book is certainly monumental, offering in its seven hundred pages a wealth of documentation and distilled argument that manages to be both comprehensive in its materials and transparent in its critical insights. It is rare indeed that a work of such formidable scholarship can actually be a pleasure to read and convincing in its elucidation of what are often extremely complex documentary circumstances and editorial traditions." – From the foreword by David Greetham

ספר זה מוקדש לעיון מקיף בשני נושאים העומדים בזיקה הדדית: חציית גבולות בין שמים לארץ, בין העולם הנגלה לעולם הנסתר. הנושא הראשון – חלומות ופשרם במסורות עם ישראל ובתרבות הקלאסית והשני – רוחות, שדים ודיבוקים בתרבות ישראל והעמים. בעשרים ואחד מאמרים פורשים מחבריהם תמונה מגוונת ורב-תחומית המעידה על נסיונותיהם של בני אנוש להציץ אל מה שמעבר לפרגוד ולתת ביטוי ספרותי-לשוני לחווית המפגש עם עולמות עליונים. המאמרים חובקים את ספרות עם ישראל לדורותיה ולסוגותיה: החל במקרא, בספרות החיצונית ובספרות חז"ל, המשך בספרות הסוד והחסידות וכלה בספרות היהודית החדשה וביומנים שנתחברו בזמן השואה ולאחריה, בצד דיון בהיבטים תרבותיים-חברתיים כגון הצצה אל עולמם של יהודי אתיופיה ואל המתרחש בחצרות החסידים. לכך יש להוסיף את הפריצה אל מעבר לגבולות היהדות: מסורות בכנסייה הקתולית של העת החדשה המוקדמת או בחברה הבדווית של ימינו. העיונים השונים מצטרפים לכדי תמונה המצביעה על הַקשרים וקשרי הקשרים שנוצרו במהלך הדורות בין יצירות השייכות לנדבכים ספרותיים שונים, ובינן לבין התרבויות השונות שעם ישראל בא עמהן במגע. בסופו של דבר מתברר כי סדנא דארעא חד הוא, וכי בכל עידן ועידן נזקקים בני האדם לכלים דומים כדי להתמודד עם מצוקותיהם ומאווייהם, באמצעות התופעות האנושיות כל כך של החלום והמפגש עם כוחות דלא מעלמא הדין. יצא לאור בשיתוף עם סכוליון מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות .

בחודש סיוון תשע"ג נתכנס ציבור נכבד בספרייה הלאומית בירושלים לציון מאה וחמישים שנה לייסוד מקיצי נרדמים. המאמרים הנדפסים בחוברת זו מבוססים על הדברים שנאמרו באותו ערב. חלקם באים כנתינתם בערב העיון, וחלקם נערכו ואף הורחבו מעט בידי הדוברים ונוספו בהם מראי מקום ואסמכתאות. חוברת זו ממוקדת בהערכה כוללת של מאה וחמישים שנות פעילותה של החברה, לעתים תוך חלוקתן לתקופות שונות ועיון בתופעות תרבותיות או מחקריות המשתקפות בפעילותה ובפרסומיה, ולעתים במבט כללי ומקיף. החוברת כוללת את רשימת הספרים שנדפסו על ידי מקיצי נרדמים, ואת שמות ראשי החברה לדורותיהם.