מחקרים בלשון
ספר זיכרון לדוד טנא
ח
בעריכת:
שמואל פסברג
אהרן ממן
קובצי מחקרים בלשון העברית והארמית לתולדותיה ובתולדות המחשבה הדיקדוקית העברית יוצאים לאור אחת לשנתיים מטעם החוג ללשון העברית האונ' העברית בירושלים. הסדרה הינה שוות ערך ברמתה המדעית ל"לשוננו" כתב העת של האקדמיה ללשון העברית. כרך זה של מחקרים בלשון מוקדש לזכרו של פרופ' דוד טנא, חוקר ומורה ותיק בחוג ללשון העברית, באוניברסיטה העברית בירושלים. דוד טנא התנגד בחייו שיערכו לו מסיבות וטקסי פרידה ועל אחת כמה וכמה - שיגישו לו ספר יובל. אוניברסיטת בן-גוריון, שדוד טנא פעל בה רבות, בראשית דרכה, להקים את החוג ללשון העברית ולבססו, יזמה לפני שנים אחדות קובץ מחקרים לכבודו לאות תודה והוקרה על מפעלותיו שם, ומשנודע לו הדבר באקראי מפי חבר שבירכו לרגל המאורע, סיכל את היזמה. כך סוכל גם הרעיון לערוך ספר לכבודו לרגל פרישתו מן ההוראה באוניברסיטה העברית, לפני שנים אחדות. מרגלא בפומיה של דוד טנא ש'כל דבר שיש בו חשש אבק של כבוד הריהו בגדר עבודה זרה'. עתה משהלך לבית עולמו, שוב אין הוא יכול לברוח מפני הכבוד, והכרך הזה מוקדש לזכרו האהוב והנערץ. * * * כרך זה של מחקרים בלשון נועד מלכתחילה, עוד בימי חייו של טנא, לכלול את פרי עבודתם של חברי קבוצת המחקר ב"חכמת הלשון העברית וספרותה בימה"ב", שניהל פרופ' טנא בתשנ"ה, במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית. כבר בראש אותה שנה, הוא בא בדברים עם עורך מחקרים בלשון דאז, פרופ' משה בר-אשר, והסכימו שפרופ' טנא יהיה עורך הכרך המיוחד הזה, אלא שלמרבה הצער, הוא נפטר קודם למימוש תכנית זו, ומעתה נעשה הספר זיכרון לו. לא כל ההרצאות שנישאו באותה שנה על ידי חברי הקבוצה ואורחיה מתפרסמים כאן. חלק מהן התפרסמו או עתידות להתפרסם בבמות אחרות, ורק חלק קטן מכלל ההרצאות רואה אור כאן. לדאבון לבנו, גם נפתלי קינברג ז"ל, חבר חשוב באותה קבוצה, נפטר בלא עתו ולא הספיק להשלים את המאמר שהיה בדעתו לפרסם כאן, על יסוד הרצאותיו על חכמת הלשון של פרשן הקוראן הקדום אלפרא ועל ראשית התגבשות המינוח בדקדוק הערבי ובדקדוק העברי. חבל על דאבדין. כדי לממש את כוונתו המקורית של טנא בנוגע לקובץ זה, לא פרצנו את גבולותיו המקוריים (זולת שילוב מאמרים של חברים אחדים שלא השתתפו באותה קבוצת מחקר) ולא הרחבנו את היריעה אף לתחומי עיון אחרים שפרופ' טנא ז"ל התעניין בהם, העברית החדשה והבלשנות הכללית, והוא נשאר פחות או יותר במתכונתו המתוכננת מאז. כל המאמרים בקובץ אפוא עוסקים בחכמת הלשון בימי הביניים. ומאחר שהם קשורים בקשר מונוגרפי, הם הוצגו בגוף הספר לא על פי סדר אלפביתי טכני של שמות מחבריהם (כמקובל בכרכים הקודמים) אלא על פי הסדר ההיסטורי של חכמי הלשון הנידונים בהם. בראש כל המאמרים הבאתי לדפוס את הרצאת הפתיחה של טנא ז"ל בקבוצת המחקר הנזכרת, והיא משרטטת באופן מקיף ביותר את מצב המחקר בתחום חכמת הלשון העברית וספרותה עד ימינו ממש <על הערותיי חתמתי בראשי-תיבות>. קבוצת המחקר אף ערכה כנס בינלאומי בכז-כח בסיון תשנ"ה (26-25 ביוני 1995) ובמסגרתו התקיים רב-שיח על הנושא "כיצד מהדירין חיבורים קדומים בחכמת הלשון". הדברים שנישאו באותו רב-שיח היו מאלפים אך, למרבה הצער, לא הוקלטו ולא נשתמרו. גם אנשים שנטלו חלק בדיון לא ניאותו להעלות את דבריהם על הכתב. יוצאים מכלל זה דבריו של טנא ז"ל, שנמצאו בכתב בעיזבונו, ודבריו של פרופ' אהרן דותן יבל"א. הדברים יפים, אקטואליים ומחכימים כבשעת אמירתם, ויש בהם מסר ברור וגם נקיטת עמדה. הם עשו רושם רב בשעתם, כי הם נגעו במוקד הבעיה, אשר על כן הוחלט לפרסמם כאן. יש לקוות שבעקבותיהם יימשך הדיון בשאלה זו. שאר המאמרים ערוכים לפי חטיבות האלה: המסורה וראשית הדקדוק; הדקדוק הקראי; הדקדוק בספרד, בפרובנס ובאשכנז; והדקדוק מבית מדרשם של ההבראיסטים הנוצרים. לא כל החטיבות שוות בהיקפן ולא כל המאמרים נושאים אופי אחד. יש בעלי אופי תיאורי ויש בעלי אופי תיאורטי. ובפירוט: מאמרו של י' עופר דן בזיקת הדקדוק למסורה. מאמריהם של ג' חאן ושל כותב שורות אלה עוסקים בדקדוק הקראי במאה העשירית והאחת עשרה. הראשון עוסק בחכמת הלשון של אבן נוח, והשני - בתיאור מבני של חלק ג' מהחיבור 'אלכתאב אלמשתמל' למדקדק הקראי אבו אלפרג' הרון. מאמרו של דן בקר עוסק בזיקתו של 'כתאב אלמואזנה' לר' יצחק בן ברון למדקדקים ערביים. מאמרו של ר"ש שטיינר עוסק בשאלת משך התנועות בעברית: תיאורים ותאוריות מהירונימוס עד ריה"ל לאור הפולמוס הדתי. מאמריהם של א' סאאנז-בדייוס, ק' דל ואייה ומאיר זיסלין דנים בהיבטים שונים של מורשתו הדקדוקית של ר' אברהם אבן עזרא. מאמרה של ש' יפת עוסק בתורת הלשון של רשב"ם. מאמרו של ס' אסלנוב דן בחקר הפונולוגיה של רד"ק, האפודי ודבלמש, על רקע הדקדוק הלטיני מבית מדרשם של דונאטוס ופריסקיאנוס. מאמרה של סופי קסלר-מסגיש דן בקליטתו של הדקדוק העברי בקרב ההבראיסטים הנוצריים בשלהי ימי הביניים ובתקופת הרניסאנס. הכרך הזה צמח בעיקר מן התורה שנלמדה, שנידונה ושנתגבשה במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית באותה שנה. אני חוזר ומביע כאן את תודתי ותודת חברי הקבוצה למכון ללימודים מתקדמים ולפרופ' דוד שולמן שעמד בראשו באותה תקופה, ולכל צוות העובדים של המכון, שסייעו בידי מנהל הקבוצה, ובידי עמיתיה ואורחיה לקיים שנת לימודים פורייה ומרתקת. עיקר המימון להפקת הכרך בא מן המכון למדעי היהדות. המערכת מבקשת להודות בזה לראש המכון, פרופ' יום-טוב עסיס, למזכירת המכון היוצאת, גב' אילנה מאוטנר, ולמזכירה הנכנסת, גב' עירית מגורה-הלוי, וכן לרכזת המחקרים, גב' אהובה כהן, על הטיפול השוטף בתפעול הצרכים החומריים של ההפקה. חלק מההוצאות מומנו מסיוע שקיבלנו ממרכז בן-יהודה לחקר תולדות הלשון העברית. תודתנו למרכז ולעומד בראשו, פרופ' משה בר-אשר, על התמיכה הנדיבה. ברכות גם לגב' לני קרויזר, עורכת הלשון בתקופת העבודה הראשונה על כרך זה, ולמחליפתה, גב' חוה הופמן, שהמשיכה את העבודה במסירות ובירכה על המוגמר. ואחרונים חביבים, מר ציון בושריה, מנהל יחידת המיחשוב וההוצאה לאור של האקדמיה ללשון העברית, ועובדות היחידה, הגב' ליזה מוהר והגב' אורית ***, שהעמידה את הסְּדָר והביאה את הספר לדפוס. יבואו כולם על הברכה.
להמשך
