כיצד יכולים שירים להועיל בבקשת הסליחה? מה יתרונה של לשון פואטית במעמד המתוח שבו מתייצבים חוטאים לנוכח אלוהיהם? הספר קומי רוני מציע תשובות אחדות לשאלות אלה. בספרו מזמין אותנו אריאל זינדר להכיר פרקים בהיסטוריה ובפואטיקה של פיוטי סליחות ותחנונים בימי הביניים. העיון בפיוטים חושף את המחשבה המשוקעת בהם על הסליחה האלוהית, על האפשרות או הקושי להשיג אותה ועל הנתיבים השונים שבהם יכולים הקהילה והיחיד לנוע לעברה. במהלך הספר נוצר דיאלוג מרתק בין הפיוטים העתיקים הללו לבין המחשבה המודרנית על אפשרות הסליחה. בין השאר נדונים בו פיוטים מאת רב סעדיה גאון, שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול ואחרים. פרקי הספר משלבים עיון ספרותי, היסטורי ומחשבתי, ומכניסים אותנו בסודו של מרחב ספרותי וליטורגי מיוחד, שבו השאלה "כיצד ייסלח לנו" נעשית מעורבת לגמרי בשאלה "כיצד נקום ונשיר".

ספר זה מבוסס על עבודת גמר שנכתבה במסגרת לימודי התואר השני בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכת פרופ' שולמית אליצור. מחקר זה מוקדש להיבטים ריטוריים ופואטיים של פיוטי גאולה שנכתבו ע"י ר' שלמה אבן גבירול. פיוטים אלה בוצעו בתפילת שחרית בשבתות ובמועדים, לפני ברכת 'גאל ישראל' החותמת את ברכות קריאת שמע. גאולותיו של אבן גבירול צוינו רבות על ידי חוקרי השירה העברית הקדומה כאחת הפינות הנפלאות של שירת הקודש הספרדית, אך טרם זכו למחקר מקיף שיתמודד עם ריבוי הפנים והקולות שמאפיין אותם. טענתי היא שהמפתח להבנת ריבוי זה טמון בקריאת גאולותיו של אבן גבירול תוך תשומת לב מתמדת לאופיין הביצועי. בכך כוונתי לשני היבטים מרכזיים בגאולות אלה: ראשית הקולות הנשמעים בתוך הטקסט אינם מסתפקים בתיאור קשיי הגלות או הנחמה העתידה, אלא תמיד חותרים מעבר לתיאור, לעבר השגת תכלית מעשית כגון זירוז האל או ריסון העם. בנוסף אופיין הביצועי של הגאולות ניכר בסביבה לשמה הן נכתבו – סביבת בית הכנסת. בסביבה זו נטענות הגאולות באיכות ביצועית נוספת כיוון שהן אכן מבוצעות, בקול רם, תוך מענה והשתתפות הקהל, באופן שמעניק למהלכים הטקסטואלים כוח שחורג מעבר למה שניתן לתאר ככוחם של דוברים בדיוניים. שני מעגלים ביצועיים אלה – האחד בתוך הטקסט והשני סביבו הם המעגלים בהם תנוע הקריאה שאציע בגאולותיו של אבן גבירול.