ספר זה הוא פרי עבודה של שנים רבות בפיתוח, ניסוי והערכה וכן בהוראה בשדה, המלווים במחקר אקדמי גדול ומקיף, במסגרות שונות - בתי"ס, מכללות לחינוך ומוסדות להשכלה גבוהה. בספר חמשה פרקים המייצגים מגוון תחומים, נושאים ועקרונות יסוד בתורה. נושאים בעלי מגוון יישומים, כולל חידות ומשחקים. ככל הידוע זהו הספר היחיד מסוגו בעברית. מתוך חוות דעת של פרופ' מיכאל משלר ו פרופ' גיל קלעי , מהאוניברסיטה העברית בירושלים ו פרופ' גדעון צבס מאוניברסיטת ת"א שקראו את העבודה: - הספר מהווה תרומה חשובה לחינוך המתמטי. המחבר דידקטיקאי מצוין. - ההמחשות, הדימויים וההוכחות המוגשות בצורה שונה לחלוטין מהנהוג בספרות ועוד, מרשימים מאוד ומהווים תרומה מקורית וחשובה. - בחירת ההגדרות וצורת ההגשה המדגישה את הפן הגיאומטרי נכונה ונבונה. - בספר הוכחות, משפטים ותרגילים המותאמים לרמות שונות, כמו גם ררכי הוראה לחומר שנלמד בד"כ רק באוניברסיטאות, ובכלל זה משפטים כבדים, כמו משפט ה- min cut - max flow, וזאת מבלי לפגוע בדיוק המתמטי.

ר' יצחק בן שמואל מדמפייר, שמוכר בשם ר"י הזקן, היה דמות מרכזית בתנועת בעלי התוספות, שהיו פעילים בצפון צרפת במאות ה-12 וה-13. גישתם הדיאלקטית לפירוש התלמוד וטקסטים רבניים אחרים חוללה מהפכה בהגות היהודית. כרך זה מאגד לראשונה 140 תשובות מאת ר' בן שמואל מדמפייר לשאלות הנוגעות לחוקים מעשיים ופרשנות משפטית. כל תשובה נערכה לפי כתבי היד הרלוונטיים ביותר ומלווה בפרשנות והערות היסטוריות וטקסטואליות נרחבות. המבוא מתאר את חייו והגותו של ר"י הזקן כפי שהם עולים מתשובותיו.

המחצית הראשונה של המאה התשע - עשרה הציבה בפני יהודי אירופה שורת אתגרי קיום ומחשבה, זהות ותרבות בעוצמה שלא נודעה עד אז. ממערב וממזרח נשבו רוחות חדשות ומתנגשות. נחמן קרוכמל , גדול הוגיה וחוקריה של תנועת ההשכלה בגליציה, בחר להתייצב ב"אמצע", במקום החמקמק שממנו ניתן לנסות ולהביא מרפא. מורה נבוכי הזמן הוא סיכום מחשבתו ועולמו של גאון רוח. הוא צועד בנתיבו של הרמב"ם, אך משלב דיון היסטוריוסופי מקורי וניתוח חלוצי של הסוגות המרכזיות בספרות היהודית; חיבור פילוסופי-דתי, המניח תשתית לתחייתה ולחידושה של היהדות.

בזכותם של פוליטיקאים ובזכות הבחירות הפוליטיות שנערכו בשנים 1947–1949 ניצבת מדינת ישראל על רגליים איתנות עד ימינו. שורה של הכרעות יסוד מדיניות ומשטריות נקבצו יחדיו והונחו לפתחם; והם – בהובלה משותפת של חיים וייצמן והנהגת מפא"י בראשותו של דוד בן-גוריון, לצדו משה שרת, אליעזר קפלן וגולדה מאיר – הוליכו את הציונות והיישוב היהודי בארץ ישראל אל סף הריבונות והעצמאות, ומעבר להם. הספר מתחקה אחר החיים הפוליטיים הישראליים עם בואה של שעת הריבונות באמצעות הבלטת כמה דגשים מרכזיים: הטלטלות שהובילו להיווצרות המסגרות השלטוניות בעת המעבר מחברה וולונטרית לדפוסים ממלכתיים, רגעי ההכרעה על הקמת המדינה, המאבק על קבלת תמיכת ארצות הברית והכרתה דה פקטו ודה יורה בישראל מערכת הבחירות לאסיפה המכוננת (שהפכה עצמה לכנסת הראשונה) ותקופת כהונתו של וייצמן כנשיא מועצת המדינה וכנשיא המדינה. "מדינת ישראל נוסדה באופן רבולוציוני, בלי בחירות ובלי דמוקרטיה, ואחרת אי אפשר היה, והיה חשוב יותר להקים את המדינה מאשר לדקדק בהלכות הדמוקרטיה", תיאר בן-גוריון את המציאות הפוליטית ערב הבחירות לאסיפה המכוננת שהתקיימו ב-25 בינואר 1949. הספר בוחן את המעשה המהפכני הזה.

האדם והטבע , יצירתו המרכזית של אהרן דוד גורדון (1922-1860), נכתבה ברובה בעשור השני של המאה העשרים. זוהי יצירה פילוסופית מקורית, שיש בה תורת מוסר, אסתטיקה ופילוסופיה של הדת. בד בבד עם ההישג העצום שבעצם העמדתה של פילוסופיה חובקת כול בעברית, גורדון דן ביצירה זו בסוגיות שהיו למרכזיות ובוערות יותר ויותר בדורות שלאחריו, כמו אקולוגיה, מגדר והתחדשות יהודית. לכן אין זה מפתיע שכתביו של גורדון שבו בימינו להלך קסם על צעירים ומתעניינים חדשים. בשיבה אל הטבע, כמו בקריאה אל חיי עבודה, קורא גורדון לחיי מלאוּת יצירתיים. קריאה זו רלוונטית גם לעולם האוּרבני שבו חיים כיום רוב תושבי ישראל והאנושות כולה. יובל גובני ורון מרגולין , עורכי מהדורה חדשה זו של האדם והטבע , כללו בה קטעים מתוך ארכיון דגניה א' שהושמטו מן המהדורות הקודמות של הספר. במבוא לספר עומדים העורכים על האופן שבו הוא חורג ממעטפת המקום והזמן שבו נכתב כדי להסביר את הגל החדש של העיסוק וההתעניינות בהגותו של גורדון. בשולי החיבור נוספו גם דברי פרשנות של העורכים, וכן מידע ביבליוגרפי וביוגרפי על החיבורים והאישים הנזכרים בו, וביניהם הגותו של פרידריך ניטשה, שהשפעתו על גורדון נסקרת באחרית דבר מאת יעקב גולומב . "אדם כגורדון נראה כאילו הוא מתהלך עם כוחות הטבע במישרין ולא באמצעות הצורות החברתיות. חזיון יקר המציאות הוא בתוכנו. וכשם שגורדון בלתי תלוי הוא לגבי החברה כן בלתי-תלוי הוא לגבי ההיסטוריה... יש שמתקרבים לו בזה, אבל אין אדם שהדביקו; לא מצאנו כמותו". - מרטין בובר

בשנת חייה האחרונה התכתבנו, מיכל זמורה-כהן ואני, על נושא שהעסיק את שנינו שנים רבות: מעמדה של המוזיקה האמנותית במאה העשרים, וליתר דיוק, משמעותו של המהלך ההיסטורי-התרבותי שהניב את מה שמכונה "מוזיקה בת-זמננו". תקופה מסוימת אף השתתפנו בקבוצות דיון על סוגיה המשיקה לנושא: בעיית החינוך למוזיקה בבתי הספר בארץ. מיכל סברה שהדרך שהמוזיקה האמנותית הלכה בה במאה העשרים, המעבר מטונליות לא-טונליות, הייתה שגויה מעיקרה. אני חלקתי על השקפתה זו. לבסוף החלטנו לברר לעצמנו את העניין הסבוך והמורכב הזה, על רבדיו וממדיו השונים, בהתכתבות "ממוסדת" (בלי לחץ זמן, אך בקצב מחזורי רצוף), וכך באה לעולם חליפת המכתבים המוצגת לפני הקוראים בספרון זה. המכתב המסיים התכתבות זו נכתב על ידי מיכל כשבועיים לפני מותה, ב-19 בינואר 2015. ההחלטה לפרסם את חליפת המכתבים הפרטית נעוצה בעיקרה ברצון להיענות למבוקשה של מיכל; להתכתבות הנמשכת בינינו התייחסה כאל "ספרי האחרון", כפי ששבה והדגישה כמה פעמים כאשר סיבוכי מחלתה החלו לתת את אותותיהם. היא חשה שקצה קרב. במובן זה יש לקבל ספרון זה כמסמך לזכרה של מיכל, אך בד בבד גם כתרומה עיונית לבירור הסוגיה האמורה באשר למעמדה של המוזיקה האמנותית בזמננו. משה צוקרמן

הקשר בין הפואטי לפוליטי באמנות העסיק את האנושות עוד מימי אפלטון ואריסטו. ספר זה בוחן את התנודות הפואטיות ביצירתה הספרותית של נעמי פרנקל (2009-1918) ובודק את האופנים שבהם התנודות האידיאולוגיות של פרנקל מיוצגות בתנודות הפואטיות בטקסטים הספרותיים שכתבה ומקדימות את המהפכות האידיאולוגיות בחייה. במה מתייחדת הפואטיקה של פרנקל בהשוואה לפואטיקה של בני דורה ולספרות הישראלית בכללותה? כיצד תורמת ההצלבה בין הפואטיקה לפוליטיקה לדיון ומדוע היא בלתי נפרדת ממנו? באמצעות מיזוג בין שיטות פרשניות שונות נחשף המרקם התרבותי הרב-שכבתי שבו פועלים זה לצד זה היוצר, היצירה ומרחב פרשנויותיה. יצירתה של נעמי פרנקל, וכן סיפור חייה, הם השתקפות ייחודית לאתגרים ולמשברים שחוותה החברה הישראלית בשנות התהוותה. האדם הישראלי שעולה מיצירתה מייצג את הקשת המגוונת של החברה הישראלית על אגפיה השונים. זהו אדם שייצוגיו הבינאריים נעים על ציר הווייתו כאדם חילוני-דתי, שמאלני-ימני ואשכנזי-מזרחי. השזירה של כל אלו בדמות אחת המורכבת מחלקים סותרים הולמת את מורכבות החיים בחברה הישראלית. שֶׁבֶרֶצֶף: תנודות פואטיות ביצירת נעמי פרנקל הוא הספר הראשון המוקדש ליצירת פרנקל ובו מוצעת קריאה מעמיקה של מכלול הסיפורת שלה. המושג "שברצף" מצביע על רצפים ושברים במסלול ההתהוות הפואטית של פרנקל והוא עשוי לשרת את הדיון על אודות יוצרים נוספים.

פריטים נוספים בערכה: ספר וחוברת עבודה / שובי: תכנית שמע, תמונה וטקסט / קטעי האזנה / מצגת מלווה / מדריך למורה ערכת הלימוד בראש ובראשונה – ספר וחוברת עבודה – מיועדת לרמת המתחילים ועוד. תלמידים שילמדו בתוכנית זו ירכשו את היכולת לקרוא ולכתוב היטב, לנהל שיחה בסיסית בעברית שוטפת, לזהות את כל זמני הפועל, ולהשתמש בעבר ובהווה בחופשיות, וכן בחלק מצורות העתיד, להכיר את הצורות ואת המבנים התחביריים בשפה ולהשתמש בהם. הערכה נכתבה לאור עקרונות הגישה התקשורתית בלימוד שפה זרה. עקרון השימושיות בשפה הוא שהנחה את הדירוג בספר הן מבחינת המבנים הדקדוקיים הן מבחינת אוצר המילים. בספר 23 פרקים: פרק מקדים ואחריו 22 פרקים כמספר אותיות האלף־בית העברי. הספר עוסק בישראל ובעולם במטרה לקרב את התרבות הישראלית על פניה השונים אל הלומדים, ובה בעת לפתוח אופקים אל עולמם של התלמידים, וכך ליצור דו־שיח בין העולמות השונים והתרבויות השונות. הספר מעלה נושאים משמעותיים הנוגעים לכל אחד, אם כאדם פרטי אם כחלק מחברה או קהילה. חוברת העבודה נחלקת לשניים: דפי עבודה לבית, ובהם שיעורי בית לכל נושאי הספר, תרגילי חזרה ומבחני מתכונת לדוגמה, ולצד כל אלה תרגילי דיבור לכיתה. החוברת כרוכה, אך הדפים ניתנים לתלישה נוחה לשם הגשה למורה. הספר כולל הנחיות באנגלית, וחוברת העבודה כוללת מילון לכל המילים שיש ללמוד ברמת המתחילים וכן הסברים מתורגמים של הנושאים הלשוניים. הערכה תלווה בחומרי הוראה תומכים ועזרים רבים למורה ולתלמיד שעתידים להופיע באינטרנט: מצגות, מילונים לשפות שונות, קריינות לכל הקטעים בספר . לרכישת "בראש ובראשונה - מדריך למורה", לחצו כאן . חוברת העבודה, המלווה את הספר בראש ובראשונה ומשלימה אותו, מיועדת הן לעבודה עצמית הן לעבודה בזוגות ובקבוצות במסגרת הכיתה. בחוברת שני חלקים המאורגנים במקביל לפרקי הספר: • דפי עבודה: כל פרק נפתח במילון המילים ללמידה ולשינון ובחומר הלשוני מוסבר ומתורגם. אחריהם באים תרגילים מסוגים שונים לתרגול ענייני הלשון ואוצר המילים המופיעים בפרק. • תרגילי דיבור: לכל פרק חוברו תרגילי זוגות, תרגילי שלשות, ראיונות ועוד, המיועדים להיעשות בעל פה בכיתה. החוברת כרוכה אך דפיה ניתנים לתלישה נוחה לשם הגשה למורה ולנוחות העבודה. על דרכי העבודה בחוברת אפשר ללמוד במדריך למורה שיתפרסם באתר מאגנס. שם גם יובאו פתרונות לתרגילים. העבודה והתרגול בספר ובחוברת יחד מבטיחים לתלמיד שיגיע לרמת הביניים עם בסיס רחב ואיתן. "...התלמידים שלי מרוצים מאוד מהספר והם אף הביעו בפניי את העניין שלהם בספר ושאלו אותי אם יש ספר לרמה ב' שממשיך את הספר הזה. בנוסף שלושה מורים נוספים שאני מכירה עברו להשתמש בספר שלכן. אני אוהבת את הספר מאוד ונהנית ללמד בו. ממליצה בחום!!!!" עיינו כאן בהמלצות של מורים המלצה: ממורה לערבית למורות לעברית: ד"ש מ בראש ובראשונה

לא אראה לך הוא ניסיון נועז לטעת קריאה תרבותית בקריאת הספרות היהודית במאה העשרים. מבעד ליצירה הקאנונית של קפקא, עגנון ופאול צלאן, וכן קריאה בשירה ישראלית מזרחית ובשירה עכשווית, הספר כורך את תורת הספרות והקריאה הפרשנית בניסיונות התרבותיים המהותיים למאה העשרים, בין האנטישמיות לפוסט-קולוניאליזם. בספרו האחרון הציג ההיסטוריון דומיניק לה קפרה את האופן שבו קול המספר ברומן של המאה התשע-עשרה והעשרים הגיע לקריסה המשקפת את הניסיון הטראומטי המודרני. הספר בוחן כיצד שני המספרים היהודים הגדולים במאה העשרים, קפקא ועגנון, התמודדו ברומנים המאוחרים שלהם (שפורסמו לאחר מותם) – הטירה (1926) ו שירה (1971) – עם הניסיון היהודי הפוליטי של החצי הראשון של המאה העשרים: כיצד קול המספר שלהם אינו מאפשר את ייצוג האדם וקורס להשתברויות של קולות שונים ומפוררים, המפגינים עדות לקטסטרופה ואף לפעמים, עדות להעדר עצמו. בלב הספר קריאה תרבותית וביקורתית, קווירית ומזרחית, בסיפורת של גדול המספרים בלשון העברית, ש"י עגנון, ובייחוד בשתיים מהתמודדויותיו המובהקות עם היישוב היהודי הלאומי בארץ ישראל, ברומנים תמול שלשום (1945) ו שירה . שאלותיו התיאורטיות של החיבור, העוסקות בכינון האדם הריבוני באמצעות הלשון דווקא מתוך ניסיונו הטראומטי (העדותי), מאפשרות לו לדון גם במדיום השירה ובספרות השואה מבעד לעבודתם של שני משוררים יהודים שאינם חולקים מגדר, דור או מוצא אתני – פאול צלאן והמשוררת הישראלית ילידת בגדד אמירה הס. שאלת העדות לשואה ועמדתו של העד מאפשרת כך דיון על הפרפורמנס שבמעשה העדות, פרפורמנס המורה גם על ניכוס זהויות והפוליטיקה שלהן. לבסוף מוצע דיון בשירה ישראלית עכשווית של המשורר אלמוג בהר כניסיון אתני מאוחר לחזור לעמדה הומניסטית.

מהי הודו? איך נוצרה הציוויליזציה העשירה שלה? איך פשטה ולבשה צורה במשך אלפי שנים, ולאן מועדות פניה? לראשונה בעברית, עין להודו מציג מבוא מקיף ומאיר עיניים להיסטוריה ולתרבות של התת-יבשת ההודית, ממקורותיה הפרה-היסטוריים ועד למאה ה-21. הספר פונה לקהל הרחב לרבות דורות של אוהבי הודו בישראל, והוא מלווה בתמונות, מפות, איורים, ובמבחר קטעים מתורגמים שנותנים טעם ומוסיפים ניחוחות. קוראים שירצו להבין את עקרון הקרמה, תורת הבודהה, שורשי היוגה וההגות ההינדואית, האופי והמורשת הייחודיים של האסלאם ההודי, היווצרותה של מדינת הלאום ופועלו של גאנדהי, או סתם לצאת לסיור בקו המטרו של דלהי, ימצאו בספר הזה את הכלים הדרושים להרפתקה ההודית.

ספר מלכים הוא המקור החשוב ביותר לתולדות ישראל בימי בית ראשון. הפירוש הנוכחי מיועד לדוברי עברית – חוקרים, סטודנטים באוניברסיטאות, תלמידי הכיתות הגבוהות של בית הספר, מוריהם וחובבי תנ"ך מהציבור הרחב. קִרבתם של אלה לשפת המקור מוּלדת וטבעית, כך שניתן ורצוי להעמיק חקר מעבר למה שנעשה בלעז.

With its five thematic sections covering genres from cantorial to classical to klezmer, this pioneering multi-disciplinary volume presents rich coverage of the work of musicians of Jewish origin in the Polish lands. It opens with the musical consequences of developments in Jewish religious practice: the spread of hasidism in the eighteenth century meant that popular melodies replaced traditional cantorial music, while the greater acculturation of Jews in the nineteenth century brought with it synagogue choirs. Jewish involvement in popular culture included performances for the wider public, Yiddish songs and the Yiddish theatre, and contributions of many different sorts---technical and commercial as well as creative---in the interwar years. Chapters on the classical music scene cover Jewish musical institutions, organizations, and education; individual composers and musicians; and a consideration of music and Jewish national identity. One section is devoted to the Holocaust as reflected in Jewish music, and the final section deals with the afterlife of Jewish musical creativity in Poland, particularly the resurgence of interest in klezmer music. The essays in this collection do not attempt to to define what may well be undefinable---what ‘Jewish music’ is. Rather, they provide an original and much-needed exploration of the activities and creativity of ‘musicians of the Jewish faith’.