עלילת הרעש נגד היהודים הוא חיבור מקיף, ראשון מסוגו, על תיוג היהודי כמייצר רעש ביקום נוצרי הרמוני. מקור העלילה בנצרות המוקדמת, אך רק באלף השני, ובעיקר באירופה המערבית, היא נפוצה והשתרשה. באלף השנים הללו היא חדרה להקשרים תרבותיים רחבים ולדמיון האמנותי של נוצרים ויהודים גם יחד. את ביטויה המובהק של העלילה מזהה המחברת עם נרטיב רב-גרסאות שנוצר בצל עלילות הדם בתקופת הצלבנים, ולפיו יהודים רצחו ילדים נוצרים כדי להשתיק את מזמוריהם "ההרמוניים". המחברת בוחנת את גילומי העלילה והתגובות לה לאורך הדורות עד למלחמת העולם השנייה, בין השאר ביצירות שייקספיר ובאך, ג'ורג' אליוט וריכרד וגנר, ארנולד שנברג ופרנץ קפקא; בציורי מזבח, בקריקטורות, בתיאורי תפילות יהודיות ובסרטים נאציים. הספר מראה כיצד תרמה תפיסת העולם התיאולוגית-האסתטית העומדת ביסוד העלילה להגדרת גבולות התרבות האירופית ולהסגתם. הספר זיכה את המחברת בשני פרסים יוקרתיים: פרס פולונסקי ליצירתיות ומקוריות במדעי הרוח, ופרס קינקלדיי מטעם האגודה האמריקאית למוזיקולוגיה לספר הטוב ביותר במוזיקולוגיה שיצא במהלך 2011.

צליל, דימוי ומרחב הוא קובץ מאמרים המציג כיוונים חדשים ומפתיעים בחקר הפולחן הדתי בימי הביניים. מה הקשר בין הרמוניה מוזיקלית לתפיסת הגאולה? כיצד פנו עיטורי הכנסייה אל קהל נשי? כיצד חיזקו מזמורים ודימויים של כלי נגינה את החוויה של צלבנים ועולי רגל? ‏ ואיך ואיפה יכלו זיכרון יהודי וזיכרון נוצרי להתמזג זה בזה? הספר מגלה כי בימי הביניים התקיימה בשדה האמנות מערכת חוקים ייחודית ומעניינת שהטביעה את חותמה על המאמינים, הנוצרים והיהודים, וכך טיפחה זיכרון תרבותי קיבוצי וחיזקה את הקשר בין הפרט לקהילה. המאמרים שלפניכם מבקשים לבחון, באמצעות סקירתם של מוטיבים בטקסטים, במוזיקה, בטקסים ובאמנות החזותית, כיצד נבנו הנרטיבים של קבוצות בחברת ימי הביניים בארץ הקודש ובאירופה, וכיצד עוצב הזיכרון התרבותי, המקומי והאוניברסלי; אילו עקרונות אמנותיים קבעו מה המאמינים בימי הביניים צריכים לשמר בזיכרונם ואיך תפיסות דתיות משתנות הוטבעו ביצירות אמנות, מפסיפסים ופיסול כנסייתי ועד להגדות של פסח. זהו מקבץ מחקרים ראשון מסוגו בעברית, והוא מסכם את עבודתה של קבוצת צליל, דימוי ומרחב במרכז מנדל-סכוליון שבאוניברסיטה העברית בירושלים. הקבוצה מורכבת מחוקרים בכירים לצד חוקרים בתחילת דרכם, ויחד הם משלבים מומחיות מבוססת עם מחקרים רעננים ופורצי דרך.

מסורת המוזיקה המערבית הניבה לא רק מוזיקה, אלא גם אינספור כתבים על מוזיקה, המצויים בדיאלוג רצוף ורב-השפעה עם נושאם. בטווח הרחב שהוא מכסה ובעומקו הפילוסופי, שפה משלה מתחקה אחר הדו-שיח המתמשך הזה באלף הקודם. רות כ"ץ טוענת שהיחסים החיוניים בין תנובה אינטלקטואלית ליצירה מוזיקלית הולידו את התפיסה המערבית של המוזיקה. בעת שרעיונות חדרו למוזיקה מתוך ההקשרים שבהם היא צמחה, לשונה הפנימית התפתחה יד ביד עם תמורות בהיסטוריה האינטלקטואלית והחברתית. כ"ץ חוקרת כיצד התשתית הזאת אִפשרה למוזיקה להסביר את עצמה מבפנים, תוך יצירת בסיס רציונלי ומערכת של התייחסות עצמית שהחלו להישחק בשנים האחרונות. כמחקר סמכותי של הצומת שבו נפגשות האמנות והפילוסופיה המערביות, צומת שמרבים להתעלם ממנו, שפה משלה מחזיר את המוזיקה למקום הראוי לה בהיסטוריה של הרעיונות.

בשנת חייה האחרונה התכתבנו, מיכל זמורה-כהן ואני, על נושא שהעסיק את שנינו שנים רבות: מעמדה של המוזיקה האמנותית במאה העשרים, וליתר דיוק, משמעותו של המהלך ההיסטורי-התרבותי שהניב את מה שמכונה "מוזיקה בת-זמננו". תקופה מסוימת אף השתתפנו בקבוצות דיון על סוגיה המשיקה לנושא: בעיית החינוך למוזיקה בבתי הספר בארץ. מיכל סברה שהדרך שהמוזיקה האמנותית הלכה בה במאה העשרים, המעבר מטונליות לא-טונליות, הייתה שגויה מעיקרה. אני חלקתי על השקפתה זו. לבסוף החלטנו לברר לעצמנו את העניין הסבוך והמורכב הזה, על רבדיו וממדיו השונים, בהתכתבות "ממוסדת" (בלי לחץ זמן, אך בקצב מחזורי רצוף), וכך באה לעולם חליפת המכתבים המוצגת לפני הקוראים בספרון זה. המכתב המסיים התכתבות זו נכתב על ידי מיכל כשבועיים לפני מותה, ב-19 בינואר 2015. ההחלטה לפרסם את חליפת המכתבים הפרטית נעוצה בעיקרה ברצון להיענות למבוקשה של מיכל; להתכתבות הנמשכת בינינו התייחסה כאל "ספרי האחרון", כפי ששבה והדגישה כמה פעמים כאשר סיבוכי מחלתה החלו לתת את אותותיהם. היא חשה שקצה קרב. במובן זה יש לקבל ספרון זה כמסמך לזכרה של מיכל, אך בד בבד גם כתרומה עיונית לבירור הסוגיה האמורה באשר למעמדה של המוזיקה האמנותית בזמננו. משה צוקרמן

With its five thematic sections covering genres from cantorial to classical to klezmer, this pioneering multi-disciplinary volume presents rich coverage of the work of musicians of Jewish origin in the Polish lands. It opens with the musical consequences of developments in Jewish religious practice: the spread of hasidism in the eighteenth century meant that popular melodies replaced traditional cantorial music, while the greater acculturation of Jews in the nineteenth century brought with it synagogue choirs. Jewish involvement in popular culture included performances for the wider public, Yiddish songs and the Yiddish theatre, and contributions of many different sorts---technical and commercial as well as creative---in the interwar years. Chapters on the classical music scene cover Jewish musical institutions, organizations, and education; individual composers and musicians; and a consideration of music and Jewish national identity. One section is devoted to the Holocaust as reflected in Jewish music, and the final section deals with the afterlife of Jewish musical creativity in Poland, particularly the resurgence of interest in klezmer music. The essays in this collection do not attempt to to define what may well be undefinable---what ‘Jewish music’ is. Rather, they provide an original and much-needed exploration of the activities and creativity of ‘musicians of the Jewish faith’.

נפתלי וגנר יוצא למסע מוזיקלי מרתק בספרות: הוא קורא את תיאורי הנגינה והמוזיקה בעשרות סיפורים ורומנים בעיניו של מוזיקולוג ופרשן תרבות ומגיע לתובנות מפתיעות ומרגשות. בלזק ותומאס מאן, ביאליק ויהושע קנז, אליס מונרו ועגנון, מורקמי ויזהר ועוד רבים מתגלים בקריאתו המעמיקה של וגנר כפרשנים נועזים של הכוחות הטמונים בנגינה ובחוויה המוזיקלית. וגנר קושר, במיומנות ובשאר רוח, בין היצירות והקטעים המתוארים, לבין היצירות המוזיקליות עצמן ומגלה לקוראים, גם אלה שאינם בקיאים ברזי התווים ותורות המוזיקה, את מוקדי המשמעות שמצאו הסופרים במדיום המוזיקלי. מתוך כך נפרשים בספר נופי-ענק של היסטוריה, שינויים תרבותיים ומתחים פוליטיים. וגנר מפרש בדרך מרתקת ובסגנון הספוג בהומור מוזיקולוגי אופייני ("גלן גולד ניגן עצמו לדעת") כמה מהיצירות הנודעות ביותר שנכתבו על נגינה, כסיפורו המופתי של טולסטוי "סונטת קרויצר" או "טריסטן" של מאן, אך בעיקר מגלה אוצרות גנוזים החומקים לעתים מעיני הקוראים וחושף את כוחה של המוזיקה בתוכם. פרק גדול בספר מוקדש לזיקה הרומנטית בין מוזיקה, תשוקה ומוות. זוהי המוזיקה הקטלנית . אולם וגנר מרחיב אותה הרחק מן העולם הרומנטי למחוזות חדשים הנוגעים במודרניזם ובהיסטוריה של הדורות האחרונים. אחד משיאיו של הספר הוא הפרק המוקדש ליצירתו של יוסף בור "רקוויאם לטרזינשטדט" המגולל את סיפור ביצועו של הרקוויאם של ורדי במחנה טרזינשטדט על ידי מוזיקאים יהודים הכלואים בו. פירושו של וגנר חושף באירוע הזה רבדים עמוקים ומקיפים הנוגעים בהיסטוריה התרבותית המערבית כולה.

עניינו של הספר אוזן רואה, עין שומעת ביחסי מוזיקה ותמונה בהקשרים אמנותיים מגוונים, בדגש על מודרניזם, אוונגרד ואמנות עכשווית. נכללים בו תשעה מאמרים מאת אנשי אקדמיה מישראל ומחו"ל מהמובילים בנושאים אלה, וארבע מסות שכתבו אמנים המתארים את תהליכי היצירה שלהם. בפני הקוראים נפרשת פנורמה רחבה של המחקר העכשווי בתחום, המשלבת בין תאוריה לפרקטיקה ומוארת בחומר ויזואלי עשיר. מגוון רחב של דיסציפלינות מיוצגות בספר, ובהן תולדות האמנות, מוזיקולוגיה, פילוסופיה, טכנולוגיה וקוגניציה. נידונים בו קשרי מוזיקה, סאונד ודימוי בציור, מוזיקה, פרפורמנס ארט, אמנות קול, קולנוע, אנימציה, מוזיקה ויזואלית ויצירות מולטימדיה. אמנים ושוחרי אמנות, סטודנטים ומורים, ימצאו בספר עניין רב וצוהר ללמידה נוספת.

במרכז הספר הזה עומד גארי ברתיני, חלוץ במחנה המוסיקאים שלנו. ואולם אין זו ביוגרפיה המגוללת קורות חיים אלא ביוגרפיה מוסיקלית המסכמת את פעילותו של גיבורהּ על רקע התפתחותם של חיי המוסיקה בישראל. מיכל זמורה־כהן, הנמנית עם האישים שהטביעו את חותמם על חיי המוסיקה שלנו, היא שיזמה ותכננה את הספר הזה, כתבה את מרבית פרקיו, בהם אלה המבוססים על שעות ההקלטה הרבות שהקליט מבקר המוסיקה חגי חיטרון את שיחותיו עם גארי ברתיני, ואף שיתפה בו עוד מוסיקאים שהיטיבו להכיר צד זה או אחר בנושא הספר. המנצח גארי ברתיני והמוסיקולוגית מיכל זמורה־כהן, שפעלו זה בצד זה תקופה ארוכה, שותפים כאן בניסיון לשרטט קווים לחיי המוסיקה בישראל, חיים שבהם מילא גארי ברתיני תפקיד כה חשוב.

במהלך שבע השנים בה פעלו הביטלס אירע משהוא כה יוצא דופן בתרבות המערבית שהוא ממשיך להלך קסמים על אנשים גם 40 שנה לאחר מכן. סיפור הביטלס סופר פעמים כה רבות אך הוא עדיין ייחודי בהיקפו ובדחיסות שלו. ככל שיותר זמן חולף מאז ימי הביטלס בשנות השישים כך סיפורם נראה מוזר יותר, ממצה את הרגע בו תרבות הפופ עדיין היתה חדשה,נדיבה ברוח ומלאה באפשרויות חדשות מעטות הדמויות והתופעות בתרבות הפופולרית המודרנית שקיימות לגביהן קונצנזוס על-גילאי, חוצה יבשות ותרבויות. הביטלס הנם אחת מהם. הם הפכו להיות לאחד מסמליה המרכזיים של התרבות בת זמננו. חברי הלהקה (החיים והמתים) הפכו כבר מזמן מדמויות בשר ודם לתופעה תרבותית: תרבות ביטלס. כשרונם כמוסיקאים, וללא ספק התקופה בה פעלו, שנות השישים, הופכים אותם, שנים לאחר שהתפרקו לגוף המשפיע ביותר במוסיקה הפופולרית של המאה ה- 20. אלבומיהם, ובמיוחד "ריבולבר" ו"סרג'נט פפר" עדיין נחשבים לטובים ביותר מבין אלבומי מוסיקת הרוק שנוצרו עד היום. במידה רבה תרבות הביטלס הנה הפולקלור של החברה התעשייתית המודרנית. כיוצרים גדולים אחרים בעולם התרבות הפופולרית, שיריהם מהווים רק היבט אחד בהיסטוריה שלהם ושלנו שהרי לביטלס חלק משמעותי ואולי הבולט ביותר בתרבות חיים שלמה הקשורה לתקופה מכרעת בתולדות התרבות המערבית המודרנית .הדימויים הפופולריים אותם יצרו נגעו בחיי היום יום הנורמלים והרגילים של מיליונים של צעירים וצעירות לבנים ברחבי העולם. הספר שלפנינו ינסה להציג אספקטים מרכזים בתרבות הביטלס מתוך ההקשר המאוד אנגלי שלה. אין הוא המדריך לספור חייהם, או מהפכנותם המוסיקלית. על נושאים אלו קיימת ספרות עניפה ומוכרת. הספר יפנה את תשומת הלב לאותם הסברים שיאירו לציבור הקוראים, גם זה שאינו אוהד במיוחד את הלהקה (יש כאלה!) את הסיבות והתנאים להצלחתם הבין לאומית וינסה לתת פירוש חדש ומקורי לאותם תופעות הקשורות לביטלס אשר חשבנו כי יודעים אנו הכל עליהם.

ווארט און ניגון ניגונים פאר יידישער פאעזיע מיטב היצירה של לייבו לוין, השחקן והמלחין יליד צ'רנוביץ, אחרון הטרובאדורים הגדולים ביידיש. באסופה זו מכונסים רגעי שיא של מפעל החיים של לייבו לוין, יש הקוראים לו "שוברט היהודי": הרבגוניות המתגלה בה חושפת בצלילים את דיוקנו של האפוס היהודי במאה ה-20. עיבודים לפסנתר מאת חנן וינטרניץ

איציק מנגר (1901–1969) הוא אחרון המשוררים-הטרובדורים ביידיש, והוא בולט בכוח הרגש שלו, בדמיונו הפורה ובכישרונו להעביר את אלה לקוראי יידיש. סגנון כתיבתו הוא כסגנון דיבורם של היהודים הפשוטים בערים ובעיירות, בשווקים ובבתי המלאכה. השירה היא לו אמצעי ליצירת קשר ישיר עם הקורא, והבלדה היא הסגנון האהוב עליו. מנגר שייך לסוג המשוררים המסוגלים להתעמק בנשמות גיבוריהם ולהוריד את גיבורי התנ"ך מן השמים לארץ, ובכך לקרב אותם לאורח חייהם של העם. השכלתו הכללית ובקיאותו בלשונות ובהיסטוריה מאפשרות לו להכניס עולם שלם לעולמם של קוראי יידיש, לעתים בצורה הומוריסטית או דמיונית. ואף שלא היה מוזיקאי, חוש הקצב שלו ניכר בכל שיריו. חמישים ואחד השירים הכלולים בספר מובאים גם בתרגום לעברית ולאנגלית, כדי להבטיח את עתידם של אוצרות הרוח האלה לדורות הבאים. התעתיק לאותיות לטיניות מאפשר את קריאתם למביני יידיש שאינם מכירים את כתבה.

The Lachmann Problem tells an unknown story about a well-known German musicologist, Robert Lachmann (1892-1939), best known among scholars whose interest centers on Arabic music. After being ousted by the Nazi regime, Lachmann arrived in Palestine in 1935 to join the staff of The Hebrew University of Jerusalem. However, many University officials misunderstood his interests, which was primarily based on a conception that the unfamiliar field of musicology was a “luxury” which the University could ill afford at the time. Presented in this volume are letters and documents, published for the first time, revealing not only a picture of life in Palestine during the 1930’s, but providing new information on the early stages of comparative musicology and offer new insights into the thinking of its founding fathers. Others of these documents betray the daily routines, working style and methodology as well as the unanticipated hardships which Robert Lachmann encountered. These are embedded in letters to parents, correspondence with former colleagues, progress reports, lectures and radio lectures, and petitions to academic and bureaucratic authorities and several brilliant attempts to introduce non-European music to Europeans, and Orientals, Arabs and Jews alike, who were urged to cherish their musical heritage. These documents were chosen primarily for their relevance to an unsung chapter in the history of musicology, which epitomizes Robert Lachmann’s trying times. Audio CD attached on back cover - Features musical examples recorded by Lachman and incorporated in his radio lectures - Oriental music