בשעה שבחן אוסף עשיר מאוד של מסמכי אינקוויזיציה מהמאה ה-16, שנשתמרו בגנזך בעיר אודינה באיטליה, נתקל קרלו גינצבורג בדבריו של אחד הנאשמים, ובהם טען שהעולם נוצר מריקבון: "הכל היה כאוס - כלומר אדמה, אוויר, מים ואש ביחד, ומהמסה הזאת נוצר גוש, בדיוק כמו שגבינה מתגבשת מחלב, ובתוך זה התהוו תולעים, והן היו המלאכים". דומניקו סקנדלה, הנאשם, היה טוחן מהעיר פריאולי, ומשסיים את דבריו נשרף על המוקד בהוראת האינקוויזציה לאחר שכל חייו עברו באלמוניות כמעט מוחלטת. קרלו גינצבורג הצליח לגלות פרטים רבים על האיש, על חייו באיטליה של המאה ה-16 ועל השקפותיו הדתיות. המחקר הוא בעת ובעונה אחת היסטוריה מרתקת וסיפור שובה לב - דיוקן של העימות שבין תרבות משכילה ובין תרבות עממית בשנות הרפורמציה הסוערות. הוא חושף בפרטים מלאי חיים את תקופתו ואת חייו של הטוחן יוצא הדופן מפריאולי. אחרית הדבר נכתבה ע"י יוסף קפלן מן האוניברסיטה העברית בירושלים. קרלו גינצבורג הוא מחשובי ההיסטוריונים בימינו. חיבוריו, שרבים מהם תורגמו ללשונות רבות והיו לרבי מכר, עוסקים בתופעות של רדיקליזם דתי, כישוף, תרבות עממית, איקונוגרפיה והיסטוריוגרפיה.

"היסטוריה, רטוריקה, הוכחה... הרעיון שהיסטוריונים צריכים או יכולים להוכיח משהו הוא, בעיני רבים, רעיון שאבד עליו הכרח, ואולי הוא אף מגוחך בעליל. ואולם, אפילו אלה החשים שלא בנוח לנוכח האווירה האינטלקטואלית השלטת, סבורים כמעט תמיד כי רטוריקה והוכחה אינן עולות בקנה אחד. אני, לעומת זאת, מבקש להראות, ראשית, שההוכחהנחשבה בעבר לחלק בלתי נפרד מן הרטוריקה. שנית, שעובדה זו, שהיתה ברורה מאליה בעבר, ונשכחה בינתיים, רומזת לדימוי על שיטות עבודתם של ההיסטוריונים, לרבות ההיסטוריונים בני-זמננו, שהוא הרבה יותר מציאותי ומורכב מזה המשתקף באופנה העכשווית." במשפטים אלה פותח קרלו גינצבורג, אחד ההיסטוריונים החדשניים ביותר בדורנו, את חיבורו המרתק על היחסים שבין רטוריקה להיסטוריה. תוך התבוננות מקורית במגוון רחב של טקסטים השייכים לתקופות, לתרבויות ולסוגות שונות, מבקש גינצבורג להראות כי הרטוריקה, אם מבינים נכון את פשרה, נוגעת לא רק לסגנונו של ההיסטוריון, אלא גן לחתירתו אחר ההוכחה והאמת ההיסטורית.