בני-אדם וחיות אחרות באספקלריה היסטורית הוא קובץ מאמרים שנכתבו על-ידי תשעה-עשר חוקרים מתחומי ההיסטוריה, תולדות האמנות, הארכיאולוגיה, הזואולוגיה והאנתרופולוגיה. הקובץ עוסק בהיבטים שונים של הזיקה בין אנשים לחיות בתרבויות שונות, משחר ההיסטוריה ועד ימינו. המאמרים דנים באמונות לגבי חיות, באבולוציה ובשינויים שחלו במינים שונים עקב התערבותו של האדם בטבע, בשימוש בחיות במפעלי בנייה בעת העתיקה, בשימוש בבעלי-חיים בפולחן וייצוגם הסמלי בעת העתיקה, בגידול יונים בארץ ישראל הקדומה ושימוש ביוני דואר בעולם האסלאם, בחיות מיתולוגיות ומפלצות בתרבויות העתיקות, ביחס לחתולים במקורות היהודיים, באלימות כלפי חיות בימי-הביניים, ביחס המוסלמים לחיות בעיניהם של אנשי המערב, במשמעותן הסמלית של חיות בציורי הרנסאנס, במקומם של כלבים בקרב מלומדים בראשית העת החדשה, בוויכוח על קופי-העל בתקופת ההשכלה, בהתגברות הניכור ביחס לבעלי-חיים בעידן התעשייתי, בראשית העיסוק בזואולוגיה בארץ ישראל, וביחסם של בני שבט מכסיקני בן ימינו לכלבים.

מובאת כאן אוטוביוגרפיה מרתקת של הלל אופנהימר, איש רב פעלים, מראשוני הבוטנאים באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר צומח הארץ וגידוליה. סיפור חייו מתחיל בהיותו ילד יהודי בגרמניה בתחילת המאה העשרים, שזכה לילדות מאושרת בחיק משפחתו, בבית הספר ובתנועת הנוער. בגיל ההתבגרות חל מהפך דרמטי בחייו בעקבות אסון ומשבר במשפחה ופרוץ מלחמת העולם הראשונה. עם סיום בית הספר התיכון התגייס לצבא ושירת בחזית הרוסית. משהשתחרר פנה ללימודים אקדמיים, והוא מתאר כאן את לימודיו ואת הוויי הסטודנטים, שכלל טיולי אופניים, שירה ונגינה בגיטרה. השפל הכלכלי המזעזע והתחזקות הנאצים דחפו אותו לצאת מגרמניה ולעלות לארץ ישראל ב-1925. אופנהימר מצייר בהתפעלות את יפי הארץ ומתאר את אנשיה, ומסיפורו משתקפת יכולתו של עולה צעיר להיקלט בארץ בהצלחה על אף הקשיים. בעבודתו החלוצית הקים משתלה בין ביצות הכַּבָּרָה, שהיו נגועות בקדחת, ובהמשך דרכו הצטרף לאוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראש מחלקה בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. היה ממקימי הפקולטה לחקלאות וכיהן בה כדקן. מחקרים שערך עם עמיתיו ותלמידיו תרמו רבות לפיתוח חקלאות מתקדמת בארץ וזיכו אותו בפרס ישראל ובהערכה בין-לאומית. חוויותיו בארצות שביקר בהן למטרות מקצועיות כלולות בסיפורו. זהו סיפור אישי, היסטורי ותרבותי, שיש בו אהבת האדם והטבע, שמחה וצער, התלבטויות נעורים וחכמת חיים. הסיפור נכתב בגילוי לב מתובל בהומור בידי אדם בעל השכלה רחבה מאוד, שהשקפת עולמו הומנית, ליברלית וציונית.

מהו המובן של להיות אדם? מה מבדיל בינינו לבין אבותינו? אנה מועדות פניו של המין האנושי? תשובות על השאלות הללו ועל רבות אחרות, חידתיות אף יותר, נותן האנתרופולוג הנודע איאן טטרסל בספרו. הספר הוא תיור עולמי שבו אנו לומדים מתי והיכן התפתחו המין האנושי והכשרים שלו לאהוב, לדבר ולחשוב. בכתיבתו הלירית ובתובנותיו עוצרות הנשימה על התפתחות האדם הספר לוקח אותנו לסיור מופלא אל נבכי העבר ואל מסתרי העתיד.

אדוארד וילסון, הנחשב בכל העולם מורה ראשון במעלה ללימודי המגוון הביולוגי, מוציא אותנו לסיור בזמן, עוקב אחר התהליכים שיצרו מינים חדשים ומצביע על מאורעות השבר הגדולים שקטעו את האבולוציה והקטינו את המגוון הגלובלי במרוצת 600 מיליון השנים האחרונות. האבולוציה נזקקה ל10- עד 100 מיליון שנה כדי לתקן את הנזקים של חמש המהלומות האדירות שהונחתו על הפלנטה (ובכלל זה התנגשויות עם מטאוריטים ושינויים אקלימיים). ההכחדה הגדולה השישית עלי אדמות – והפעם היא כולה מעשה ידי אדם – עלולה להיות זו שתשבור את כור המצרף של החיים. וילסון מזהה את המשבר הזה באין-ספור מערכות אקולוגיות על פני כדור הארץ כולו: שוניות אלמוגים, ערבות עשב, יערות גשם ובתי גידול טבעיים אחרים. בהתבססו על מגוון של דוגמאות, כמו שקיעת אוכלוסיות העופות בארצות הברית, הכחדת מינים רבים של דגי מים מתוקים באפריקה ובאסיה וההיעלמות המהירה של החי והצומח בעקבות עקירת יערות הגשם, הוא מתאר בחריפות את חבלי הגסיסה של רבגוניות החיים – הצפויה, לפי התחזיות, לרדת ב20- אחוז עד לשנת 2020. כל הראיות שנאספו כאן מהדהדות בדרישתו המנומקת של וילסון שלא להפקיר את העושר הביולוגי של העולם. הוא קורא לנקוט צעדים מיוחדים שיגבירו לא רק את רבגוניות החיים אלא גם את איכותם. וילסון אומר כי חלפה תקופת העימות בין הכוחות הלוחמים לשמירת הטבע ובין כוחות הפיתוח הכלכלי; הוא מפליא לנמק את טענתו כי אפשר, וצריך, לשלב את שתי המטרות. יצירת המופת של וילסון, שאין כדוגמתה לטווח ולעומק, היא ספר חובה לכל מי שרוצה לשמור על המגוון הביולוגי של העולם ולהבטיח את בריאות הפלנטה שלנו.

ההדברה של חרקים מזיקים ועשבים רעים על ידי אויביהם הטבעיים היא חלופה אקולוגית מוכחת, אפשרית ובטוחה להדברה בקוטלי מזיקים. בספר תמציתי ומרתק זה פול דה באך ודוד רוזן עוקבים אחר הרקע ההיסטורי של ההדברה הביולוגית ובוחנים לפרטיהן כמה מהדוגמאות הידועות ביותר לשימוש באויבים טבעיים בהדברה ביולוגית פעילה ומוצלחת. הספר ראה אור לראשונה ב-1974 הוא עודכן לשנת 1991 ומובאים בו מחקרים חדישים ותיאורי מבצעים והתפתחויות בכל תחומי ההדברה הביולוגית. המסקנות לא השתנו: נדרשת הדברה ביולוגית נרחבת יותר- בין כאמצעי בלעדי ובין כאמצעי המרכזי בממשק הדברה משולב- בזמנים אלו, שבהם גוברת השאיפה להפחית את השימוש בכימיקלים רעילים יקרים ומתייקרים שיעילותם הולכת ופוחתת והגרוע מכול- הם פוגעים בסביבה. דוד רוזן, 1936-1997, פרופסור לאונטולוגיה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, היה חוקר דגול בעל שם עולמי, מורה מעולה ומנהיג מובהק בתחום ההדברה הביולוגית של מזיקי החקלאות. פרפם מאות מחקרים ותרם תרומה מדעית חשובה בתחום זה, ואף העמיד דורות של תלמידים שהפיצו את רעיון ההדברה הביולוגית בישראל ובעולם. הוא לא הסתגר במגדל השן של האקדמיה והיה מעורב במעשה של הגנת הצומח בחקלאות בישראל. שנים רבות לפני אחרים קידם את רעיון ההדברה המשולבת, שבה להדברה הביולוגית תפקיד מרכזי אך לא בלעדי. רוזן היה חבר בארגונים בין- לאומיים והרבה לייצג את ישראל בכנסים בעולם. הוא נאבק על מקומה ועל כבודה של ההדברה הביולוגית, ולא פחות מזה על מקומם של ישראל ושל המדע הישראלי בקרב האומות. תרגומו של ספר חשוב זה היה משאת נפשו של דוד רוזן. בחודשי חייו האחרונים, לפני שהכריעה אותו מחלתו, התחיל במלאכה. בתו ובנו טרחו עמו על התרגום והשלימו את הספר לאחר מותו. פאול דה באך, 1914-1992 פרופסור להדברה ביולוגית באוניברסיטת קליפורניה, השתייך לדור השני של ענקי ההדברה הביולוגית במדינה זו. מחקריו הרבים ופעילותו החובקת עולם הביאו לפריצות דרך רבות בתחום. דה באך חידש וביסס עקרונות רבים בתחום התאוריה של ההדברה הביולוגית. אולם פעולתו החשובה הייתה קידום מבצעי הדברה ביולוגית בארצות הברית ובעולם כולו. הוא היה שותף מרכזי למבצע ההדברה הביולוגית של הכנימה השחורה על ידי צרעות טפיליות שהובאו מהונג-קונג ואוקלמו בישראל ולאחר מכן בארצות רבות בעולם. זהו אחד המבצעים המזהירים בתחום זה והוא נזכר כמעט בכל ספר על הדברה ביולוגית. מצורפות תמונות.

הכל החל לפני שנים רבות, יהודים וערבים חיו ביחד בחבל הלבנון, בעיירה חצבייה, בשפרעם, פקיעין וצפת. מעשה האדמה ושני השכנים מביא תמונות בראשית מעולם התיישבותם של פלחים ערבים ואיכרים יהודים העובדים זה לצד זה על אדמת הקודש. היו אלה לילות הווי של מספרי סיפורים יהודים וערבים והשפה מתובלת עברית יידיש וערבית כמקשה אחת. הקמת המושבות הגליליות החלה בשנת 1878, תחת עינו הפקוחה של הסולטן עבדל חמיד ירום הודו, שליט הממלכה העות'מנית. מאה שנים מאוחר יותר מגיע הלך זר למקום ומביא עמו את רעיון התיעוד והשחזור.

ספר זה הוא קובץ מאמרים, שיחות והרצאות, מפירות עיונו ודיונו של ישעיהו ליבוביץ בנושא מדעי הטבע ומדעי האדם (מדעי הרוח והחברה). הם לוקטו ממקורות שונים- קבצים אחרים, כתבי עת, הקלטות, האנציקלופדיה העברית ועוד. הספר בעיקר מדבר על העימות בין ה"עובדות" ובין "ערכים". יש הוגי-דעות שרואים בעימות זה את הציר שעליו סובבת ההגות הפילוסופית לכל זרמיה ובכל התקופות: אם הוא מציג דואליות בפועל או דואליות בתודעתנו בלבד.

עץ ההדר עמוס הפרי, מסמליה המובהקים של ההתיישבות הציונית, נקשר בתודעתם של רבים עם פועלה של תנועת העבודה. אולם הפרדסנות העברית מראשיתה ועד להקמת המדינה הונהגה דווקא בידי אנשי היזמה הפרטית, מתנגדיה של תנועת העבודה. הספר 'פריחת ההדר' מגולל בפעם הראשונה את סיפורה הבלתי ידוע של הפרדסנות העברית, שהייתה ענף כלכלי מרכזי בתקופה שמדובר בה. בספר מוצגת תפיסתם האידאולוגית של הפרדסנים הפרטיים, שהציבו אלטרנטיבה לתפיסה הלאומית - הסוציאליסטית של תנועת העבודה, ומנותחת פעילותם הכלכלית והיזמית. כמו כן משורטט דיוקן חברתי של הפרדסנים ומותווית התפרוסת הגאוגרפית של מפעלם. המחבר מפריך כאן סטראוטיפ שגור של הפרדסנים כאיכרים חסרי תחכום ופתיחות לעולם המודרני. הוא מוכיח שרבים מהם היו מודעים לשכלולים הטכנולוגיים והארגונייס שהונהגו בעולם המערבי, במיוחד בפרדסי קליפורניה המשגשגים, ואף דאגו לייבאם לארץ ישראל. חלק נכבד ממחקר זה מוקדש לפרדסנות הערבית - הפלסטינית, שלא נפלה בהיקפה מן הפרדסנות העברית, וכולל דיון ביחסי הגומלין המורכבים שנתהוו בין שני מגזריו הלאומיים של ענף ההדרים הארץ - ישראלי. לפנינו מחקר חדשני השופך אור על תופעה מרכזית בתולדות ההתיישבות הציונית, שסיפורה טרם סופר. דר נחום קרלינסקי הוא מרצה להיסטוריה של העת החדשה באוניברסיטת בן - גוריון בנגב ועמית מחקר במרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרסם בשנת 1998 את ספרו היסטוריה שכנגד: איגרות החסידים מארץ ישראל - הטקסט והקונטקסט .

לפני 65 מיליון שנים נחבט בכדור הארץ שביט או אסטרואיד גדול מהר האברסט, וההתנגשות גרמה להתפוצצות חזקה מזו של מאה מיליון פצצות מימן. שברים מאתר ההתנגשות פרצו דרך האטמוספרה ונפלו חזרה ברחבי כדור הארץ. בעקבות זאת התרחשו אסונות סביבתיים נוראים. כשחזרו התנאים להיות נורמליים נותרה רק מחצית ממספר סוגי ומיני הצמחים ובעלי החיים על פני כדור הארץ. סיפור מחריד זה מקובל היום על רבים כפתרון לתעלומת הרצח המדעית - מה גרם להיעלמות הדינוזאורים? בספר כיצד נעלמו הדינוזאורים מספר וולטר אלוורז, אחד מארבעה מדענים מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה אשר גילו את העדות הראשונה להתנגשות ענקית, על הרפתקות נועזות בחלקי עולם מרוחקים, על איסוף סבלני של נתונים, על מאבק אינטלקטואלי בבדידות ותקופות ארוכות של תסכול שבסופן פריצת דרך פתאומית. עוד מסופר על ויכוח ציבורי נסער, על ידידויות שנבנו או נהרסו, על רוממות הרוח בעת התגלית ועל השמחה בהיפרשו של סיפור מרתק. תאוריית ההתנגשות, שהייתה שנויה במחלוקת ומותקפת ברבים במשך שנות השמונים, של המאה העשרים קיבלה אישור כשהתגלה מכתש התנגשות ענקי שאת קיומו ניבאה, קבור מתחת לשכבות צעירות יותר לחופו הצפוני של חצי האי יוקטן שבמקסיקו. את מכתש צ'יקשולוב מצאו גאולוגים מקסיקנים עוד ב-1950, אך הוא נשאר בלתי ידוע למדענים במקומות אחרים עד 1991, אז הוכר כמכתש ההתנגשות הגדול ביותר על פני כדור הארץ. גילו של המכתש הוא בדיוק זמן התרחשות ההכחדה הגדולה לפני 65 מיליון שנים. גאולוגים ופלאונטולוגים, שגרסו שנים ארוכות שכל השינויים בהיסטוריה של כדור הארץ היו שקטים והדרגתיים, הוכרחו כעת להכיר בתפקיד המכריע שמילאו קטסטרופות, נדירות ככל שיהיו אך הרסניות ביותר, כמו ההתנגשות שחיסלה את הדינוזאורים.