הגישה המסורתית למקורות היהודיים אינה מצליחה לתת מענה מספק לשאלות הגדולות של עולמנו מפני שהם נוצרו בעולם קדם־מודרני ובהעדר ריבונות ועצמאות יהודית. הספר מציע גישה חדשה לאתגרי ההווה מתוך דיאלוג ביקורתי עם המסורת היהודית המשמשת מקור השראה ובסיס לחידוש פניה של ההלכה. הספר דן בשאלות מוסריות ומעשיות הכרוכות בייצור המזון וצריכתו, בשאלות של עבודה וצדק חברתי וכלכלי, ביחסי דת ומדינה וחירות הפרט במדינה יהודית ודמוקרטית, ביחס לפליטים ומהגרי העבודה, במתח בין הרשות המבצעת והמחוקקת למערכת המשפט, ובשאלות של פיקוח נפש במרחב הציבורי.

ספר זה הוא תיעוד של מסע קיומי של איש חינוך, מחקר והגות. המחבר, חניך עולם הישיבות הציוניות וד"ר לפילוסופיה, עוסק במתח שבין עולמה של המסורת הדתית לחוויה הביקורתית המודרנית. זהו מסע של אדם המחויב לעבר אך נטוע בתוך ההווה. הספר עוסק בשאלות הגדולות של האמונה היהודית ומבקש למצוא להם משמעות בתקופה של התחדשות יהודית־ישראלית. לשם כך הוא מפרש מחדש 'בלשון בני אדם' מושגים עתיקים כמו בריאה והשגחה ונותן מובן אנושי לאמונה באל, לתפילה, להלכה ולתפקידו של רב בימינו. הספר מתאר את ההשלכות המעשיות והחינוכיות העולות מתפיסת העולם החדשנית שהוא מציע. ד"ר אריאל פיקאר הוא מנהל מרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן בירושלים. היה במשך עשור המנהל החינוכי של תוכנית בארי במכון הרטמן. ד"ר פיקאר הוא בוגר ישיבת הר־עציון ואוניברסיטת בר־אילן, כיהן כרב הקיבוץ שלוחות ולימד בישיבת מעלה גלבוע ובמדרשת עין הנצי"ב. ספרו הקודם לראות את הקולות – מסורת יצירה וחירות פרשנית י"ל בידיעות ספרים (2016).