כן תורת הספרות?! לא תורת הספרות?! המהומה פושטת. ובכן, מה לעשות? לעשות בינתיים אינוונטר של הספרות - או יותר נכון: של הצורות והתכנים שביצירות הספרות - וכך להגיע להבחנות מתודולוגיות של תחומי יישומם של המונחים השגורים בניתוח הספרות ולהגדרות מתקבלות על הדעת של משמעותם. לא עוד אונטולוגיה של הספרות - שהיא, אולי, ישות שאינה קיימת ועל-כן רק הפילוסופיה מוסמכת לעסוק בה - אלא כלים לעבודה האפורה יותר של חקר מושגיה: מה מבדיל מיתוס מתימה; ומה מבדיל תימה מנושא או ממוטיב? מה בין מבנה תימאתי לבין מבנה צורני? מה תחום פעולתם? מה בין "הטקסט הספרותי" לבין ה"מטה-טקסט" שלו?
"תוכחת האב", אותה צרה ידועה בחייו של אדם, באה כאן לאייר את השאלות האלה: כיצד יכולה היא להיות תימה אוניברסאלית ועל-זמנית, ולהפוך לטופוס ספרותי, שהפואטיקה והריתוריקה בביקורת המודרנית עדיין לא המציאו לו זהות משלו.
אין כאן תשובות מלאות; זהו רק חריש ראשון ומשותף של עמיתים מאוניברסיטאות שונות בשדה רחב של ממדים וגם מבטיח תבואות שופעות, גם בלי ה"זוהר" שבפלפול של האסתיטיקה והפואטיקה.
