זמן קצר לאחר הקמת הארגון העולמי לשמירת הטבע פיתח הקולונל ליאופריק בויל, שעמד בראש הוועדה למינים בסכנת הכחדה (Species survival commission - S.C.C) כרטסת מינים בסכנת הכחדה. על בסיס כרטסת זו ומתוך הבנת הצורך של אנשי המדע והציבור הרחב, בכלי מעשי ויישומי להנחיית מאמצי שמירת טבע, פיתח סר פיטר סקוט, בנו של חוקר הקוטב הנודע ומראשי תנועת שמירת טבע בעולם, את ספרי הרשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה. ספרים אלה הביאו אינפורמציה עדכנית על מצב שימור המינים: מי פוחת והולך? באיזה קצב? ולמי יש להקדיש תשומת לב מיוחדת. ב-1979 ייסדה ה-S.S.C., יחידה מיוחדת כדי לעבד ולהצליב מידע בדבר מצב מינים בסכנת הכחדה מול סחר בין-לאומי בהם, ולפתח הנחיות למניעת הכחדתם. לאור החמרת תהליכי ההכחדה בעולם העמיק הארגון העולמי לשמירת הטבע את מעורבותו בתחום ופיתח אמות מידה מקצועיות אובייקטיביות לקביעת מצב המינים והצורך בהכללתם ב"רשימה האדומה". היום מהווה "הרשימה האדומה" כלי מרכזי ומוביל בשמירת הטבע בעולם כולו. על בסיס הידע והניסיון הנצבר, נכתב הספר האדום של המינים בסכנת הכחדה בישראל – החולייתנים, שהוא אחד הספרים הראשונים שהופקו על פי אמות המידה העדכניות של הארגון העולמי לשמירת הטבע. ספר זה ישרת היטב את המטרה של שימור המגוון הביולוגי של ארצנו לדורות הבאים.

רשימה זו הוכנה על ידי רת"ם – מרכז מידע לצמחי ישראל והעשבייה הלאומית של האוניברסיטה העברית בירושלים. הוצאתה לאור התבצעה על ידי רשות שמירת הטבע והגנים הלאומיים. שלושה גופים אלו חברו יחדיו כדי להביא רשימה מלאה ועדכנית של מיני הצמחים העילאיים בישראל וסביבותיה. זוהי רשימה מוסמכת מבחינה סיסטמטית ומעודכנת מבחינה גיאוגרפית וככזאת תהיה לעזר רב לכל המתעניינים בצמחי האיזור מחובבי הטבע ועד לחוקרים ובוטנאים. הרשימה כוללת מיון אלפביתי עברי, מיון משפחות, מיון אלפביתי של שמות אנגליים עממיים, מיון אלפביתי של שמות מדעיים נרדפים, מיון אלפביתי מדעי ונספח הערות. פרסום זה מכיל גם מידע אקולוגי וביולוגי חשוב לכל אחד ממיני הצמחים בישראל (צורת חיים, תפוצה אקלימית, תפוצה גיאוגרפית, אנדמיות, וצמחים גרים).

בארץ, ששמונים וחמישה אחוזים ממנה הם הרים בלתי מיושבים, על שטח שהוא בסך הכל פי ארבעה גדול משטחה של מדינת ישראל, חיה אומה של למעלה ממאה ועשרים מיליון נפש, והיא בעלת רמת החיים הגבוהה באסיה, והיא השלישית בעולם בייצור הפלדה, אחרי שתי מעצמות -העל. באדמתה אין עפרות ברזל, לחלוטין אין, והפחם אף הוא מועט מאוד; על נפט אין מה לדבר בכלל. איך הם איפוא הגיעו להישגים הללו? איך הם עושים זאת? אולי גם לנו כדאי לשמוע משהו על חריצות, כושר ארגון, מסירות, דבקות לעבודה, המחפים, כנראה, על העדר חומרי-גלם ראשוניים?