ספר זה מבוסס על עבודת גמר שנכתבה במסגרת לימודי התואר השני בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכת פרופ' שולמית אליצור. מחקר זה מוקדש להיבטים ריטוריים ופואטיים של פיוטי גאולה שנכתבו ע"י ר' שלמה אבן גבירול. פיוטים אלה בוצעו בתפילת שחרית בשבתות ובמועדים, לפני ברכת 'גאל ישראל' החותמת את ברכות קריאת שמע. גאולותיו של אבן גבירול צוינו רבות על ידי חוקרי השירה העברית הקדומה כאחת הפינות הנפלאות של שירת הקודש הספרדית, אך טרם זכו למחקר מקיף שיתמודד עם ריבוי הפנים והקולות שמאפיין אותם. טענתי היא שהמפתח להבנת ריבוי זה טמון בקריאת גאולותיו של אבן גבירול תוך תשומת לב מתמדת לאופיין הביצועי. בכך כוונתי לשני היבטים מרכזיים בגאולות אלה: ראשית הקולות הנשמעים בתוך הטקסט אינם מסתפקים בתיאור קשיי הגלות או הנחמה העתידה, אלא תמיד חותרים מעבר לתיאור, לעבר השגת תכלית מעשית כגון זירוז האל או ריסון העם. בנוסף אופיין הביצועי של הגאולות ניכר בסביבה לשמה הן נכתבו – סביבת בית הכנסת. בסביבה זו נטענות הגאולות באיכות ביצועית נוספת כיוון שהן אכן מבוצעות, בקול רם, תוך מענה והשתתפות הקהל, באופן שמעניק למהלכים הטקסטואלים כוח שחורג מעבר למה שניתן לתאר ככוחם של דוברים בדיוניים. שני מעגלים ביצועיים אלה – האחד בתוך הטקסט והשני סביבו הם המעגלים בהם תנוע הקריאה שאציע בגאולותיו של אבן גבירול.

תשעים וחמשה משירי רבי יהודה הלוי, המשורר הימי-ביניימי הגדול, תרגם לגרמנית ופירש הפילוסוף היהודי-גרמני פרנץ רוזנצוויי ג (1886 — 1929). תרגום ופירוש זה הוא גשר הנטוי על פני תקופות והשקפות עולם, גורלות ואמונות . הלוי היה משורר ופילוסוף אירציונליסט המגיב על ההגות האריסטוטלית הערבית בימי הביניים; רוזנצוויג גדל בבית יהודי מתבולל ואף עמד להתנצר. בסופו של מאבק רוחני סוער הוא דבק ביהדותו ועשה אותה למוקד חייו, יצירתו והגותו. הוא היה ליהודי דתי בדרך מיוחדת לו, וניגש מתוך כך לתרגום ולפירוש שיריו של יהודה הלוי. התרגום והפירושים המגשרים בין שירי הלוי לעולמו הרוחני של רוזנצווייג הם עדות מעמיקה על אמונה ושירה, הגות וכמיהה לציון. תרגום הפירוש מגרמנית לעברית, ואיתור המקורות מקראיים וחז"ליים העומדים ביסוד שיריו של הלוי, הם פרי עמלו של מיכאל שורץ, חתן פרס ישראל לשנת תשע"א. הספר נפתח במבוא מקיף מאת יהוידע עמיר. פרופסור עמיר הוא מרצה למחשבה יהודית מודרנית בהיברו יוניון קולג'. מחקריו הרבים עוסקים במגוון רחב של הוגים בני העת החדשה. בשנת תשס"ד יצא לאור ספרו "דעת מאמינה: עיונים במשנתו של פרנץ רוזנצוויג". עמיר ערך את תרגום "הספרון על השכל הבריא והשכל החולה" של פרנץ רוזנצווייג, שהתקין הראל קין (תשס"ה).

מצוות "והגדת לבנך", הנחלתה של התורה מדור לדור, היא מצווה חשובה מאוד בצד לימוד התורה , ודרכה נוצרת המשכיות בעיצוב זהות יהודית על פני דורות. הגדה לראש השנה הוא ספר ראשון מסוגו המתמקד בחג הפותח את השנה העברית, סמל ההתחדשות והמבט אל העתיד. ספר ברכות, קידושים ומנהגים לראש השנה בשילוב תמונות תלת מימד מרהיבות. הוא בנוי משלושה פרקים : מנהגים, סימנים וקידושים. לספר מצורפות משקפי תלת מימד. כל אלה יוצרים יחד חוויה מרתקת והופכים את ההגדה לראש השנה לכלי מוחשי, רב ערך ומלא עניין.

קבץ על יד , שנתון חברת 'מקיצי נרדמים', הוא במה לפרסום טקסטים עתיקים במדעי היהדות מכתבי יד, שהיקפם קטן מספר. בכרך זה נדפסו: שני קטעי גניזה למדרש שיר השירים רבה; אלעזר בירבי קיליר: שבעתת טל נוספת; שרידים חדשים מספר הדינים של ר' יהודה הכהן; תשובות אשכנזיות בעניין 'מתנתא טמירתא'; מנחת קנאות לר' זכריה בן משה הכהן מקנדיאה; המאורעות שהתרחשו בקרים בתקופת מלכותו של שאהין גראי ח'אן – כרוניקה היסטורית מן המאה הי"ח מאת הקראי עזריה בן אליה. המהדירים של הטקסטים הללו הם: תמר קדרי, מיכאל רנד, שמחה עמנואל, עוזיאל פוקס, אלי גורפינקל, גולדה אחיעזר.

ספר זה הוא פרי מחקר של שנים אחדות ומכונסים בו פיוטים לימים נוראים ולמועדים אחרים, שתורגמו בידי חכמי העדה ללהגים ארמיים שונים של יהודי כורדיסתאן. הספר כולל מהדורה ביקורתית שנעשתה על פי כתבי יד עתיקים וחדשים, השוואת נוסחי התרגומים, ותרגום לעברית חדשה. התרגומים הארמיים משקפים את היצירתיות של חכמי העדה ואת הווי החיים היהודיים בגולת כורדיסתאן. האזהרות לשבועות, למשל, היו נקראות בבית הכנסת בעברית ובבית תורגמו לארמית למען הנשים. פן לשוני מעניין של הפיוטים והקינות הוא אוצר המילים הארכאי המלומד שלהם, שלרוב נעלם מלשון הדיבור.

דויד הנשיא, בן לבית ראשי הגולה בבבל אשר נדד גם לאזור ארץ ישראל, פעל בראשית המאה האחת עשרה. בגניזה הקהירית נמצאו פיוטים רבים שלו, בעיקר סליחות לסוגיהן. בספר נדפסת מהדורה מדעית של כל הפיוטים הללו, בצירוף ביאור מקיף ומבוא המלמד על המשורר ועל יצירותיו. פיוטי דויד הנשיא נידונים מצד מקומם בתולדות הפיוט העברי לדורותיו, אך גם מצד זיקתם המפתיעה אל חוגי חסידים בני זמנו המושפעים מכתות ערביות צופיות.

Yehuda Halevi: Poetry and Pilgrimage follows the life story of the greatest Hebrew poet of medieval times from his first publication in Christian Toledo to his heroic journey toward Zion from Muslim Spain. The description is based, for the first time, on the entire collection of his poetry- the Diwan , which was edited and reedited between East and West at every important crossroad of his life. This in turn is done through comparison to autobiographical letters and contemporary correspondence discovered and collected over the past 50 years in the Cairo Geniza collections. Documentary material and Literary works, which were shun behind the iron wall in The Russian National Library in St. Petersburg, are woven for the first time into one, enabling us to examine closely the intricate relationship between old Jewish traditions and the ideological heritage associated with Halevi's innovative writings in prose and in poetry. Confronting Halevi's "Zion, will thou not ask"? opens the study which is mainly concerned with the story of Halevi's odyssey from Christian to Muslim Spain and eventually to Egypt, including the epic quest to the beloved yet fatal Zion. Professor Joseph Yahalom Studies and teaches Hebrew poetry at the Hebrew Literature Department of The Hebrew University in Jerusalem.

שירת חייו של ר' יהודה הלוי הוא סיפור חייו של גדול משוררי ימי הביניים העבריים מאז פרסומו בטולדו שבספרד ועד מותו עם קטיעת מסעו ההרואי לארץ ישראל ולירושלים. התיאור מבוסס בפעם הראשונה על כל קובצי השירה, הדיוואנים, שנערכו בתחנות חייו החשובות של המשורר במזרח ובמערב. הכול מתוך השוואה ועימות עם מכתביו האוטוגרפים ועם מכתבי בני הדור שנתגלו ונאספו במשך חמישים השנים האחרונות בגניזת קהיר. החומר התיעודי, יחד עם החומר הספרותי שהיה גם הוא גנוז במשך שנים ארוכות מעבר למסך הברזל, נשזר כאן לכדי מסכת אחת. בחיבור נבחנת מערכת היחסים המורכבת של היהדות עם מורשתם הרעיונית של שירי הלוי שבאה לידי ביטוי בניסוח הכתובות בראשי שירים, במסירתם, ובדרכי גלגולם לאורך הדורות, ואף בדרכי קיטועם ועיבודם. בעימות עם 'ציון הלוא תשאלי' נפתח הספר, והוא נחתם בבחינה של דרכי העריכה ובזיהוי העורכים השונים של הדיוואנים. גוף החיבור עוקב אחרי קורותיו של האיש הגדול בשלושת מעגלי חייו המרכזיים, בספרד הנוצרית, בספרד המוסלמית ובמצרים, כולל המסע לארץ ישראל – שם מצא את מותו.

ר' אהרן אלעמאני, דיין בקהילת אלכסנדריה במאה הי"ב, התפרסם במיוחד משום שזכה לארח בביתו את ר' יהודה הלוי בהגיעו לאלכסנדריה תוך מסעו לארץ ישראל. בדיואן שירי ר' יהודה הלוי יש עדויות על חילופי שירים בינו לבין אהרן אלעמאני, אך בשעה שכמה וכמה שירים שכתב ריה"ל לר' אהרן הגיעו לידינו, משירי החול של ר' אהרן נותרו שרידים דלים בלבד. אבל הגניזה הקהירית שימרה סך נכבד של שירי קודש שלו, רובם סליחות, והם מתפרסמים בספר שלפנינו. השירים מלווים בשינויי נוסח ובביאור. במבוא מקיף עומדת המהדירה על ייחודם של שירי אלעמאני, ומגלה שלמרות ההערצה לשירה העברית בספרד וקבלה כמעט מוחלטת של תבניות השיר הספרדיות, ר' אהרן לא הפנים את התכנים החדשים הממלאים את הסליחות הספרדיות, בעיקר תכנים אישיים בעלי גוון פילוסופי, וסליחותיו הן בעלות אופי לאומי – כמסורת המזרח.

This now classic study is concerned with the richly imagined world of kabbalistic myth concerning the sabbath as it developed from the late twelfth century to the early sixteenth century and with its activation in religious life via ritual. The book opens with a historical overview of classical kabbalah, an outline of its symbolic universe. Special attention is given to the key mythic motifs that underlie sabbath observance: the sabbath as source of cosmic blessing; the sabbath as perfected time; the drama of divine restoration and sacred marriage; and the drama of human transformation by the sabbath as reflected in the motif of the sabbath-soul. This is followed by a theoretical discussion of the function and meaning of kabbalistic ritual and the problems of its interpretation. Theory gives way to practice with the close study of dramatic rituals located on the margins of the sabbath: the ritual of preparation-how one enters the sabbath-and the ritual of separation-how one leaves the sabbath and yet takes it into the week. Brief appendices deal with the special issues of Torah study and sexuality related to sabbath observance. The book also demonstrates how many of the influential practices associated with Safed kabbalah were actually anticipated by earlier mystics. The Sabbath in the Classical Kabbalah combines the close textual readings of traditional scholarly enquiry with more innovative approaches drawing on symbolic anthropology and the like. The presentation is coherent, cohesive, and accessible. It makes a contribution to the history of Jewish spirituality and, more broadly, to the understanding of myth and ritual.

ספר זה מתאר את קורותיה והתפתחותה של שירת-הקודש העברית למן ראשית התהוותם של סוגי הפיוט הקדומים בארץ-ישראל ועד סוף היצירה הפייטנית בשתי האסכולות הגדולות של אירופה, הספרדית והאיטלקית-אשכנזית. דגש מיוחד מושם על שלבי התהוותם של סוגי הפיוט הקלאסיים, על זיקתם אל התפילה, ועל דרכי עיצובן הראשון של תבניותיהם היסודיות. תולדותיה של שירת-הקודש המאוחרת יותר מתוארות לאחר מכן על-פי העיון בשינויים המתחוללים בה בסוגים, בתבניות, בלשון, במלאכת השיר ובזיקה אל עולמם של חז"ל. לאחר דיון בקשריהן של האסכולות הפייטניות האירופיות עם הפייטנות המזרחית המאוחרת, נסקרות יצירותיהם של פייטני איטליה, אשכנז וצרפת ואלו של פייטני ספרד; מובלטות נקודות-המגע בין שתי האסכולות, ונעשה ניסיון להגדיר את תכונותיהן המיוחדות. תוך עיון באופיָה של הפייטנות הספרדית נבדקות זיקותיה אל שירת-החול ומובהרות השפעות שנספגו בה משירה זו. ההסברים מודגמים בקטעי פיוט, בחלקם בפרסום ראשון מתוך כתבי-יד.

Even those who lavish close attention on talmudic and halakhic writings have rarely studied the Jewish prayer-book. Its dense and apparently impenetrable texts are here subjected to close analysis that exposes the messages and covert concerns implicit in the underlying narrative. The controversial conclusions establish the prayer-book as one of the greatest achievements of Jewish literary creativity.