גוּמחת האורות מאת אבּוּ חאמד מחמד אל־ע֗זאלי זכה להיכנס לאוצר הספרים של המיסטיקה העולמית כיצירת מופת לדורות. במרכזו פירוש עמוק על דרך הסוד של פסוק האור בקוראן (סורת האור, פסוק 35), שהיה לסמל מרכזי בזרמים העיקריים של המיסטיקה הצוּפית. מפאת חשיבותו הרבה תורגם החיבור לעברית פעמיים בימי הביניים, ובמשך דורות רבים שימש מקור השראה לפילוסופים ולמקובלים בעולמה של היהדות. עתה תורגם חיבור זה מחדש לעברית בת־זמננו . חיבור מופתי זה, מורה נבוכי הזמן של המסע הפנימי למִסתורין של האור האלוהי, הוא פרק חשוב ומרכזי בתולדות הרוחניות האנושית, ומקום רב ונכבד נועד לו ברוחניות הישראלית החדשה .

ספר זה מתחקה אחר ההיסטוריה של ׳ברכת העבודה׳ בתפילת העמידה , מתקופת הבית השני ועד ימי הביניים המוקדמים . על מנת לשחזר את הנוסחים השונים של הברכה במהלך הדורות, נידונים כאן מקורות מגוּונים : חיבורים מתקופת הבית השני , מקורות מספרות חז״ל , טקסטים נוצריים , פיוטים קדומים , עדויות של חכמים ימי בניימיים , וכמובן , עשרות סידורים וקטעי סידורים מן הגניזה הקהירית ומחוצה לה . העיון המשווה בין המקורות הללו מאפשר תיאור של התפתחות נוסחהּ של 'ברכת העבודה' , שופך אור על תולדות תפילת הקבע , ותורם להבנת התהליך בו פעולות מסוימות נתפסו במסורת היהודית כתחליפים לעבודת המקדש .

מאמרים: חיים וייס | 'ועל אותה שעה נחתם גזר הדין' – על היפוכים מעמדיים וחורבן הבית ורד טוהר | 'רבי חנינא והצפרדע' – הד למסורת סיפורית קדומה מאשכנז באסופה לילדים מאת אשר ברש ליטל ליברמן־אביטל | 'קח את המחלה ותן את הרפואה': הסרה במלח – פרקטיקת ריפוי נשית־מסורתית על קו תפר חברתי־תרבותי יובל הררי | נסים וכשפים בירוחם: רשומון מאגי־פוליטי דליה מרקס | קבלת השבת בקיבוצים: רליגיוזיות חילונית נרמינה עבדולאייב | גלישה היגודית (Narration Surfing): על טקסטים פולקלוריסטים המתפרסמים ברשת וניתוחם שני קוטלר־פוקס | 'היטלר מתעצבן': תרבות עממית במרחב הווירטואלי בישראל סקירות: אהרן ממן | פיליטונים ומקאמות בעידן של תמורה בתוניסיה Yosef Tobi and Tsivia Tobi, Judeo-Arabic Literature in Tunisia, 1850–1950 Detroit, MI: Wayne State University Press, 2014, 367 pp. ג'קלין לאזנוב | 'שמן שנשפך נדיר הוא איסופו' צביה טובי, מכלה לחמות: עולמה של האישה היהודייה בדרום תוניסיה והשתקפותו בספרות העממית, ירושלים: מכון בן־צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע"ו iv] + 344] עמ' צילה זן־בר צור | מזון למחשבה עידית פינטל־גינסברג, המלאך והחמין: ייצוגי אוכל בסיפורי עם, חיפה: פרדס הוצאה לאור, תשע"ו, 176 עמ'. תקצירים באנגלית

המאמרים המופיעים בכרך זה: אריאל סרי־לוי | הסליחה האלוהית בספרות הכוהנית שבמקרא דוד הנשקה | 'שמחה היא לו': משהו על תוספות למשנה וגלגוליהן אלה טוביה | חילופי גמר עריכה במסורת נוסח מיוחדת בבבלי שבת מרדכי עקיבא פרידמן | חזרת הש"ץ בערבית של ימים טובים ושבתות מצוינות במנהג ארץ ישראל אורי ספראי ואורי ארליך | נוסחה הקדום של ברכת 'המעריב ערבים' לאור קטעי הסידורים מן הגניזה הקהירית משה אידל | הפירושים לאלפא־ביתא של מטטרון מאת ר' נחמיה בן שלמה הנביא: עיונים נוספים תקצירים באנגלית

המאמרים המופיעים בכרך זה: עדיאל שרמר | פרוונקא: ההקשר המנדעי של פולמוס אחד נגד מינים בתלמוד הבבלי שלֹמי אפרתי | קונטרס פרק חלק ופרקי מגילה, ב: מסורת נוסח ייחודית של פרק 'מגילה נקראת' והערות על התהוות נוסח התלמוד שולמית אליצור | כהיום הזה בירושלים: למקורה, לתפוצתה ולגלגוליה של תפילה לסיום טקסים ורד רזיאל־קרצ'מר | עד מתי נהגו מסורות התפילה הארץ ישראלית במצרים? עדויות חדשות מן הגניזה יהושע בלאו | על ספר דקדוק של התעתיקים העבריים של אוריגינס (אלכסיי אליהו יודיצקי, דקדוק העברית של תעתיקי אוריגינס, ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשע"ז) תקצירים באנגלית

מאבק הפרדיגמות מציג פרשנות עקיבה להגות היהודית בימי הביניים על פי תפיסת המדע. הוא משתמש במושג "פרדיגמה" כדי לעקוב אחר ההתפתחות הרעיונית של ההגות היהודית בת הזמן. החיבור פורש לפני הקורא שלוש פרדיגמות: הכלאם, האריסטוטליות (עם או בלי לבושה הנאו-אפלטוני) והניסיוניות (הכוללת תופעות שלא היה להן הסבר בפרדיגמה הקודמת, כמו אסטרולוגיה, מאגיה ואלכימיה). הטענה המרכזית בספר היא שעד לשלהי המאה השתים-עשרה התעמתו שתי הפרדיגמות הראשונות, כלאם ואריסטוטליות, ולאחריה – שתי האחרונות, האריסטוטליות והניסיוניות. החיבור מאיר באור חדש את הגותם של רב סעדיה גאון, ר' יהודה הלוי, רמב"ם ואחרים.

המאמרים בכרך זה: רוני גולדשטיין | נחלת ה' והמלכתו שרגא בר־און ויקיר פז | ארץ האל לבני האל: דב' לב 8– 9 והנחלת ארץ ישראל שלֹמי אפרתי קונטרס | פרק חלק ופרקי מגילה, א: מסורת נוסח ייחודית של פרק חלק מרדכי עקיבא פרידמן | מעריב של שבת בבית כנסת הירושלמים בפסטאט בימי ר' אברהם בן הרמב"ם

המאמרים בכרך זה: ציפי קויפמן ואיתמר ברנר | שיח נרטיבי ושיח נורמטיבי בסוגיות פרייה ורבייה יאיר לורברבוים | על הסתייגות מטעמים בשיח ההלכתי: הפולמוס על אודות טעם האיסורים להשחית את פאת הראש והזקן אסתי אייזנמן | בין רמב"י לרח"ק בתורת התארים רפאל שוח"ט | מקומם של כתבי היד בחקר הגותו של הגר"א מוילנא אורה ויסקינד־הלפר | 'ועוד מעט ואין רשע...' – מדברי רבי יהושע העשיל ממונסטרישצה על היהדות בזמנים משתנים ירון נעים | 'בין כך ובין כך תאבד בת יפתח?!' – הרב כלפון משה הכהן מג'רבה ומעמד האישה דוד מ' פויכטונגר | על תאולוגיה, פוליטיקה ואי־ציות ב'שלום עולמים' לש"י עגנון רונית עיר־שי | העלייה המחודשת של 'תאולוגיית העקידה' והשלכותיה המוסריות, ההלכתיות והמגדריות

מגילת איכה מורכבת מחמש קינות על האסון הלאומי הגדול, ששינה באופן יסודי את מהלך ההיסטוריה של עם ישראל: חורבן ירושלים ומקדשה, והגליית חלק נכבד מעמה של ממלכת יהודה לבבל על ידי נבוכדנצר מלך בבל. אולם הגם שעיקר המגילה הוא קינה מרה על האסון הלאומי הגדול, שזורים בה כתובים רבים בעלי אופי תיאולוגי, שעניינם אינו קינה או תיאור הסבל, אלא הסיבות שגרמו לאסון הלאומי והדרך בה יש להתמודד עם המשבר הדתי והרוחני שהניצולים עברו בעקבות האסון. עיון בפירושים ובמחקרים שנכתבו על מגילת איכה אחרי מלחמת-העולם השנייה מראה כי רוב הפירושים מתייחסים בצורה זו או אחרת לשואת יהודי אירופה כאירוע טרגי דומה או אפילו עולה בעוצמתו על החורבן והסבל המתוארים במגילה. אין ספק כי מבחינת הקף החורבן, גודל הסבל, וכמות הקורבנות בנפש, היתה השואה מאורע ייחודי, העולה בעוצמתו על כל מה שהתחולל על עם ישראל לפניה. אולם אין לשכוח שהשואה היא רק חוליה אחת – אם כי חוליית שיא ייחודית – בתולדות האסונות והחורבנות שחוו היהודים במשך אלפיים וחמש מאות שנות היסטוריה שלהם. בכל האסונות האלה ניתן לראות פועל יוצא של מאורע טראומתי אחד ויחיד: חורבן ירושלים והרס המקדש בשנת 586 לפסה"נ. מאורע טראומתי זה נקבע בזיכרון ההיסטורי של העם כאסון הלאומי הגדול, שבו איבד עם ישראל את עצמאותו וגלה מארצו. כמיעוט הוא נחשף לעוינות ולאלימות של הרוב השולט, ולא היה בידו להגן על עצמו. זו הסיבה לכך, ששום אסון שהתרגש על עם ישראל לא יוכל להאפיל על האסון המונצח בקינות המגילה, ואף יום של אבל וצער לא יוכל להאפיל על צום תשעה באב, שנקבע לזכרו, ושבו מגילת איכה נקראת בכל בתי הכנסת מידי שנה בשנה.

פירושי מדרש חכמים נכתבו בתחילת המאה השש-עשרה באיטליה, על ידי מחבר אנונימי, והם חלק קטן מתוך חיבור מקיף שנכתב על סדר פרשות השבוע. לאורך החיבור העתיק המחבר את המדרשים הקדומים השלמים, בראשית רבה ומדרשי ההלכה השלמים, כמעט ככתבם. יצירתו העצמאית הם הפירושים שנכתבו בעיקר על הפרשיות החסרות במדרשי ההלכה, ולפיך הם מצוים בשלושה חומשים בלבד, שמות, במדבר ודברים, ואף בהם לא בכל הפרשות. בעל החיבור השתדל לפרש את הפסוקים לפי פשוטם, אך נהג גם לשלב בתוכם דיונים עיוניים והרחבות פרשניות וחינוכיות. במהדורה זו נאספו, לראשונה מתוך כתב היד, פירושי מדרש חכמים מ-27 הפרשות שבהן נכתבו, וצורפו יחד על מנת להציג את דרכו הפרשנית של המחבר. למהדורה מצורף מבוא שמציג את הרקע לכתיבת הפירושים ודן בדרכי הכתיבה ובמאפייני הפרשנות של בעל הפירושים.

התלמוד הבבלי הוא ספר היסוד של התורה שבעל פה, בין בלימוד האינטנסיבי שלו ובין בפסיקת ההלכה על פיו, מזה למעלה מאלף שנים. מרכזיותו זו התעצבה בתקופת הגאונים. בתקופה זו הוא עבר ממסירה על פה לכתיבתו בכתבי יד, נוסחו התעצב, והוא הופץ מן המרכז שבבבל לכל תפוצות הגולה. העיסוק הרב בתלמוד ותהליכי מסירתו בעל פה ובכתב יצרו לא מעט חילופים בנוסחאותיו. מחקר זה עוסק בסוגיות הקשורות לתהליך שבו הפך התלמוד הבבלי לספר כל כך מרכזי, ובעיקר בשאלת יחסם של גאוני בבל לנוסח התלמוד הבבלי: כיצד התייחסו לגרסאותיו השונות, כיצד הכריעו ביניהן ועל פי אלו קני מידה עשו זאת; עד כמה שימרו את גרסאותיו הקדומות ועד כמה שינו אותן. בחלקו השני של הספר מובאים ונדונים כל המקורות שבהם דנו גאוני בבל בגרסאות התלמוד.

רבי יוסף בכור שור היה תלמידו של רבנו תם ומבעלי התוספות החשובים בדורו. חיבורו על התורה הוא אחת היצירות המרתקות שהוציאה מתחת ידה אסכולת הפשט בצפון צרפת שפעלה במאות האחת-עשרה והשתים-עשרה. על רקע חשיבותו הרבה של הפירוש, מפתיע לגלות עד כמה מעט נכתב עליו. הספר המוצע כאן מתעתד למלא במידת מה חיסרון זה. בספר יוצגו סוגיות מרכזיות בפירושו של ריב"ש תוך השוואה מתמדת לפירושי קודמיו, החל בפרשנות חז"ל, דרך תרגום אונקלוס, וכלה בפרשנים השייכים לאסכולת הפשט – רש"י, ר' יוסף קרא ורשב"ם. בספר מוצגת התמודדותו עם השאלה שהטרידה אותו ואת בני זמנו: מה המקום של פירוש חדש ונוסף לתורה, מעבר לפירושים שכבר נכתבו עד ימיו ומונחים על שולחן עבודתו. הטענה המרכזית היא שריב"ש צעד במסלול שנע בין המשכיות לבין חדשנות. התנועה שבין המוכר למקורי היא המוקד המרכזי בפרשנותו של בכור שור, ובצד מחויבותו למסורת הפרשנית, הוא השכיל לסלול נתיבים חדשים ומתודות מקוריות שקודמיו לא פיתחו. הספר ישמש כלי עזר רב חשיבות לחוקרי פרשנות המקרא, ללומדי תורתו של ריב"ש ולכל אוהבי המקרא ופרשנותו.