המחבר, מדען חילוני יהודי, אמנם אינו מאמין בבחירה אלוהית, אך בכל זאת אינו מוכן להתעלם מייחודיותו של העם היהודי, המתבטאת הן בכך שלפני ארבעת אלפים שנה בערך הגו אבותיו את רעיון האל המופשט והן בכך שעל אף מצוקות העתים שרד העם הזה עד לימינו ואף שב לארצו, לחם לעצמאותו והקים מדינה יהודית ודמוקרטית. הדגם הרעיוני המוצג בספר גורס שהיהדות היא בעלת "תורשה ייחודית על ממד המידע" – תורשה הקשורה הן בהיבט הגנטי הן בהיבט הייחודי של המורשת התרבותית היהודית, מורשת שהעם המשיך לשאת גם בנדודיו. שיבת ציון, שהתבטאה בהקמת מדינת ישראל, היא התגשמות רעיון הציונות החילונית שהגה בנימין זאב הרצל. המדינה שהוקמה הכירה במחויבותה להיות מדינה דמוקרטית המושתתת על המורשת המוסרית היהודית והייתה לשותפה פעילה בארגון האומות המאוחדות.

המחבר, חוקר משאבי מים באזורים צחיחים, מצא קשר בין תוצאות מחקריו לבין סיפורי המקרא ולבין המיתוסים של תושבי האזור. לצורך מחקריו היה עליו לשלב בין מדעי הגיאולוגיה, ההידרולוגיה, מדעי ההיסטוריה, הארכיאולוגיה ומדעי היהדות. בספר הוא מביא את המסקנות שלו ממחקרים אלו בנושאי הקשר בין תופעות המים בנופי המזרח התיכון לבין סיפורי הקדמונים. אחת מהמסקנות היא שסיפורי יציאת מצרים והנדודים במדבר הם הד רחוק על ממד הזמן לאירועים שאכן קרו . עם זאת יש לזכור שככל שהאירוע היה רחוק יותר מתקופתנו על ממד הזמן, וככל שחלפו הדורות, כך נשמע ההד של האירוע התחילי מעומעם יותר ויותר, ולעומת זאת נעשו הדמיונות והשקפות העולם של מעבירי הסיפורים מדור לדור בולטות יותר. מסקנה נוספת היא שהיו שינויים אקלימיים חריפים בתקופות העבר, שגם להם יש להם הד בכתבים העתיקים. באזורנו תקופות קרות בעולם היו משופעות בממטרים, כגון תקופת המבול המקראית, ואילו תקופות חמות היו יבשות כגון תקופת הנדודים של אבותינו מצפון ארם נהריים דרומה.