בשנות השבעים של המאה העשרים נפתחה הזדמנות ליהודי בריה"מ לצאת ממנה, על רקע הדטאנט של שתי המעצמות הגדולות. התנועה למען יהודי בריה"מ הייתה מורכבת משלושה גורמים: 1. יהודי בריה"מ ובעיקר הסרובניקים הפעילים; 2. מדינת ישראל שהזרוע המרכזית שלה הייתה "נתיב"; 3. יהדות העולם שבאה לידי ביטוי בארגונים לאומיים שפעלו בדרך כלל באופן מתואם וניסו להשפיע על מהלכים פוליטיים. תיקון ג'קסון-ווניק קבע את הזיקה שבין הסכמי הסחר בין המעצמות לבין זכויות אדם ויציאת היהודים מבריה"מ. אך התיקון לא סייע ליציאתם של היהודים, ויתרה מכך – הוא גרם להחמצת ההזדמנות. מחקר זה בא להוכיח שהתנועה היהודית לא השפיעה על פתיחת שערי בריה"מ. שערי בריה"מ נפתחו כשמיכאיל גורבצ'וב החליט להנהיג רפורמות מרחיקות לכת במשטר הסובייטי, ההגירה הגדולה החלה ערב התפרקותה של בריה"מ, והגיעה לשיאה עם פירוקה.

היחסים בין הון לשלטון רלוונטיים לעיסוק בכל עת. ברוסיה שקמה בעקבות התפרקות ברית המועצות מערכת היחסים בין הממשל לבין בעלי ההון הפכה לשאלה אקטואלית וחשובה עבור המשטר החדש ועבור תושבי רוסיה. המעבר משלטון קומוניסטי לשלטון דמוקרטי ולחברה חופשית, ובעיקר המעבר מכלכלה ריכוזית, קומוניסטית, למשק המבוסס על כלכלת שוק, היו רקע למאבק אדיר בין יזמים בעלי הון (האוליגרכים) לבין הממשל ברוסיה. האוליגרכים השתמשו באמצעים לא כשרים, מושחתים ואלימים והיו קרובים מאוד לעמדה שבה הם יכלו לשלוט במדינה. הנשיא ילצין, אשר עלה לשלטון בתרועה גדולה וירד ממנו בדממה, לא הצליח להגביל את האוליגרכים. יורשו, ולדימיר פוטין, השיב מלחמה שערה והצליח לפעול נגדם. את מחיר המאבקים הללו שילם העם; רמת החיים וזכויותיהם של אזרחי רוסיה קופחו. פוטין הצליח אמנם לייצב את השלטון ולהביא לשיפור במצב הכלכלה אבל מחיר השינוי היה פגיעה בדמוקרטיה. ספר זה מנתח ומתאר בפרוטרוט את מערכות היחסים שבין ההון לשלטון ברוסיה מֿ1991 ועד לימים אלו.