פרופ' ש"נ אייזנשטדט, בכיר הסוציולוגים בארץ וחתן פרס ישראל, מנתח בספר שלפנינו את ההיבטים המרכזיים של התפתחות החברה הישראלית מהתקופה המוקדמת של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ועד לאמצע שנות השמונים. הספר דן בתמורות מרחיקות הלכת שחלו בחברה הישראלית בעיקר מאמצע שנות השבעים, וזאת תוך שימת דגש על היבטים השוואתיים ואנליטיים. את ישראל יש לראות כחברה מודרנית בתר-מהפכנית, הדומה לחברות אחרות - כמו ארצות הברית, רוסיה או מקסיקו - אך גם שונה מהן. צירוף זה של קווי דמיון ושוני מספק את המפתח לניתוח הדינמיות של החברה הישראלית. בין מאפייניה של החברה הישראלית מדגיש המחבר את התפתחותה של החברה הקולוניזאטורית, חלוצית ואידיאולוגית וכחברה המתפתחת במציאות של סביבה זרה ואף עויינת, שהעניקה לדילמה הבטחונית מעמד מרכזי בהבניית החיים במדינה. המחבר מנתח את ההשלכות של היבטים מן המורשת התרבותית והחברתית היהודית בהתפתחותה של החברה הישראלית, ומדגיש שכמה מקווי האופי המאחדים שלה נעוצים בעובדה ששורשיה נעוצים בניסיון להבנייה של החיים הלאומיים היהודיים ובכך נבדלת היא מחברות דומות אחרות. בהיותה חדורת רצון להגשמת החזון הציוני שואפת החברה הישראלית להפוך למרכז של יצירתיות תרבותית מיוחדת, ומכאן חשיבות מכרעת לניתוח היחסים עם הקהילות היהודיות בגולה. המחבר מנתח בספר את התפתחותה של החברה הישראלית ואת התמורות מרחיקות הלכת שחלו בה בהסתמך על מחקר היסטורי, סוציולוגי ואנתרופולוגי מגוון ועשיר ביותר והוא יסייע לקורא בהבנת הרקע לתהליכים המדיניים והחברתיים העוברים עלינו.

הספר מציג תמונה מקיפה ומגובשת על התפתחות התיאוריה הסוציולוגית בהווה ועל כיווני ההתפתחות האפשריים שלה בעתיד. היבטים אלה נידונים בזיקה לכמה גורמים: הדימוי העצמי של הסוציולוגים, המסורת האינטלקטואלית הרחבה יותר, מבנה הקהילה הסוציולוגית והמגמות העיקריות שאפיינו את התפתחותה של התיאוריה הסוציולוגית בעבר. הספר גם דן באפשרויות המפגש בין מודלים מסבירים שונים של הסדר החברתי וכן בקשר שבין מודלים אלה ובין התחומים העיקריים של המחקר הסוציולוגי. היבט נוסף שהספר מתייחס אליו הוא הסיבות לנטייתם של הסוציולוגים לראות את הדיסציפלינה שלהם כנתונה במצב של משבר; בקשר לכך נעשה ניסיון להוכיח שתחושת המשבר קשורה, תכופות, הרבה יותר לדימוי העצמי של הסוציולוגים ולמבנה הקהילה הסוציולוגית, מאשר לתכנים האינטלקטואלים של הסוציולוגיה. הצירוף היחיד במינו של דיון בכל הנושאים הללו מקנה לספר ערך רב בעבור הסוציולוג, האנתרופולוג, הסטודנט והציבור הרחב המגלה עניין במדעי החברה. הספר מעורר למחשבה ומשמש מקור ביקורתי ומאלף לתולדותיה של הסוציולוגיה.

הספר מנתח את הריבוד החברתי במסגרת תאוריה סוציולוגית כללית. הוא מבוסס על ניתוח של דיפרנציאציה חברתית וריבוד כפי שהם מתגלים בחברות שונות, מסורתיות ומודרניות כאחת. נקודת המוצא של הספר היא שדיפרנציאציה וריבוד הם היבט בסיסי של המבנה החברתי, ולכן הם קשורים לכמה מבעיות היסוד של הניתוח הסוציולוגי בכללו. ניתוח זה מניח שהריבוד והדיפרנציאציה נתונים בכל חברה, ואת עיקר מאמציו הוא מכוון להגדרת התנאים שבהם הריבוד החברתי וההתגבשות לשכבות נוטים להתפתח לממדים עצמאיים ומובחנים מבחינה סמלית וארגונית של הסדר החברתי.