הכותל המערבי הוא המקום הקדוש החשוב ביותר ליהודי מדינת ישראל והתפוצות, זכר לבית המקדש החרב. חשיבותו נובעת הן מהתקדשותו לאורך הדורות והן מן המקום המרכזי שהוא תופס בציבוריות הישראלית, בפוליטיקה ובמערכת היחסים שבין מדינת ישראל ליהודי התפוצות. קדושה בעין הסערה מתמקד בהתפתחותו של המקום הקדוש הזה ממלחמת ששת הימים ועד לשנת 2000 ומציג אותו כזירה של מאבק מתמשך ובלתי פוסק על הגדרתו ומהותו, ובעיקר על השאלה למי שמורה הזכות להתפלל שם ומי קובע את סדר היום. בשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים נוספה על יהדותו המובנת מאליה של הכותל המערבי היומרה לעצבו כמרחב בעל משמעות לאומית ולקדשו כאתר מורשת ישראלי. החפירות הארכיאולוגיות בסביבתו, הניסיון לעצב את רחבת הכותל המערבי מבחינה אדריכלית וטקסי הלאום המתקיימים שם היו כולם חלק ממגמה זו. אך אם בתחילה הצליחו חלקים רבים מן הציבור היהודי־ישראלי להזדהות עם הכותל המערבי ועם סמליותו בהקשרים לא-דתיים, בהמשך הלך והתעמעם קשר זה והיהדות דחקה את הישראליות משם. מרכיבי הישראליות בכותל המערבי התמעטו, והקדושה הדתית של המקום הלכה והתבססה. בדור האחרון גם התעצם העימות סביב מונופול היהדות האורתודוקסית בקביעת מנהג המקום ואורחותיו, ובתוך כך נדחקו משם "נשות הכותל" ותנועות יהודיות דתיות אחרות. מאבק זה הבליט עוד יותר את שאלת מהותו של הכותל המערבי כמקום קדוש יהודי וישראלי וערער את התפיסה שהתקבעה אחרי מלחמת ששת הימים כי המקום שייך לציבור היהודי־ישראלי וליהודי התפוצות כאחד.

הספר שאלה של מקום: ארכיטקטורה בין הפואטי לאתי קורא להבין מחדש את יסודות המעשה הארכיטקטוני תוך חשיפתו למחשבה הפנומנולוגית. באמצעות חזרה למפגש הראשון, והכושל, בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בין הפנומנולוגיה המתארת תופעות לאור הניסיון האנושי לבין השיח הארכיטקטוני, מציעה עדנה לנגנטל קריאה חדשה של השיח, המאמצת את הגותו של הפילוסוף מרטין היידגר ודנה בהשפעתו של תיאורטיקן הארכיטקטורה כריסטיאן נורברג-שולץ. כדי להדגיש את הפוטנציאל הגלום בהגותו של היידגר בהבנת שאלת המקום והאפשרויות לשכון בו דנה המחברת במשמעותו של הפואטי כציר מכונן בהבנת מושגים מרכזיים בשיח האדריכלי העכשווי. אולם הממד הפואטי, לדידה, אינו יכול להתקיים ללא הממד האתי. דרך עיון בהגות תלמידו ומבקרו של היידגר, הפילוסוף עמנואל לוינס, מבנה המחברת זיקה בין האתי לבין הבית ואפשרויות ההשתכנות בו.

ספר המכנס מבחר עבודות אדריכלות שתוכננו בשנים 1980-2010 על ידי סטודיו האדריכלות הישראלי המפורסם – חיוטין אדריכלים. הסטודיו נוסד ב 1978 על ידי ברכה חיוטין וד"ר מיכאל חיוטין ומתמחה בתכנון אדריכלי של מבני ציבור, מגורים, תכנון פנים ותכנון עירוני. חיוטין אדריכלים זכו במספר תחרויות לאומיות פתוחות וסגורות לתכנון מבני ציבור בהם היכל המשפט בחיפה (1994); מוזיאון מאנה כץ בחיפה (2000); היכל המשפט בירושלים (2007); מוזיאון הסובלנות בירושלים (2010). הוא אחראי לתוכניות אב של מספר מוסדות אקדמאיים בהם מכון ון ליר (2009) והקמפוס החדש של אונברסיטת בן גוריון בנגב (2013), שניהם זכיה בתחרויות. הסטודיו זכה במספר תחרויות לתכנון מבנים אקדמיים, אותם גם ביצע, בהם בית הסנט באונברסיטת באר שבע (1994); המכללה האקדמית בתל אביב (1969); בית הסטודנט באונברסיטת חיפה (2002); האקדמיה על שם פולונסקי בירושלים (2010) ועוד. בהכרה בתרומתם היחודית לתרבות האדריכלית בארץ ובעולם הוענקו לחיוטין אדריכלים פרסים רבים בהם פרס אגודת האדריכלים האמריקאית ( AIA )לתכנון בתי משפט (2008); פרס רכטר (1996; 2006); אות העיצוב (2005; 2009;2011) פרס אגודת האדריכלים (1993) ופרסים בין לאומיים נוספים. עבודות התכנון האדריכלי של החברה הוצגו במספר רב של תערוכות אדריכלות לאומיות ובין לאומיות ופורסמו במיטב העתונים המקצועים בארץ ובעולם. ברכה ומיכאל חיוטין פעלו בתחום האקדמי באונברסיטאות בארץ ופרסמו בארץ ובחוץ לארץ, ביחד ולחוד, מאמרים ומספר ספרים בנושאים של תכנון אדריכלי בהם: Architecture and Utopia-The Israeli Experiment (Asghat 2007), Architecture for Justice (Tel aviv Museum 2006), and Architecture of Ben Gurion University 1990-2006 (BGU Press 2008) .

Kraków―one of the great centres of Jewish culture in east-central Europe―has always had a special place in the hearts of its Jewish inhabitants, much more so than was ever the case elsewhere in Poland. Considering Jewish life in the city from a wide range of social and cultural perspectives, primarily in the last two centuries, the contributors to this volume present a fascinating detailed panorama to explain why this should have been the case

אדריכלות החברה האוטופית: קיבוץ ומושב הוא מחקר מקיף ראשון על התכנון האדריכלי של הקיבוצים והמושבים שהוקמו בארץ ישראל במאה העשרים. הספר דן בקשר שבין האידאולוגיה לאדריכלות בהקשר היסטורי רחב של מגמות ביצירת חברות אוטופיות ותכנון יישובים אידאלים. מוצגים בו רעיונות לתכנון האדריכלי של יישובים המופיעים אצל הנביא יחזקאל ובכתביהם של הוגים כאפלטון, פוריֶה, אוֹון, מרקס ואנגלס, ואדריכלים כוויטרוביוס, לֶדו ולה-קורבזיֶה, ונבחנים הדמיון היצירתי שלהם והשפעתו על דרכי החשיבה של אבות ההתיישבות הציונית כיצחק טבנקין ואליעזר יפה, ושל אדריכלי הקיבוצים והמושבים כריכרד קאופמן, אריה שרון ושמואל ביקלס. הספר מנתח את הפריסות המרחביות של היישובים בזיקה לזרמים האידאולוגים החברתיים שהתקיימו בארץ ישראל. נסקרת בו התפתחות דגמי היישובים לאור השינויים הטכנולוגים, הכלכליים והפוליטיים המפליגים שחלו בעולם ובישראל מראשית המאה העשרים עד סופה, ונבחנת השפעתם של השינויים באידאולוגיה על השינויים בפריסתם המרחבית.

Designed by Bracha and Michael Chyutin, the Haifa Court House houses the District Court, the Magistrate’s Court, and several other judicial instances. It contains 75 courtrooms, 100 judges’ chambers, numerous offices, a library and a restaurant on a built area of 90,000 square meters, of which 40,000 are parking facilities occupying a site area of 10,000 square meters. The design was chosen from some sixty proposals submitted to a public competition in 1994. The construction was completed in 2004. Bracha Chyutin studied Architecture at the Technion in Haifa from 1972 to 1977. Michael Chyutin studied Civil Engineering and Architecture at the Technion in Haifa from 1959 to 1975, obtaining a Ph.D. in Architecture. Chyutin Architects, a leading architectural firm in Israel, have won many architectural competitions and designed numerous public buildings in Israel.

Bernini revisited is a collection of nine essays on seldom addressed aspects of the work of Gian Lorenzo Bernini. Most of the texts deal with sculpture and the related drawings but there are some references to Bernini's paintings and observations on his architectural projects. The topics include a study of the personal mode of Bernini's drawing, the optical foreshortening phenomena and their artistic remedies, aspects of laterality and meaning of gestures, the figures' physiognomic typology and their facial expressions, self portraits and role-portraits and graphic and sculptural caricatures.

ספר זה מנסה לעשות קצת סדר בתחום השיפוצים - זהו תחום רחב ועדיין לא ממוסד. קל לראות את הבעיות הרבות דרך הצצה בכמות התביעות הכספיות בבתי המשפט. תחום השיפוצים לא נלמד בשום מוסד, גם כאשר מלמדים קבלנים להיות קבלנים רשומים, מכשירים אותם להיות קבלנים בהיקפים גדולים יותר. כל אחד יכול לקום בבוקר ולהכריז על עצמו כקבלן שיפוצים. בספר זה תלמדו איך לא ליפול לשום פח, איך צריכים להוציא לפועל את תהליך השיפוץ שיענה על כל דרישותיו: איכות טובה, עלות סבירה - ובזמן סביר, תוך כדי שאתם נהנים מעצם התהליך או לפחות לא סובלים יותר מדי.

כבר מראשיתו, בתקופת הבית השני, היה בית הכנסת הציר המרכזי שסביבו התנהלו חיי הקהילה היהודית. הוא שימש לקריאה בתורה, ללימוד המצוות ולצרכים קהילתיים-חברתיים. לאחר החורבן ובמהלך הדורות זכה בית הכנסת לפריחה ולהרחבת יעדיו, והפך למוסד המרכזי והחשוב ביותר של כל קהילה יהודית באשר היא. מנהגי התפילה השונים והשימושים הרבים שנוספו לבית הכנסת השפיעו גם על תכנונו ועל עיצובו – הנושא העיקרי שבו עוסקים המאמרים שבקובץ. מטבע הדברים לא ניתן לכלול בכרך אחד את המידע הרב שהצטבר על התפתחות בית הכנסת במהלך הדורות. הקובץ שלפנינו כולל אפוא מבחר של מאמרים הדנים בבית הכנסת החל מן התקופה החשמונאית ועד ימים אלה, ובהם סיכומים וחידושים שהם ציוני דרך בהתפתחות האדריכלות של בתי הכנסת ובעיצובם.

האלבום מוצג כעת במחיר מבצע היות ונותרו עותקים אחרונים והכריכה אינה במצב חדש. תולדות התכנון והאדריכלות בקריית אדמונד י. ספרא, גבעת רם של האוניברסיטה העברית, מספרים סיפורה של אחת מן ההצלחות האורבניות-סביבתיות-ארכיטקטוניות הבולטות במדינת ישראל. האוניברסיטה הגתה ויזמה את הפקת ספר זה כדי לחקור, ללמוד, להכיר ולתעד ערכים תרבותיים-תכנוניים ואדריכליים על רקע תקופתם וסגנונם, לרבות המרקם הכולל והבניינים הבודדים בקמפוס גבעת רם. לצד התיעוד התכנוני-ארכיטקטוני, משקף המחקר והתיעוד גם את התמורות הפוליטיות-היסטוריות שחלו בהתפתחות העיר מאז קום המדינה ב-1948 ואת השפעתם המכרעת על האוניברסיטה ועל דרכה. הספר בפורמט אלבום.