כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב

סיפורי התחפושת במקרא יוצאים מן ההנחה כי "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב": ניתן להטעות את חוש הראייה, החד בחושים של בני האדם, אך אין להוליך שולל את אלוהים. רוב התחפושות הן גילויים של מרמה או אף של בריחה בלתי אפשרית מפני האלוהים, ועל הכל יבוא האלוהים במשפט.

סיפורים אלה מגלים קירבה גדולה לעולמה של הדרמה, שבה נועד לתחפושת תפקיד נכבד. אין זו שאלה בלתי לגיטימית האם אין לסיפור המקראי מוצא בעולם הדרמה, או למצער קשר אל עולם זה.