מתוך עיון היסטורי-פילולוגי במקורות התנאיים והשוואתם לכתבי כת מדבר יהודה משרטט המחבר את מהלך התגבשותה של תורת העונשים של חז"ל. יצירתה של מסכת משפטית שלמה ולכידה, המבוססת על עקרונות אחידים, על בסיס הוראות הענישה המקראיות בעלות האופי הפרטני, אינה רק תהליך פרשני מורכב אלא יש בה ביטוי לעמדותיהם של חז"ל בנוגע למטרותיה של הענישה ולמקומם של בית הדין ושל החברה ביחסים שבין האדם לאלוהיו. שמו של הספר, 'עונשים וחטאים', רומז להנחה שסיווג החטאים לקבוצות משנֶה מלמד על תפיסתם של חז"ל את חומרת העברות. בהקשר זה נידונים בספר המונחים 'מיתות קלות' ו'מיתות חמורות', תולדות היווצרותן של ארבע מיתות בית דין והיחסים ביניהן וכן כמה מחלוקות בין החכמים בעונשם של עבריינים מסוימים כביטוי לתפיסות שונות של מהות החטאים. עוד מייחד המחבר דיון נרחב לעונש הכרת המקראי, לפרשנותו וליישומו בהלכה הכיתתית ובהלכה של חכמים. בתוך כך הוא מנתח את התפיסות הנבדלות של מטרות הענישה ודרכי כפרת החטא בקבוצות השונות . עונשים וחטאים הוא ספר חדשני ומקורי הדן לראשונה בשאלות הללו. הטיעונים וההצעות שבו חשובים לליבונם של נושאים אלו בפרט ולחקר הלכת חז"ל ומקורותיה בכלל .

מקורות (המימרות המקוריות שבתלמוד) ובין מסורות (מימרות שנשתנו בהשתלשלות המסירה). כרך זה יותר מן הכרכים הקודמים – וכמובן פחות מן הכרך הסמוך לו, על בבא קמא – מבחין גם בשקלא וטריא התלמודית בין השכבה האמוראית ובין השכבה הסתמאית, זו של עורכי התלמוד, הסתמאים, שחיו ופעלו כמאה שנה אחרי תקופת האמוראים. הנחתנו היא שלפני העורכים, הסתמאים, הייתה השקלא וטריא האמוראית מקוטעת וחלקית והם השלימו אותה, ובמקום שלא הייתה להם שקלא וטריא – כשם שלא הייתה להם שקלא וטריא תנאית, מלבד זו המצומצמת והפירורית שאנו מוצאים לפעמים במשנה ובתוספתא – הם המציאו אותה. הסתמאים היו הראשונים שראו ערך עצמאי בשקלא וטריא. הם שחזרו את הישן והוסיפו מן החדש והנחילו אותם לדורות הבאים, בניגוד לקודמיהם, התנאים והאמוראים וגם מחוקקי חוקים אחרים, שראו את ערכה של השקלא וטריא רק בכוחה להסיק הלכות קצובות חדות, ואחרי שהסיקו אותן זנחו אותה. השקלא וטריא האמוראית לא נמסרה במסירה רשמית והיא נשמרה רק בזיכרון, ולכן היא מקוטעת ולא שלמה. השחזור המאוחר של הסתמאים לא תמיד קלע אל המטרה, ומה גם שמהלך המחשבה של הסתמאים שונה הוא מזה של האמוראים: הסתמאים נוטים יותר לרטוריקה, מקפידים פחות על כרונולוגיה ובכלל מחשבתם מופשטת יותר. מחשבתם לפעמים אינה משקפת אפוא את מחשבת האמוראים, ולפיכך הורגש הצורך לעבד את השקלא וטריא מחדש, להפריד בין השכבות ולזהות את השתייכותן. בכרך זה התחלנו במלאכה זו, ואנו מקווים לחזקה ולהגבירה בכרכים הבאים.

הספר שלפנינו מציג בפעם הראשונה מדרש תנאי אבוד לספר דברים שעד עתה לא ידענו כלל על עצם קיומו. מובאות ממדרש זה נתגלו בפירושו של החכם הקראי ישועה בן יהודה לדברים, פירוש שנשתמר בכתבי-יד בלבד. כתבי-יד אלו שמורים בספרייה הציבורית בסנקט פטרבורג, ומחקרם התאפשר רק לאחר קריסת מסך הברזל. עוד עקבות של המדרש זוהו בשני מדרשים רבניים מימי הביניים, 'ספר פתרון תורה' ו'מדרש חדש על התורה'. הדרשות המצוטטות במקורות הללו דומות באופיין לדרשות במדרש תנאי אחר, ספרי זוטא לספר במדבר. הדמיון בא לידי ביטוי מובהק במונחים ייחודיים, בדרשות מקבילות ובשמות כמה מן החכמים, והוא ניכר גם בלשונם של שני המדרשים, בדרכם המדרשית, במשנתם ובהלכותיהם. לפיכך נקבע שם המדרש החדש 'ספרי זוטא דברים'. עד עתה נמצאו דרשות מלאות או חלקיות מספרי זוטא דברים לכתשעים וחמישה פסוקים מספר דברים, והן אוצרות יחדיו כשלוש אלפים ותשע מאות מילים. השחזור הראשוני המוצע כאן מקיף אפוא רק אך מעט מן המדרש המקורי. אולם אין להקל ראש בחומר החלקי שנחשף, שכן הוא כולל דרשות והלכות ייחודיות רבות הנגלות כאן בפעם הראשונה בצד מסורות לא מוכרות של דרשות ידועות הנמסרות מפי חכמים אחרים או מוצעות בלשון ובסגנון שונים מבמקבילותיהן. אלו גם אלו שופכות לא אחת אור חדש ומרענן על משנתם של התנאים בפרט ועל מחקרה של הספרות התלמודית בכלל. מתעתותי הגורל הוא כי דווקא בזכות הקראים, הלוחמים הגדולים בתורה שבעל-פה, נפתח פתח לשחזור עוד נדבך גנוז של ספרות זו.

בספר אמר אברהם המחבר נקודת המוצא היא פירוש הראב"ע לכתבי הקודש ובעיקר לתורה, עם הרחבות ותוספות במקומות שונים שנבחרו על פי העיקרון המתואר להלן, המהווה גם את המוטיב העיקרי שבספר. בקוראנו את פירושי הראב"ע לספרי התנ"ך, כל אימת שננקטת לשון "אמר אברהם המחבר" (ולעיתים גם: "אמר אברהם הספרדי"), באים לאחר מילות פתיחה אלו – דברי הגות מחכימים בהרחבה ובהעמקה יתירה, לרוב תוך שילוב של המקור והפירוש עם מדעי הטבע והפילוסופיה (ובכלל זה גם מתמטיקה). אפשר לשער כי הראב"ע השתמש בהיגד זה ("אמר אברהם המחבר") כדי להבדיל בין פירושו השוטף, לבין סטיית הדברים לשדות אחרים הקשורים אמנם עם המקור הטעון פירוש, אך בה בעת גם גולשים לתחומים אחרים. בספר אמר אברהם המחבר ישנה התייחסות מיוחדת לחלק זה של פירושי הראב"ע, הנושא כותרת-ביניים בנוסח "אמר אברהם המחבר", לאור הייחוד של תוכן הדברים הבאים לאחר הצהרה זו, וכן גם לפירושים אחרים המתאימים להיכלל תחת כותרת זו.

קבץ על יד , שנתון חברת 'מקיצי נרדמים', הוא במה לפרסום טקסטים עתיקים במדעי היהדות מכתבי יד, שהיקפם קטן מספר. בכרך זה נדפסו: קדושתא לשבת הגדול לר' חננאל בר אמנון; מדרש תשובת יונה הנביא; שירים חדשים ליהודה אלחריזי; שתי קדושתאות לארבע הפרשות לר' יצחק בר זרחיה; קטעי תוספות רי"ד מגניזת איטליה; איגרת 'יחוס הצדיקים והחסידים ע"ה הנקברים בארץ הקדושה בארץ ישראל' משנת רמ"ט; איגרת ר' ישעיה הורוביץ בעל השל"ה מירושלים אחרי שנת שפ"ב. המהדירים של הטקסטים הללו הם: אברהם פרנקל, תמר קדרי, עזרא פליישר, בנימין בר-תקוה, ישראל מ' תא-שמע, אברהם דוד.

שמונה שנים חלפו מאז הופיע החלק הראשון של קובץ מאמרים בלשון חז"ל שראה אור בחורף תשל"ב. עד מהרה נתברר שהספר הפך להיות כלי עזר נדרש לכל שוחרי לשון חכמים ולא נצטמצם לשימושם של תלמידי האוניברסיטה בלבד. על כן אין תימה שבשנת תשל"ז הוא זכה למהדורה שנייה. במשך השנים האחרונות נתפרסמו מאמרים נוספים בלשון חז"ל מפרי עטם של חוקרים רבים ובכללם חבורת תלמידי חכמים צעירים. הרגשנו צורך לכנסם לאכסניה אחת בכרך שני, ואף צרפנו להם מאמרים שלא נסתייע בידינו לפרסמם בכרך הראשון. לבד מהשמחה על מלאכת הכינוס של המאמרים אנו שמחים שזכינו להביא למקום אחד את רובי מאמריו של חברנו המנוח דר' גדעון הנמן תהא מנוחתו כבוד. חמשת מאמריו בלשון חכמים מצטרפים יחד עם ספרו (שראה אור בימים אלה ממש) לבנין רב ערך במחקר לשון חז"ל בדורנו. בזכותם כבש דר' הנמן מקום חשוב בכותל המזרחו של מחקר המקצוע. אף מאמרו החשוב של פרופ' יחזקאל קוטשר תמ"כ – לשון חכמים מה טיבה – שלא נכלל, משום מה, בספרו הגדול "מחקרים בעברית ובארמית" (ירושלים תשל"ז), נגאל בדרך זו. תצוין במיוחד העובדה שהפעם כולל הקובץ מאמר חשוב על "כתב-יד קאופמן של המשנה – מוצאו וזמנו" מידיו של פרופ' מלאכי בית-אריה. המחבר הסכים בחפץ לב לכתוב את המאמר במיוחד לקובץ הזה. אנו מבקשים להודות כאן לכל המחברים וכן לד"ר רפאל קוטשר ולגב' לאה הנמן ה' עליהם יחיו, שאפשרו לנו לפרסם את המאמרים בקובץ. ראינו חובה נעימה להקדיש את הספר לזכרו של חברנו המנוח רבי דוד כהן איש ירושלים תמ"כ, שהיה מורה בחוג ללשון העברית באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת תשל"ד. תודתנו נתונה לחברנו פרופ' גדעון גולדנברג, יבדל לחיים ארוכים, שכתב דברים לזכרו של ר"ד כהן |(לעיל עמוד ג). ובחתימת הדברים, מבקש אני להודות לפרופ' שלמה מורג, שעמד לימיני בעצתו הטובה בעיצוב פני הקובץ. לגב' עידית וולפה שעמלה בהבאת הקובץ לדפוס והכינה בשקידה את המפתחות. תודה מיוחדת למר יצחק צור, מנהל אקדמון, שליווה את העבודה בכל שלביה במסירות מרובה. חג חנוכה תש"ס מ' בר-אשר את הכרך הראשון ניתן לקנות כאן

מעמד האישה תופס מקום מרכזי בתודעה הציבורית בתקופתנו. שינויים מפליגים מתרחשים בתחומים רבים ומגוונים, והם מקרבים את האישה יותר ויותר לקראת שוויון מלא עם האיש. אחד המוקדים המרכזיים שבהם מתרחשים השינויים הוא המשפט, ובייחוד דיני המשפחה, שמסדירים את פעילותה של האישה בזירתה המסורתית העיקרית. רובם ככולם של הנושאים בתחום דיני המשפחה משפיעים במישרין או בעקיפין על מעמד האישה, אך חשובים ביותר וקודמים לכול הם אותם נושאים שקובעים את מעמד הנישואין שלה: ריבוי נשים וגירושי האישה על כורחה. אף המשפט העברי במשך כל ההיסטוריה הארוכה שלו, ועד עצם היום הזה כחלק מן המשפט הפוזיטיבי במדינת ישראל, מסדיר באופן מקיף את תחום דיני המשפחה וקובע הוראות בעלות השפעה ישירה על מעמדה של האישה. אלא שבשני הנושאים הבסיסיים ריבוי נשים וגירושין כפויים קיימת במשפט העברי קשת רחבה ומגוונת של גישות וזרמים, הקשורים באופן הדוק למקום ולזמן. המחבר מזמין את הקורא בחיבור זה למסע במקום ובזמן שבו יתוודע לתהליך עיצובן וגיבושן של ההגנות שנתנו זרמים שונים במשפט העברי למעמד הנישואין של האישה מתוך שהם מקיימים מערכת יחסי גומלין מורכבת ומרתקת בינם לבין עצמם וכן בינם לבין הסביבה החיצונית. הוא מצליח להאיר נושא מורכב זה מכמה זוויות ומאפשר חדירה לנבכי התחום הן למשפטן המעשי ולקורא המודרני הן למי שעולמו הוא בית המדרש המסורתי.

עורך הסדרה: אהרן ממן. החוג ללשון העברית והמרכז לחקר מסורות קהילות ישראל, המכון למדעי היהדות, הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים.

שני חידושים בפירוש זה לתוספתא: האחד, הגישה הספרותית לטקסט התוספתא מסכת בבא קמא נוסף על הפירוש הענייני שלה; האחר, מערכת המקבילות (סינופסיס) בין המשנה לתוספתא במסכת בבא קמא, המוצעת בפעם הראשונה. הפירוש, אף שבהכרח הוא גם ענייני, עוסק במיוחד בבעיות ספרותיות הנוגעות למבנה הטקסט של התוספתא בבא קמא ובכל מה שקשור ליחסה למשנה, למדרשי ההלכה ולברייתות שבתלמודים. בעיות אלה באות לידי פתרון כאשר עומדים על דרכו של מסדר התוספתא בסידור ההלכות ובחלוקת הפרקים ומפענחים את הכללים הלשוניים והספרותיים שקבע לעצמו. כל זה בניסיון לגלות את השכבות השונות בתוספתא. עצם הצבת הסינופסיס מסייע הרבה גם לפתרונן של בעיות ספרותיות במחקר המשנה והתוספתא בכלל: זמן העריכה ושם העורך או העורכים; עד כמה התוספתא היא פירוש למשנה ועד כמה היא המשך למשנה; יחס התוספתא לעריכות קדומות למשנה, אם היו כאלה. ישנה בספר הקדמה באנגלית.