"פילוסופיה לדידו של הוסרל לא הייתה מקצוע בלבד; היא הייתה עבורו בעלת חשיבות עליונה. הוא דיבר עליה כעל חובה מוסרית מקודשת ביותר… אם היה מאבד את אמונתו בפילוסופיה היה מאבד בכך את אמונתו בעצמו." האנציקלופדיה לפילוסופיה, לונדון וניו יורק "עלי להעיר – על מומנט אישי ביצירתו של הוסרל: על ההתלהבות המוסרית המפעמת – אם גם חרישית – במפעלו… בזמן שהתמוטטו יסודות התרבות האירופית, שתוהו-ובוהו המתקרב ובא התחיל לתת את אותותיו במדע בזה, שחוקרים גדולים ומפורסמים התחילו לראות במדע משחק בלבד, פיקציה בבחינת 'כאילו' או הכניעו – דרך הפרגמטיסטים – את העיון למעשה, את החקירה לתועלת – בזמן זה של משבר כללי ניסה הוסרל לבנות את הפילוסופיה מחדש על יסודות איתנים ובדייקנות מתמטית." שמואל הוגו ברגמן, הוגי הדור

בספר מתוארות מדיניות ההכחדה של גרמניה הנאצית כלפי יהדות אירופה, וכן תגובות היהודים למדיניות זו. המחבר, פרופ' אברהם צבי בראון, מנתח סוגיות בולטות של תקופת השואה, כגון: משפט אייכמן, משפט דמיטניוק, לחימה יהודית בשורות הפרטיזנים וכן מסע של לוחמים יהודים לדורות הבאים אחריהם. פרופ' אברהם צבי בראון נולד בוורשה (1920), חזה מבשרו את מוראות השואה. את עיקר השכלתו רכש באוניברסיטה העברית ועסק בה בהוראת הפילוסופיה. בשנים 1977-1980 שימש כראש החוג לפילוסופיה. מחקריו של פרופ' בראון מרובים בפילוסופיה ובתחומים אחרים ואלה כמה מספריו: 'תולדותיה של מחתרת' (בשיתוף עם פרופ' דב לוין), תשכ"ב; 'יסודי מציאות והכרה', תשכ"ז; 'סוגיית היש', תשל"ז; 'דעת', תש"ם; 'השיקול הפילוסופי', תשמ"ג; 'סוגיות ובעלי סוגיות', תשמ"ז, The Categories and Principles of Coherence, 1987.

בספר מקובצים שלושים טקסטים ממיטב הספרות הפילוסופית בכל הדורות, ובהם מובאים שיקוליהם המרכזיים של גדולי ההגות המערבית (אפלטון, אריסטו, אנסלם, דקארט, קאנט, הגל, היידגר, פרגה, וייטהד, ראסל, קוויין ואחרים) בבעיות ההוויה ואופני הקיום. מתלווים להם מבואות העוקבים אחר מהלך הדיון האונטולוגי מדור לדור.

הספר דן בבעיות הגדולות של האונטולוגיה, כגון היש השלם ותכונותיו, תורת הקטגוריות האריסטוטלית, הראיה האונטולוגית למציאות האל, מעמדו הלא תלוי של הסובייקט האנושי, כורח המציאות והמעשה האנושי החופשי. הוא מנתח אותן ניתוח בהיר ושיטתי, מתוך שילוב של ההיבט ההיסטורי שלהן.

"הספר שלפנינו הוא ביטוי בשל לתפיסתו הפילוסופית של אדמונד הוסרל. תפיסה זאת <המכונה> 'פינומנולוגיה' חורגת מעבר לתחומה של משנת יחיד... והיא מן החשובות ביותר ורבות ההשפעה בפילוסופיה של המאה העשרים... הוגים מבני דורו של הוסרל ואחריו, כגון מאכס שלר, מארטין היידגר, מוריס מרלו-פונטי, פול ריקר, רומן אינגארדן, נתן רוטנשטרייך ואחרים סיגלו לעצמם כמה מעיקרי תפיסתו, אך פיתחום בדרך משלהם… המהדורה הצרפתית של הספר יצאה לאור בשנת 1931, אך המהדורה המקורית הגרמנית נדחתה עד שנת 1950 בגלל פגיעות אישיות בהוסרל מידי המפלגה הנאצית מחמת מוצאו. נגזלו ממנו כל זכויותיו ותאריו המדעיים, לרבות הזכות לייצג את הפילוסופיה הגרמנית בחו"ל ולהשתתף בכנסים מדעיים בינלאומיים." אברהם צבי בראון (מן המבוא) "התנועה הפינומנולוגית, ששלטה בחיים הפילוסופיים של גרמניה במאה העשרים, החלה עם עבודותיו של אדמונד הוסרל... דרך התפלספות זאת איחדה הוגים כה שונים זה מזה כמו הוסרל, שלר והיידגר." עמנואל לוינס (מן המבוא לספרו "תורת האינטואיציה בפינומנולוגיה של הוסרל", 1963). הקדים מבוא: אברהם צבי בראון.