כתב העת העברי האקדמי היחיד המוקדש לכלל מדעי היהדות. כתב העת הוא כלי הביטוי המרכזי להתפתחויות החשובות ביותר במדעי היהדות בדורנו, ומשתתפים בו גדולי החוקרים במקצועות השונים של מדעי היהדות בארץ ובעולם. בחוברת הנוכחית מופיעים המאמרים הבאים: אלחנן ריינר - יהושע הוא רשב"י, חצור היא מרון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי) ג'יימס נתן פורד ואלון תן עמי - קערת השבעה על שם רב משרשיה בר קאקי שולמית אליצור - להשלמת שני השערים הראשונים בספר 'אשא משלי' לרב סעדיה גאון מתי הוס - פתיחתה של המקאמה 'נאום טוביהו בן צדקיהו' ליוסף בן יהודה אבן שמעון יוסי עופר - מדוע טעה רמב"ן בקריאת הכתובת שעל מטבע השקל? חנן חבר - הטראומה של בעלת הארמון בצלאל בר-כוכבא - האיסיים, היו גם היו רחל אליאור - איסיים, או הכוהנים בני צדוק ואנשי בריתם. תשובה לב' בר-כוכבא, 'האיסיים, היו גם היו'

The corpus of Jewish mystical writings has developed over thousands of years in different parts of the world. Its creators sought to discover hidden realms that would shed light on existing reality. The literature they created, one of the central sources of inspiration of religious thought, comprises hundreds of volumes. This masterly investigation of the Jewish mystical phenomenon, from antiquity to the twentieth century, contextualizes it in the spiritual and historical circumstances in which it evolved. Mysticism, which transcends the boundaries of time and space and refers to a reality not grasped by means of ordinary human cognition, is one of the central sources of inspiration of religious thought. It is an attempt to decode the mystery of divine existence by penetrating to the depths of consciousness through language, memory, myth, and symbolism. Delving deep into the psyche, mystics strive to redeem perceived reality from its immediate meaning. Mystical texts constitute a history of this religious creativity, of man’s attempt to reveal the divine structure underlying the chaos of reality and thereby endow life with hope and purpose. By offering an alternative perspective on the world that gives expression to yearnings for freedom and change, mysticism engenders new modes of authority and leadership; as such it plays a decisive role in moulding religious and social history. For all these reasons, the mystical corpus deserves study and discussion in the framework of cultural criticism and research. This study is a lyrical exposition of the Jewish mystical phenomenon. It is based on a close reading of the hundreds of volumes written by Jewish mystics and incorporates mystical testimonies drawn from the different countries and cultural environments in which Jews have lived. Rachel Elior’s purpose is to present, as accurately as possible, the meanings of the mystical works as they were perceived by their creators and readers. At the same time, she contextualizes them within the boundaries of the religion, culture, language, and spiritual and historical circumstances in which the destiny of the Jewish people has evolved.. The author succeeds in drawing the reader into a mystical world. With great intensity, she conveys the richness of the mystical experience in discovering the infinity of meaning embedded in the sacred text; teasing out the recurring themes, she explains the multivalent symbols. Using copious extracts from Jewish mystical sources, she illustrates the varieties of the mystical experience from antiquity to the twentieth century. She succeeds in eloquently conveying how mystics try to decipher reality by penetrating beyond its apparent boundaries: how they experience spiritual powers symbolically, imaginatively, or visually; how hidden truths are revealed in visions or dreams, in an epiphany or as ‘lightning’; how they are ‘engraved’ in the mind or illuminate in the soul. Most of the texts she draws on are written in very obscure language, but the skilful translations communicate the mystical experiences vividly and make it easy for the reader to understand how Elior uses them to explain the relationship between the revealed world and the hidden world and between the mystical world and the traditional religious world, with all the social and religious tensions this has caused.

This very accessible introduction to hasidism as a movement opens a new window on its mystical underpinnings. It discusses the origins and dissemination of hasidism and the literature that facilitated this; the theological basis of hasidism and the mystical significance of the tsadik; the major figures of hasidism; and the complex links to kabbalah and Shabbateanism. The discussion of the intellectual and social implications highlights the eighteenth century as a key period in modern Jewish history. Professor Elior was awarded the 2006 Gershom Scholem Prize for the Study of Kabbalah and Jewish Mysticism by the Israel Academy of Sciences and Humanities.

Rachel Elior demonstrates convincingly how the Jewish mystical tradition crystallized in its early stages. She attributes its origins to priests prevented by circumstance from serving in the Temple: replacing the earthly Temple liturgically and ritually with a heavenly Merkavah and heavenly sanctuaries known as Heikhalot, they created a mystical world in which ministering angels replaced Temple priests, thereby giving Judaism a new spiritual focus. Professor Elior was awarded the 2006 Gershom Scholem Prize for the Study of Kabbalah and Jewish Mysticism by the Israel Academy of Sciences and Humanities.

ספר זה מוקדש לבירור מהותה המיסטית של מסורת המרכבה הכוהנית, שהתחברה בזיקה למסורות מקדשיות. ראשיתה בחזונו של הנביא יחזקאל בן בוזי הכוהן, שהוגלה מירושלים בשלהי ימי בית ראשון, בגלות יהויכין. בחזונו הופכת מרכבת הכרובים שעמדה בקודש הקודשים במקדש למרכבה שמימית חזיונית החורגת מגבולות הזמן והמקום. בחזון המקדש לעתיד לבוא הטעים הנביא הכוהן את מעלתם של כוהני בית צדוק שומרי משמרת הקודש, שיכהנו לבדם במקדש זה. המשכה של מסורת המרכבה בחזונם המיסטי של חוגים כוהניים בימי בית שני, שנמנע מהם לשרת במקדש במאות האחרונות לפני החורבן בשל מחלוקות מהותיות בשאלת סמכות והנהגה, לוח ופולחן. בעלי השקפות אלו, שכינו עצמם בכתביהם בני צדוק הכוהנים, פרשו מהמקדש הארצי ובעיני רוחם שירתו עם המלאכים במרכבה השמימית אשר נתרקמה בחזונם בלשון שיר בהשראת חזון המרכבה של יחזקאל ומסורת עבודת הקודש במקדש. השלב האחרון במסורת המרכבה נוצר בחזונם של חוגים בעלי זיקה כוהנית שחיברו את ספרות ההיכלות אחרי חורבן בית שני. ספרות זו החליפה את המקדש החרב בשבעה היכלות עליונים והחליפה את עבודת הקודש הארצית בירידה למרכבה ועלייה להיכלות העליונים. מחברי ספרות זו העמידו זיקת גומלין על-זמנית בין הכוהנים המשרתים בקודש ובין מלאכי השרת המכהנים בהיכלות השמימיים. בספר נדונים יחסי הגומלין בין החטיבות השונות של מסורת המרכבה העוסקות בזמן מקודש, במקום מקודש ובריטואל מקודש.

לפנינו עיון בפניה הרוחניים של חסידות חבד בדור השני, מסוף המאה השמונה עשרה עד השליש הראשון של המאה התשע עשרה, מנקודת מבט היסטורית של התורות והתפתחותן ומנקודת מבטם של המקורות החסידיים. הוא מאפשר לקורא להכיר צד חשוב בהגות החסידית.

"היכלות זוטרתי" הוא חיבור קצר השייך לספרות היהודית המיסטית העתיקה, המכונה ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה . זמן חיבורה המדויק של ספרות זו, הכתובה בשירה ובפרוזה בעברית וארמית, שנוי במחלוקת בין החוקרים וקרוב לוודאי שהוא מקביל לתקופת כתיבת התלמוד. גיבוריה של ספרות זו שהתחברה בעיקרה בארץ ישראל, הם ר' עקיבא, ר' ישמעאל ור' נחוניא בן הקנה והם מתוארים כמיסטיקאים העולים להיכלות עליונים וצופים במרכבה, ומספרים לשומעיהם על השירה ששמעו בשבעת ההיכלות השמימיים ועל מלאכי השרת שראו בעולמות עליונים ב"היכלות זוטרתי" מובאים דבריו של ר' עקיבא 'יורד המרכבה' שעלה לשבעה היכלות עליונים ושמע הימנונות מעולם המלאכים. דבריו כוללים תיאור של ההיכל השביעי וכסא הכבוד, לצד סיפור הארבעה שנכנסו לפרדס, שמות קודש ותיאורים מפורטים של חלקי המרכבה המתייחסים למרכבת יחזקאל ולקטעי שיעור קומה הקשורים לשיר השירים. הספר, שראה אור בחורף תשמ"ב, כולל מבוא המבאר את עניינו ואת ייחודו, לצד תקציר התוכן לפי שורות, מהדורה של כתב יד ניו יורק 8128 עם חילופי נוסחאות וגירסאות עדיפות מכתבי יד מקבילים, מראי מקום, מקורות, מקבילות והערות המשקפות את מצב המחקר עד 1981.