מבחר זה של מחקרים מתפרס על פני תקופה של כחמישים שנה וכלולים בו גם מחקרים חדשים הרואים אור לראשונה בכרך זה. המחקרים שבמדור הראשון עוסקים כולם בפולחן בישראל בתקופת המקרא, והם מתאפיינים בשאיפה מתמדת לחדור, לתוך העולם האקזוטי והמסתורי הזה, המתואר במקרא בקווים אוטופיים ואנכרוניסטיים, ולראותו נכוחה, בלא להתכחש לנוקשות הלגליסטית שלו מצד אחד ולא לעוצמה הפנימית ולשלמות המרתקת שלו מצד שני. במדור השני כונסו מחקרים העוסקים במלאכת הספר ועבודת הסופר בתקופת המקרא, ומהם עולה שאין לעמוד כהלכה על טיב העיצוב הספרותי של המקרא ללא תשומת לב לתנאֵי העבודה שהסופר המקראי היה נתון בהם והחומרים שהשתמש בהם, בראש ובראשונה, המגילות. במדור השלישי נלקטו מחקרים שונים העוסקים בהיבטים שונים של הספרות המקראית ושל אמונת ישראל ודתה בתקפות המקרא, ובמדור הרביעי דברים פרוגרמטיים על הלימוד הביקורתי של המקרא וחקירתו בעת החדשה.

בספר זה, שהוא חלקו השני של המחקר, נידון השלב הראשון של הקאנוניזציה של המקרא בהתגלמותה ההיסטורית. ראשיתה האידאית נעוצה בהופעת המקור הדבטרונומי (ס"ד), המקיף את רובו של ספר דברים והונח ביסוד הרפורמה הפולחנית של המלך יאשיהו. אלא שבאותה שעה עדיין היה הקאנון בגדר אידאה בלבד ולא גיבוש ספרותי. סמכותו המופלגת של ס"ד נשענה על האמונה, שמקור זה קשור בברית מיוחדת שכרת ה' לישראל בארץ מואב, כארבעים שנה לאחר מעמד הר חורב. בשפעתו של מקור זה, ורק לאחר חורבן ירושלים, נולדה האסכולה הדבטרונומיסטית. פריה הספרותי של זו הוא החיבור המקיף את ספרי יהושע-מלכים ובראשו 'ספר התורה', שהמגילות והקטעים הדבטרונומיים קובצו בו. זה היה גיבוש קאנוני ראשון ביהדות ומלכתחילה הייתה התורה חלק ממנו, חלק עיקרי. לאחר מכן צורפו לתורה מקורות קדומים אף יותר מס"ד ולאחר החיבור הדבטרונומיסטי נוספו ספרים, אבל החיץ בין התורה לספרים שלאחריה לא זז ממקומו. בהקפדה יתרה נבחנות בספר זה בעיות יסוד הקשורות בעניין הנידון, כגון: גבולות זמנו של החוג הדבטרונומי שפעל מאחורי ס"ד; ברית כטקס פורמלי המצטייר ברקע ס"ד; מקורותיו של החיבור הדבטרונומיסטי, עריכתו ומטרותיו.

גיבוש האסופה המקראית כקנון, כלומר ככתבי הקודש של עדת מאמינים שהגישה אל הכתוב בהם נתונה לכל אדם, היה תופעה ראשונה במינה בתולדות הדתות. אחרי כן חזרה התופעה ונשנתה בנצרות, ושוב באסלאם. במחקר המודרני שלטת ההנחה שהקבלה גמורה הייתה בין התהליכים שהעמידו את המקרא מכאן ואת הברית החדשה מכאן, ושכל התופעות הגלויות בתהליך השני מוכרחות להיות מובלעות בתהליך שקדם לו ונתקיים בישראל. עמדתו של המחבר היא שאף על פי שהתוצאות היו דומות, התהליכים שהביאו ליצירתם של קנונים בכל שלוש הדתות המונותאיסטיות שונים זה מזה. זאת אומרת שהתוצאות הדומות נתקבלו בדרכים שונות. וכלל גדול הוא בהוויה האנושית, ואף במציאות הפיזית, שאותה התוצאה יכולה להיות מושגת באופנים שונים. בספר זה, שהוא חלקו הראשון של המחקר, המחבר מציע את עיקרי שיטתו בהסברת תהליך הקנוניזציה של המקרא. אגב כך נבחנות כמה סוגיות, שהארתן היא תנאי מוקדם להבנה נכונה של התהליך. סוגיות כאלה הן בין השאר אופיו המיוחד ודרך חיבורו של ספר דניאל, מעמדו של ספר בן סירא, ההלכה 'כתבי הקודש מטמאים את הידיים', המושג 'רוח הקודש' ומה בינו לבין נבואה ו'בת קול'. מחקר זה בכללו הוא בין-תחומי. 'כל תחומי הלימוד ושיטות החקירה שנצטרפו בחיבורנו זה מכוונים למטרה אחת: להאיר ולהסביר את מהותה של האסופה המקראית ואת הדרך שניטלטלה בה במהלך הדורות, מתחילת היעשותה עד שהוטבע בה חותמה הסופי, כפי שהיא נתונה בידינו כיום' (מן ההקדמה).