פילוסופיית החיים', שרווחה בהגות הגרמנית במפנה המאה העשרים, העלתה על נס את הממד האי-רציונלי כתשתית התרבות, החברה והקיום האנושי, והייתה בסיס לביקורת פוליטית ולמרד חברתי. בה בעת התגבשה באירופה הגות ציונית שעסקה במהות יהודית, ביצירתו של 'אדם חדש' ובשלילת הגלות. הספר גנוסיס מודרני וציונות: משבר התרבות, פילוסופיית החיים והגות לאומית יהודית קושר בין שתי התופעות מתוך קריאה חדשה המדגישה את הרובד התאולוגי שבמחשבה המודרנית החילונית. חלקו הראשון של הספר דן בהגות הגרמנית במפנה המאה התשע עשרה ובשליש הראשון של המאה העשרים ומסביר מדוע ניתן לראות ב'פילוסופית החיים' גלגול מודרני של תאולוגיה גנוסטית. בחלקו השני עוקב הדיון אחר שורה של הוגים ציוניים כמו יעקב קלצקין, תיאודור לסינג, א"ד גורדון, מרטין בובר, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, גרשם שלום ואחרים, ומראה כיצד 'פילוסופיית החיים', כצורה של גנוסיס מודרני, הזינה את הטיעון הפוליטי הציוני. סביב סוגיה זו נבחנת קשת של נושאים כמו מסורת ההשכלה, חילון, והמחקר המודרני על הגנוסיס, לצד תפיסת ההיסטוריה הציונית, יחסה של ההגות הציונית לאנטישמיות, התמודדותה עם קיומה של אוכלוסייה ערבית בארץ ישראל והדחף המשיחי הפנימי שלה. ספר למתעניינים בהיסטוריה אירופאית מודרנית, בהיסטוריה יהודית, במחשבת ישראל, ובתאוריה ומחשבה פוליטית.

הספר לקרוא את גרמניה מציע נקודת מבט חדשה לבחינת החברה גרמנית עד לעליית הנאצים לשלטון. המחבר עומד בו על הקשר ההדוק בין תרבות חומרית לתרבות רוחנית באמצעות חקירת מערכת היחסים בין תרבות הקריאה לתרבות הצריכה בגרמניה לפני 1933. תשומת לב מיוחדת מוקדשת לארבע עשרה שנות רפובליקת ויימר. תקופה זו, שבה התחוללו בגרמניה תמורות פוליטיות וחברתיות מרחיקות לכת, נדונה על ההיבטים בחיי החברה והיום-יום שלא עמדו עד כה במוקד המחקר ההיסטורי. המחבר מראה כי בין הקריאה לצריכה התקיימו יחסי גומלין הדוקים, וכי משעברה תהליך של מסחור טיפחה הקריאה תרבות צריכה חדשה. מהלך זה לא רק מלמד על תפקידה של הקריאה בחברה הגרמנית בשליש הראשון של המאה העשרים, אלא מפנה את תשומת הלב לעלייתה של תרבות הצריכה ולקושי להתמודד עמה. מגמה זו בולטת במיוחד בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, שהציבו את הקריאה כפעילות שהיא חלק בלתי נפרד משגרת החיים של כל שכבות החברה. בתקופת זו, שידעה מצוקה כלכלית ואי-יציבות פוליטית, העמיק הפער בין העולם הווירטואלי המוטבע בנייר ובין מציאות היומיומית של רוב שכבות החברה. ובהקשר הגרמני של ראשית המאה העשרים הייתה למגמה זו משמעות הרת גורל.

ההשכלה הייתה חלק מפסיפס הנאורות האירופית ובו בזמן גם הקרינה זהות יהודית מובהקת. ייחודיותה של ההשכלה באה לידי ביטוי בלשונות ספרותה, בסדר היום שלה וביעדים שהציבה לעצמה. ההשכלה השתלבה בעולם הערכים המודרני של אירופה וגם נצבעה בצבעי המסורת היהודית; היא הייתה מהפכנית ביומרותיה החתרניות ובקריאתה לאינטגרציה וגם טוענת לשימור הזהות היהודית ודוחה את ההתבוללות. בקובץ ההשכלה לגווניה: עיונים חדשים בתולדות ההשכלה וספרותה מציעים היסטוריונים, פילוסופים וחוקרי ספרות ותיקים וצעירים, כל אחד מהם בתחומו, לבחון מחדש את גבולות ההשכלה ואת ההגדרות המקובלות שלה, לחדד את ההבחנות בין גווניה ולאתגר את ההיסטוריוגרפיה הקיימת. הסוגיות הנדונות בקובץ הן: מה בין תרבות ההשכלה לתרבות הרבנית? מה בין ההשכלה לנאורות הדתית בעולם הנוצרי? מה בין יהודי נמל ומשכילים? מהן הזיקות בין השכלה לאמנציפציה פוליטית ולרפורמה בדת? מהי משמעות היותה של ההשכלה תנועה של גברים, וכיצד משנה המודעות המגדרית להדרתן של הנשים את הבנת ההשכלה בכללותה? מהי הרלוונטיות של ההשכלה להבנת המודרניזציה של יהודים במדינה מוסלמית? מהן הזיקות שבין המשכילים למדינה האבסלוטיסטית והאימפריאלית? כיצד תמרנה תרבות ההשכלה בין הלשונות היהודיות (עברית, יידיש) והטקסטים המסורתיים לבין לשונות אירופה (גרמנית, רוסית) והטקסטים של הנאורות? ומהו המתח שהתקיים בהשכלה בין המגמות המהפכניות לבין מגמות המשמרות?

ספר מקורי זה פורס בפני הקורא שחזור של חיי היהודים בפוזנן, אחת הקהילות הגדולות והתוססות ביותר במזרח אירופה במאה השבע עשרה. הוא פותח בתיאור התהוות הרובע היהודי בעיר ובשינויים שחלו בגבולות אזור המגורים שהוקצה לאוכלוסייה היהודית. לאחר מכן הוא מתמקד בבתים שגרו בהם היהודים – גודל הבתים, סוגי הבנייה ותנאי הצפיפות שהתפתחו ברובע. היהודים עצמם, הן בעלי הבתים הן שוכריהם, עומדים במרכזו של פרק המנתח את הריבוד החברתי-הכלכלי של הקהילה לפי הרכוש שהיה ברשותם. מלחמתן של רשויות הקהילה בתנאי הצפיפות נדונה גם היא, וכמו כן השפעתם של תנאים אלה על חיי האנשים – ובכללם חיי האישות. לבסוף הספר מתאר את ניסיונות היהודים לשמור על סביבת מגוריהם בתנאי הלחץ שנוצרו מצפיפות הדיור: שמירה על ניקיון, הבטחת אספקת מים, הגנה מפני שריפות ושמירה על חומות העיר. בעקבות העיון בספר יכיר הקורא מקרוב את חיי היום-יום ברובע היהודי של עיר פולנית בראשית העת החדשה. סדרת מחקרים של המרכז לחקר תולדות יהודי פולין ותרבותם, האוניברסיטה העברית בירושלים. מועצת המערכת: שלמה אבינרי, עמנואל אטקס, יעקב אלבוים, דניאל בלטמן, ישראל ברטל, יעקב גולדברג, דוד וינפלד, חוה טורניאנסקי, שאול שטמפפר.

The twenty-one studies on the Jews of Old Poland here collected explore many hitherto uncharted aspects of Jewish life and experience in the Polish-Lithuanian Commonwealth. Crucial questions such as relations between the Catholic Church and the Jews, Jewish politics, antisemitism and Jewish settlement are examined using the integrative and comparative approaches championed by Jacob Goldberg, to whom the volume is dedicated.

הרייך הגרמני השני התקיים בשנים 1871-1918. הוא קם ונפל בְּמלחמה. שתי דמויות דומיננטיות נקשרות לשמו: הנסיך אוטו פון ביסמרק והקיסר וילהלם השני. אולם יותר מכול נקשר הרייך השני לרייך שבא אחריו: הרייך השלישי ההיטלראי. האם אכן בישר הרייך השני את עלייתו של הרייך השלישי? האם הוקם בדם וברזל, ומלחמה ומילטריזם מאפיינים את 47 שנות קיומו? איזה תפקיד מילא ביסמרק במדינה הגרמנית? האם הייתה זו יצירה פוליטית אנכרוניסטית או הרכב פוליטי שמודרניות ושמרנות משמשים בו זה בצד זה? על שאלות אלו ואחרות עונה קובץ המאמרים שלפנינו. לראשונה נחשף הקורא הישראלי לפרות מחקריהם של חוקרים גרמנים, אנגלים, אמריקנים וישראלים העוסקים כמעט בכל היבט אפשרי של תקופת הרייך השני עד מלחמת העולם הראשונה, למשל: טכניקות השליטה והמניפולציה שהפעיל ביסמרק, המשברים הכלכליים שאפיינו את התקופה, חיי הקתולים והיהודים הגרמנים ותיאור דפוסי הקריאה, מנהגי השתייה והטעם של ההמון הגרמני. מן הספר עולה כי 'הרייך חסר המנוחה' התאפיין בריתמוס חיים תוסס, ליברלי ומודרני.