הספר דן ביחסים בין השלטון הרוסי לבין היהדות הרוסית בתחילת המאה העשרים. תבוסת רוסיה במלחמתה עם יפן בשנים 1905-1904 והתסיסה החברתית והפוליטית שקמה במדינה אילצו את הצאר ניקולאי השני לפרסם באוקטובר 1905 מנשר שהעניק לרוסיה משטר מעין קונסטיטוציוני, ובמרכזו כינון בית נבחרים ('דומה'). במסגרת הדיונים באשר למשטר העתידי עלתה על סדר היום שאלת מעמדם המשפטי של היהודים. כמה מראשי הביורוקרטיה ורוב חברי הדומה הראשונה ביקשו לפתור בעיה זו על ידי השוואתם של היהודים לכלל האוכלוסייה, או לפחות על ידי ביטולן של כמה מן ההגבלות המוטלות עליהם. מהלך הדיונים, השיקולים והגורמים שהשפיעו על הנוקטים עמדה זו נדונים בשלושת הפרקים הראשונים של הספר. לעומתם, החוגים השמרניים בשלטון ובחברה התנגדו בתוקף לכל הקלה. ביטוי להתנגדותם היו הפרעות ביהודים שפרצו למחרת פרסום המנשר. הפרעות עוררו זעם בקרב יהודים ולא יהודים במערב. הפעילות שננקטה למען היהודים בשתיים מארצות המערב – צרפת ובעיקר בריטניה – נדונה בפרקים הרביעי והחמישי. בספר שני נספחים. הנספח הראשון הוא תזכיר מפורט ששלח למשרד החוץ הבריטי המזכיר השני בשגרירות בריטניה ברוסיה בומונט. התזכיר מציג תמונה מהימנה ואוהדת של מצבם המשפטי, התרבותי והכלכלי של יהודי רוסיה, בצירוף תצלומים שצילם. מסמכים המוצגים בנספח השני – הדוחות של הקונסול הכללי של בריטניה בוורשה – מלמדים כי הדיפלומטים ברוסיה הושפעו מן הדעות שרווחו בקרב החוגים הרוסיים שסבבו אותם. מצורפות תמונות.