ספר זה מתאר את תהליך התהוותו של שירות החוץ של ישראל והתפתחותו ההדרגתית במשרד הראשי בארץ ובנציגויות שברחבי תבל. נסקרות כאן כעשרים השנים הראשונות של משרד החוץ, מקום המדינה ועד לאחר מלחמת ששת הימים. היו אלה ימי שר החוץ המייסד משה שרת והמנכ״ל הראשון, ד״ר ולטר איתן; שרת החוץ גולדה מאיר ושר החוץ אבא אבן… ד״ר משה יגר למד באוניברסיטה העברית בירושלים היסטוריה של ארצות, האסלאם, מדעי המדינה והיסטוריה כללית. הצטרף למשרד החוץ ב־ 1956 כצוער של המחזור השלישי. מילא שורת תפקידים, ביניהם: קונסול כללי בפילדלפיה ובניו יורק; שגריר בשבדיה ובצ׳כיה; סמנכ״ל משרד החוץ להסברה; סמנכ״ל לענייני אסיה, אפריקה ואוקיאניה. לאחר פרישתו היה עמית מחקר במכון טרומן ומרצה לתולדות דרום־מזרח אסיה באוניברסיטה העברית.

הספר תולדות דרום-מזרח אסיה בזמן החדש - קווי יסוד דן בארצות מיאנמר (בורמה לשעבר), תאילנד, ויאטנאם, קמבודיה, לאוס, מאלאזיה, אינדונזיה, סינגפור, פיליפינים וטימור. אזור זה מתייחד במבנהו הגאוגרפי, באקלימו הטרופי ובגיוון אתני שאין דומה לו בחלקי תבל אחרים. שתי הדתות העיקריות הרווחות במדינות האזור הן הבודהיזם והאסלאם, להוציא חריג אחד – פיליפינים, שמרבית תושביה נוצרים. כל מדינות דרום-מזרח אסיה, לבד מתאילנד, היו נתונות במשך מאות שנים תחת לשלטון קולוניאלי שממנו השתחררו רק אחרי מלחמת העולם השנייה. עם יציאתן לעצמאות, ניצבו מדינות האזור בפני קשיים רבים, שלא כולם באו על פתרונם עד עצם היום הזה. המחבר סוקר בספר זה את תולדות ארצות האזור עד אחרי מלחמת העולם השנייה, ואת תולדות המדינות העצמאיות עד סוף המאה העשרים.

מראשית ימיה ניסתה הדיפלומטיה הישראלית לכונן קשרים עם כל ארצות העולם, כולל מדינות מוסלמיות לא ערביות. הספר עוסק בפרשה מופלאה של ניסיון ישראלי, בראשית שנות השישים, לכונן יחסים עם מאלאזיה, מדינה מוסלמית בעלת מיעוט סיני חשוב בדרום-מזרח אסיה. במרכזה של הפרשה עמד דיפלומט ישראלי צעיר, משה יגר. היחסים היו אמורים להתחיל במישור הספורט, לעבור לתחום המסחר ולהתבסס במישור המדיני. יגר יצא למאלאזיה בנובמבר 1964 במסווה של נציג חברה מסחרית כדי לקבוע נוכחות מסחרית ומדינית שם. ההנחה הייתה כי נוכחותו, שהייתה באישור השלטונות המאלאזיים, תתפתח בבוא הזמן לנציגות דיפלומטית. אולם מאלאזיה, שנכנסה שנה לפני כן לעימות חריף עם שכנתה הגדולה אינדונזיה, הייתה זקוקה לתמיכתן של מדינות ערב. דבר זה שם בסופו של דבר לאל את ניסיונות ההתקרבות של ישראל. בספטמבר 1965 הכריז ראש ממשלת מאלאזיה טונקו עבדול רחמן כי ארצו לא תכיר בישראל ולא תשחק אתה כדורגל. חודש לאחר מכן נצטווה יגר לצאת מן המדינה. כך הגיע לקצו הניסיון הישראלי לקשור קשרים עם מאלאזיה. הספר נכתב על סמך מסמכים ומכתבים שהמחבר כתב וליקט בתקופת שהותו במאלאזיה, מנובמבר 1964 ועד ינואר 1966, ולפיכך הוא מהווה מקור היסטורי חשוב.

The theme, in essence, is that the major inconsistency explaining the general unification and modern transformation of Malayan Islam is British colonialism itself. While scholars working on Malaysian social change have hinted at this possibility, the author demonstrates it convincingly and in the process contributes significantly to our knowledge of Malaysian institutional development and to a method of exploring such change by way of legal material.