בשנות השמונים של המאה התשע עשרה נעשתה ורשה מוקד משיכה לסופרים ולעסקני תרבות יהודים מרחבי האימפריה הרוסית ומחוצה לה. בתוך שני דורות הייתה העיר למרכז הדינמי והפורה ביותר של ספרות ועיתונות בעברית וביידיש. כותבים שפעלו בה לא רק העשירו את התרבות היהודית אלא גם נטלו חלק פעיל במכלול החיים של יהודי פולין על מגוון האתגרים שניצבו לפניהם יום יום ושעה שעה. הציר המרכזי שסביבו נעו החיים הספרותיים היה האיגוד המקצועי של הסופרים והעיתונאים היהודים, מוסד בעל תפקיד חברתי-תרבותי חשוב ביותר ואבן שואבת לשוחרי התרבות היהודית. באיגוד השתקפו היטב תווי פניה המשתנים של הסביבה הספרותית היהודית בוורשה. בחיבור שלפנינו נחשפים לראשונה מקורות שונים הקשורים בחיים השוקקים האלה בשנים 1939-1918 ובשנות הגטו והכיליון 1942-1939. על סמך מקורות אלו ואחרים נבחנים היבטים היסטוריים וחברתיים של תקופה זו בתולדות היהודים.

בספר זה נעשה ניסיון ראשון מסוגו לרכז פיוטים במהדורה מדעית לא על פי מחברם אלא על פי סוגם: נאספו בו מכתבי יד מן הגניזה הקהירית כל מחזורי השבעתות (פיוטים לתפילת עמידה של שבת) שנתחברו על פי סדר הקריאה השבועית בתורה. בספר מוצגים שלושה מחזורים מרכזיים המייצגים שלוש תחנות בתולדות הפיוט: שרידי מחזור שבעתות קדום (מסביבות המאה השישית) המוקדש לסדרי הקריאה על פי המחזור התלת-שנתי של בני ארץ ישראל, ושני מחזורי שבעתות לפרשות המחזור השנתי: האחד, שנתחבר כנראה בסביבות המאה התשיעית או העשירית, עדיין נאמן למסורות הקלסיות הבסיסיות של הסוג, והאחר - כנראה מסוף המאה העשירית או ראשית המאה האחת-עשרה - משקף שלב שבו זונחים הפייטנים המאוחרים את התבניות הקדומות ומקצצים בהן. בצד המחזורים הללו נדפסים קטעים ממחזורי שבעתות נוספים שרק שרידיהם נמצאו בגניזה. הפיוטים מובאים בספר במלואם, עם שינויי נוסח מכתבי היד וביאור מפורט. לפניהם בא מבוא המתאר במפורט כל אחד מן המחזורים השונים ועוקב אחרי התפתחות הסוג לדורותיו.

ספר זה פורס בפני הקורא את מיטב שירת הפיוט בארץ ישראל ובמזרח, מראשיתו ועד המאה ה-11. כולל פיוטים מאת רבי אלעזר בירבי קליר, רב סעדיה גאון, רבי יהודה, יניי ועוד.

תולדות הקבלה הן סיכומה של שורה ארוכה של התפתחויות רעיוניות, אשר עוקבות אחר המעברים של המקובלים ודעותיהם, ממקום למקום, מארץ לארץ ומיבשה ליבשה. השפעתם של הכתבים הקבליים המוקדמים בפרובנס בשלהי המאה הי"ב הורגשה בקאטאלוניה, שם נכתבו חיבורים קבליים רחבי הקף שזכו אף לתפוצה מסוימת; תופעה זו חוזרת באמצע המאה הי"ג בקסטיליה. הנושאים הנדונים כאן עוסקים בקבלה הנבואית, במייסדה אברהם אבולעפיה, ובהתפתחותה של קבלה זו עד לאמצע המאה הי"ז. אידל התעלם מן ההשפעה של קבלת אבולעפיה על הקבלה היהודית באיטליה וביוון ועל הקבלה הנוצרית; סוגיות אלה הן נושא למחקרים אחרים. המאמרים המובאים כאן נכתבו בעשור האחרון ופורסמו כבר בבימות שונות. למרות שלא הוכנסו שינויים מהותיים בניסוחם הראשוני, המאמרים עודכנו מבחינה ביבליוגרפית וצוינו בכל מאמר את הופעת הדיונים המשלימים הנשנים במאמרים האחרים שבקובץ.

המחקר שמתפרסם כאן מתאר סוגיה מרכזית ביצירתו הענפה של ר' אברהם אבולעפיה: החוויה המיסטית וכל הכרוך בה. דרך בירור הסוגיה מבהיר המחבר את חשיבותו של מקובל זה במיסטיקה היהודית בימי הביניים ואת פשר היחס הדו-ערכי שזכה לו בתקופות שונות. אבולעפיה מכנה את שיטתו בשני כינויים עיקריים: 'הקבלה הנבואית', היא הקבלה האקסטטית, ו'קבלת השמות', היא הקבלה המתרכזת בהזכרתם של צירופי האותיות של שמות הקודש. לעומת השיטות הקבליות בנות הזמן, הקבלה האקסטטית מאופיינת הן במטרה הן בטכניקה להשגתה. המטרה: חוויה של התגלות ושל דבקות הגובלת באיחוד גמור עם האלוהות; הטכניקה: מכלול של הגיית אותיות, תרגילי נשימה, מוזיקה ותנועות ראש וידיים, המכוונים יחדיו להביא את המקובל לידי חוויה אקסטטית. חוויה זו מתוארת בכתבי ר' אברהם אבולעפיה בדימויים ארוטיים. במהדורה חדשה זו ימצא הקורא פרק נוסף, הסוקר את ההתפתחויות בגישתו של פרופ' גרשם שלום למקומו של אברהם אבולעפיה בתמונה הכללית של הקבלה לפי גישתו, וכן דן בתרומה שניתוח הקבלה הנבואית תורם להבנה אחרת של ההיסטוריה והפנומנולוגיה של הקבלה.

הספר עוסק באחד הפייטנים אשר שמו ובעיית זהותו עמדו שנים רבות כחידה בפני חוקרי שירת הקודש העברית: הפייטן החותם 'אלעזר בירבי קילר'. האם הוא הפייטן הנודע אלעזר בירבי קליר, או שמא שני פייטנים לפנינו? על סמך מהדורה מדעית מלאה ומפורשת של הפיוטים החתומים 'אלעזר בירבי קילר' מוגש לקורא דיון מחקרי מרתק, העוסק בהיבטים השונים של הפיוטים ומגיע מתוכם להכרעה בשאלה סבוכה זו. הספר פורס לפני הקורא אמות מידה צורניות, לשוניות וסגנוניות המאפיינות תקופות שונות בפיוט המזרחי.