מסוף מלחמת השחרור ועד ראשית התגבשותה של התנועה הלאומית הפלסטינית סביב אשף נדחקה לקרן זווית הזהות הלאומית הפלסטינית. בהיעדר הנהגה לאומית מוכרת ומוסמכת נתן הציבור הפוליטי בגדה המערבית ביטוי למאווייו הקיבוציים על ידי התארגנות במפלגות בעלות מצע רעיוני משיחי-לאומי, פן-ערבי ופן-אסלאמי. בכך השתקפה חולשתם הקיבוצית של הפלסטינים ושחיקת הדימוי העצמי הלאומי על רקע תוצאות מלחמת השחרור. בתקופה זו הונחו היסודות הרעיוניים והארגוניים למרכיבי אשף העיקריים ועוצבו השקפת עולמם ונטיותיהם הפוליטיות של מנהיגי הארגונים הפלסטיניים בימינו. אך שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה העשרים היו עדוֹת גם להנחת היסודות לפיצול הפנימי במחנה הפלסטיני המאורגן ולמערכת היחסים הסבוכה ורבת הסתירות הקיימת כיום בין מדינות ערב לאשף על מרכיביו השונים. ספר זה עוסק בהתפתחותה ובפעילותה של מפלגת הבעת' – הגדולה במפלגות שפעלו בגדה המערבית ובירדן בכלל בתקופה הנדונה – הן במערכת הפוליטית המקומית הן במערכת הפן-ערבית. הספר מנתח את ההיבטים הארגוניים והרעיוניים של המפלגה ומציג חתך חברתי-כלכלי של פעיליה בדרג ההנהגה. באמצעות הארכיונים של שירותי הביטחון הירדניים הספר מגלה בפני הקורא יריעה רחבה ומפורטת של פעילות והתארגנות חשאית וכן לבטים פוליטיים, רעיוניים והתחבטות בבעיות קיומיות, כל זאת תוך כדי חיפוש בלתי נלאה אחר הדרך הקצרה ביותר לפתרון 'הבעיה הפלסטינית'.