חיפוש מתקדם
>ללא מצרים
מידע נוסף
מו"ל:
שנה:
1993
דאנאקוד:
45-221006
ISBN:
965-223-817-1
עמודים:
198
שפה:
מהדורה:
שנייה מתוקנת ומורחבת 2003
משקל:
450 גר'
כריכה:
כריכה רכה

ללא מצרים

חייו ומותו של רבי יעקב ואזנה

תקציר

ספר זה בא להאיר את דמותו המסתורית ורבת הניגודים של רבי יעקב ואזנה, מרפא יהודי שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים באזור האטלס המערבי הגבוה במרוקו ושנפטר קודם העלייה הגדולה מארץ זו לישראל. כוחות הריפוי הבלתי נדלים של ואזנה, שנבעו מזכות האבות המרשימה שלו ולא פחות מכך מדבקותו יוצאת הדופן בנוהגי האסלאם ובעולם השדים, סגנון חייו המיוחד וסיפור מותו הטרגי – כל אלה ממשיכים לחיות בעצמה רבה בזיכרונם של רבים ממכריו המתגוררים כיום בישראל. המסע בעקבות ואזנה נסמך על סיפוריהם של מכרים אלו, הרוקעים את דמותו על הסדן של זיכרונותיהם ההיסטוריים והוויית חייהם הנוכחית. בניסיון להתמודד עם האתגר שמציבה 'ביוגרפיה מתווכת' הספר מציג כמה זוויות ראייה פרשניות לצורך הבנת כוחות הריפוי האדירים המיוחסים לואזנה ותהליך המיתולוגיזציה שעברה דמותו. פרקי חייו של ואזנה, המוצגים בהקשר החברתי והתרבותי של החברה המסורתית בדרום מרוקו, משמשים בסיס להארת דמותו באמצעות כלי ניתוח פסיכולוגיים. במהדורה הנוכחית נוסף לספר שער רביעי, המתאר את גלי התהודה שהתעוררו בקהילת המאמינים בעקבות הופעת המהדורה הראשונה של הספר, ובמיוחד את הניסיונות להפוך את ואזנה לצדיק מקומי ולחדש את מסורת הריפוי שלו.

ביקורות ועוד

מעריב, ספרות וספרים, 5.3.2004

יורם מלצר / עלים

ואזנה חי וקיים


לפני כאחת-עשרה שנים ראה אור'ללא מצרים', ספר מרתק של האנתרופולוג יורם בילו, העוסק בחייו, פועלו ודמותו של רבי יעקב ואזנה, מרפא יוצא-דופן ורב-נוכחות בקרב היהודים בדרומה של מרוקו. ספרו של בילו, שנכתב מתוך הבנה ורגישות לנושא ולקהל הקוראים הכללי, זכה להצלחה רבה, שבוודאי אינה אופיינית לספרי עיון בתחום האנתרופולוגיה. עיקרו של הספר הוא חקר גילוייה של הדת העממית כישות חיה ופועלת בקרב עדת המאמינים. אלא שאין מדובר בתרבות זרה ונידחת. תרבותם של יהודי מרוקו היא חלק מן המציאות הישראלית. לא מעט ממאפייניה מוכרים לכולנו. מקומם של עושי נסים, מרפאים, קברי קדושים ומופעים של כוחות ריפוי וקדושה בחלומות ידוע היטב. ליורם בילו אנו חייבים תובנות רבות המקדמות אותנו מעבר לתפיסה הבסיסית ולהתרשמות החווייתית של צופים בהילולות של נתיבות, וכיוצא בזה גילויי אמונה מרוקנית. במהדורה המקורית של'ללא מצרים', הפליא בילו לקרב את הנושא אל הקורא הסקרן. המסגרת העיונית-מחקרית הקפדנית שלו הולידה תוצאה מרתקת. מדובר בממצאים, שאילו נאמרו על סמך רשמי-חיים ישראליים בלבד היו בוודאי מסבכים את האומר בהאשמות לא פשוטות, שהרי יהודי מרוקו בישראל נתונים לא פעם בסערת החיכוכים העדתיים. ידוע הקטע במערכון'בוטיק ספרים' של הגשש החיוור, שבו אחד האחים (גברי) שב ואומר "אבא בא אצלי בחלום. . .", כשהאמירה משמשת אותו כדי להתנגד לרצון אחיו הדומיננטי למכור "דברי תועבה". והנה , כשהאח השני (שייקה) מלין על כך שהאב לא "בא אצלו" כפי שהוא "בא אצל" אחיו, אומר לו האח החולם: "הוא אומר שהוא בא, אבל אתה אף-פעם לא בבית".
התפיסה הדקה של המערכון היא קצה אחד בקשת ההבנה.'ללא מצרים' הוא הקצה השני. חברה חיה ובריאה מבחינה אינטלקטואלית זקוקה לשניהם, ומכאן הברכה הרבה שהיתה בפרסום ספרו של בילו, ולא פחות מכך בתפוצתו הגדולה.
בילו מראה כיצד אישיותו המיוחדת של רבי יעקב ואזנה היתה יסוד עיקרי בכוחו כמרפא. אלא שוואזנה לא פעל רק מתוך עולם היהדות. התקיים בו צירוף סבוך ועמוק בין יסודות יהודיים ומוסלמיים, בין דברים של העולם הזה ובין הסתמכות על תחום השדים והרוחות. בילו בנה את הביוגרפיה של האיש המיוחד באמצעות זיכרונות של אנשים שהכירו אותו במרוקו, וגם מתוך דמותו כפי שהתפתחה לאחר מותו, כלומר, מתוך מיתולוגיות שהחלו להתגבש בקרב חסידיו. אדם כמו ואזנה ממשיך לחיות בין המאמינים, ומסלול השפעתו אינו מסתיים עם מותו הפיזי. המשך קיומה של חברה יהודית-מרוקנית מסורתית, הכוללת יסודות הרחוקים מן היהדות ה"רשמית", הוא שמעניק לדמותו של ואזנה מרחב קיום.
כעת, עשור ויותר לאחר פרסום הספר, מפתיע בילו בהרחבתו בכיוון מרתק. מסתבר שהמחקר על ואזנה נתפס בקרב רבים מחסידי האיש (או המבקשים להסתמך עליו לצרכיהם) כאות לכך, שאכן יש לו עדנה מחודשת. החוקר בילו היה בעיניהם למקור לסמכות והפצה של הדמות והאנרגיות המיוחסות לה. חוקר ונחקר, מתעד ותיעוד מתערבבים, מאיימים להתערבב. בילו הוא איש מדע אחראי וצלול, והוא עומד בפרץ. הוא בוודאי אינו מתפתה לרלטיביזם או לפוסט-מודרניות. ואזנה הוא כל מה שמאמיניו רוצים וצריכים. וכל עולמו, מחייו ועד להעצמת קידושו תודות למהדורה המקורית של הספר, הם חומר בידי בילו. ואזנה בא אצלם בחלום, וגם בילו ומחקרו. והחוקר, הוא תמיד בבית, מתעד ללא לאות, וממשיך לרתק את קוראיו.


הצופה, סופרים וספרים, 19/3/2004

עושה הנפלאות ממרוקו

עקיבא צימרמן

מי שאינו מאמין בניסים מוטב לו שלא יקרא ספר זה. גם המאמין בהם יוכה בתדהמה נוכח הניסים והנפלאות שחולל רבי יעקב ואזנה, וזאת בשיתוף עם השדים, נישואין מתחת לאדמה עם ערביה, "תפילה של ערבים" בצירוף הנחת תפילין ועוד שלל הפתעות, כישופים וכיוצא בזה.
כותב הספר הוא פרופסור יורם בילו, פרופ' יורם בילו הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים, מופקד הקתדרה על שם סילביה באומן במחלקה לפסיכולוגיה וראש המגמה לאנתרופולוגיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה. הוא סיים את לימודיו בפסיכולוגיה קלינית, השתלם באנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ובסן פרנסיסקו ולימד באוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו. שימש נשיא האגודה הישראלית לאנתרופולוגיה. תחומי התעניינותו המחקרית כוללים נושאים שונים באנתרופולוגיה פסיכולוגית כמו אתנופסיכיאטרייה, חלימה ותרבות, דת עממית וקידוש המרחב בישראל. לדבריו, חיים בישראל של היום אנשים ונשים שנולדו בעקבות כישופים ומו"מ עם שדים ושדות שניהל רבי יעקב ואזנה, שהצליח לעזור לכולם, חוץ מלעצמו. גזרת מוות נגזרה עליו והוא בן חמישים, משום שהמרה את פי השדים, ובניגוד לרצונם החיה חולה ערביה שהשדים גזרו עליה מוות. נשמע מוזר, אבל זהו החומר המובא בספרו.
לחקירת פרשת רבי יעקב ואזנה הגיע פרופ' בילו בדרך מקרה. במסגרת עבודת מחקר על הרפואה העממית של יוצאי מרוקו הגיע לכינוס במושב עצרת השוכן על גבעה גבוהה ומבודדת בחבל עדולם. שם שמע על השימוש שעושים יוצאי מרוקו במרפאים מסורתיים ובעיקר הוזכר שמו של רבי יעקב ואזנה, בן לשושלת מרפאים מרוקאים. פרופ' בילו כותב ב"פתח דבר" לספר כי ההחלטה להעלות על הכתב את קורותיו של רבי יעקב ואזנה העמידה בפניו אתגר "כיצד למזג את חיוניותם הקולחת של הסיפורים, את צבעוניותם ואת אופן המסירה המיוחד שלהם, עם פרשנות ביקורתית הנסמכת על כללי כתיבה מדעיים". (עמ' 7). נשאלת השאלה, האם סיפורי נפלאות מדהימים מסוגם של המובאים בספר אכן יכולים לעלות בקנה אחד עם עקרונות הכתיבה המדעית. הגיעו דברים עד כדי כך שהמחבר נסע למרוקו כדי לחפש את קברו של רבי יעקב, ו"במעשה נס" כמעט, עלה בידו לגלות את הקבר, למצוא חלק מהמצבה, שאותו נשא בתרמילו במסעותיו במרוקו, ולהביאו לישראל "והוא נמצא מולי, על אדן החלון שליד שולחן הכתיבה שלי. אני רוצה להאמין כי באמצעותו קניתי גם אני אחיזת מה בוואזנה, והוא קנה נוכחות מה בביתי". (עמ' 182).
אמו של יעקב ואזנה, שאותה כיבד מאד, (עד אחרית ימיו החזיק מתחת למיטתו את שמלתה, ומדי ערב היה אוחז בה לפני שנתו), שאלה אותו מדוע אינו מתחתן ומביא ילדים לעולם. בטכס מיוחד שערך, הביא את רעייתו השדה באישון לילה "להראותה" עם ילדיה לאמו.
מעניין להשוות כמה מהסיפורים על רבי יעקב ואזנה עם סיפורים מהפולקלור של יהודי מזרח אירופה. מסתבר שלפולקלור אין גבולות ומעשים דומים מיוחסים לצדיקי החסידות, (כמובן, חוץ מניהול מו"מ עם שדים וחתונה עם שדה ערביה שילדה ילדים ליעקב ואזנה). ידועה האגדה החסידית על הצדוק ר' לייב שרה'ס (בן שרה) שהיתה לו קפיצת הדרך וכהרף עין היה מתייצב בארמונו של הקיסר יוסף השני ומאיים עליו, כי עליו לשנות גזרותיו כלפי היהודים, וכמובן שהקיסר עשה את אשר כפה עליו הצדיק. גם רבי יעקב ואזנה השתמש בקפיצת דרך. זאת כדי להשיב אשת קצין גבוה מצבא צרפת שברחה מקזבלנקה לבית הוריה בפריס. אביה של האשה היה גנרל בצבא צרפת. כאשר הבעל הנדהם הסיח לבו בפני סוחר יהודי עשיר, הציע הסוחר לפנות לרבי יעקב. הקצין עשה כך, אם כי פיקפק בכוחו של רבי יעקב ואיים להרגו. אך רבי יעקב אמר לקצין "בשעה עשר בדיוק אשתך תהיה כאן" (עמ' 76) ופקד על הקצין להכין ארוחת ערב לאשתו. ואכן כך היה וכעבור כמה דקות הופיעה האשה מפריס בקזבלנקה, דבר שאפילו למטוסים "לוקח יומיים שלשה". ועוד - אביה של האשה בא לקזבלנקה לחפש את בתו ונדהם איך יצאה מהבית שהיה סגור.
מסתבר שרבי יעקב לא היה בדיוק "צדיק הדור". כמה מנהגים מגונים היו בו, כגון חיבתו לטיפה המרה וביחוד לעראק. אוי לו למי שלא מילא את רצונו. כוחו של רבי יעקב הגיע, על פי המסופר, כדי כך שתוך כמה דקות היה מסוגל לשנות את מינו של אדם מזכר לנקבה ולהפך, ואכן כך עשה ליהודי בשם אברהם חזן שפיקפק בכוחו של רבי יעקב. תוך דקות ספורות נהפך לאישה, ורק אחרי שהתחנן וביקש סליחה מרבי יעקב החזירו למינו הקודם (עמ' 74).
הספר שהופיע לפני עשר שנים זכה לשתי מהדורות, ועתה הופיע בשלישית כשהוא מורחב ומתוקן. בישראל התחדש פולחן ואזנה ומבני משפחתו עורכים הלולות לזכרו. ב"ידיעות אחרונות" נכתב על יורשיו של וזנה בישראל. המחבר מספר כי שניים מבני המשפחה רבי שלום בן חמו ורבי יוסף וקנין נתגלו כעושי נפלאות ולדברי יוסף וקנין, שהיה איש מחשבים. והפך למעין אדמו"ר בנוסח ואזנה, בידו אחד מספריו של רבי יעקב ואזנה שלפיו 'השביע את השדים'.
אחדים מבני המשפחה מספרים, כי רבי יעקב ואזנה שנפטר לפני למעלה מחמישים שנה מגן עליהם עד היום, ומובעים סיפורים מפתיעים על כך. עוד מסופר, כי רבי יעקב ואזנה מגן גם על חיילי צה"ל ומעורב, ממקומו בעולם הבא, במניעת נפילת קרבנות בתאונות דרכים. יוצאי מרוקו אומרים כי היו שטענו לקשר "בין מותו לבין עליית הטרור במרוקו!" (עמ' 136). יוצאי מרוקו בישראל אומרים כי אם היה רבי יעקב ואזנה זוכה לעלות לישראל היה זוכה למעמד שזכו בו ה"בבא חקי" רבי יצחק אבו חצירא, וה"בבא סלי" רבי ישראל אבו חצירא. נציין כי משפחת אבו חצירא ומשפחת ואזנה היו יריבות זו לזו.
לא נוכל לסיים מבלי להביא קטע מדבריהם של יוצאי מרוקו המתייחסים לכוחותיו הפלאיים של רבי יעקב ומפרטים את היתרונות שניתן היה להפיק מהם בישראל.
"כמרפא היה ואזנה מוצא, לדעתם, מזור לכל מחלה, כולל סרטן. את כוחות הגילוי שלו ניתן היה לנצל לצרכים של בטחון פנים. אם היה מצטרף למשטרה, לבולשת, לחקירות, ולצרכים של בטחון חוץ, כדי להסיר את האיום הערבי על מדינת ישראל. אחדים מן המראויינים, שלמדו במרוקו על יכולתו של ואזנה להעביר בני אדם בעל כורחם ממקום למקום כהרף עין, טענו כי בדרך זו יכול היה לשים ידו על ערפאת ולחסל את הטרור הפלשתיני" (עמ' 110).
לסיכום, אם ישנו יעקב ואזנה - יופע מיד, ויראה כוחו וגבורתו כלפי אויבינו כולם. כבר אמר בן גוריון, כי בארץ ישראל מי שאיננו מאמין בניסים איננו ריאליסט.