בחיבור הביוגרפי בשבח דנטה מתרחש מפגש יחיד מסוגו בין שני ענקי ספרות: ג’ובאני בוקאצ’ו (1375-1313), מחבר קובץ הנובלות הגדול דקאמרון , מייסד הפרוזה הסיפורית האיטלקית, מגולל את סיפור חייו של אבי השירה האיטלקית, מחבר הקומדיה האלוהית , דנטה אליגיירי (1321-1265). כיאה למסַפר מבטן ומלידה, בוקאצ’ו כותב מין "רומן ביוגרפי", שבו קורות חייו של דנטה משמשות תשתית עלילתית להצגת דמותו של גיבור ספרותי, ובו שזורים סיפורים מופתיים רבי רושם עם קטעי היסטוריה ועיון ורטוריקה נמלצת. אך על אף אופי ספרותי-בדיוני זה, בימינו התבררה נכונותן של ידיעות רבות שבוקאצ’ו אסף בביוגרפיה מקיפה ראשונה זו של המשורר. בד בבד, בשבח דנטה חושף היבטים חשובים בעולמו התרבותי והפנימי של מחברו, בדיגרסיות הלא-מעטות המשובצות בו. המשמעותית שבהן – הדיון ה”ארס-פואטי” במקור השירה ובמהותה, המלוּוה בדברי סנגוריה נלהבים על מלאכת המשורר. בוקאצ’ו מטיף להכרה במעמד הייחודי והנעלה של השירה בחיי הרוח, לא רק כמחווה לדנטה, אלא גם בשל היותו אחד מראשוני ההומניסטים, הדוגלים בחזרה לאתוס התרבות הקלאסית. מבחינה זו החיבור, המעצב והמציג לראשונה את מיתוס-דנטה המשורר-הפילוסוף, גם מבשר תודעה הומניסטית חדשה שתבשיל לגמרי בימי הרנסנס.

באזור כפרי שמחוץ לפירנצה מוכת הדבר, בין הגבעות הקסומות של פייזולה, משוטטים עשרה צעירים וצעירות בני האצולה שנמלטו מהמגפה. במשך שבועיים מתנהלים חייה המעודנים של החבורה האריסטוקרטית זו בין שעשועים כפריים, שיחות עליזות וסיפור סיפורים. מאה סיפורים בסך הכל, ובהם מפליא ג'ובאני בוקאצ'ו לתאר דיוקנים מלאי חיים של אנשים מכל מעמדות החברה ולהתענג על מגוון מדהים של תגובות אנושיות. מאה סיפורים של אהבה, הרפתקה, תשוקה וגורל, מהיצירות הדגולות של ימי-הביניים המאוחרים, שנעשתה מקור והשראה לרבים שבאו אחריה: צ'וסר, קיטס ועוד. הסיפורים נעים מן הקומיות ועד לדרמטיות, מן החושניות הגסה ועד לרוחניות הנעלה, מן השחיתות ועד למעלה המוסרית, מן הריאליזם ועד לאגדה. מתרגם הספר הוא גאיו שילוני, שקנה את עולמו כמתרגם מאיטלקית לעברית ומעברית לאיטלקית, ואשר הקדיש לתרגום זה את שנת חייו האחרונה. העורך המדעי הוא ד"ר אריאל רטהאוז מן האוניברסיטה העברית בירושלים. אחרית דבר נכתבה על ידי גדול חוקרי בוקאצ'ו, ויטורה ברנקה. לספר נוספו איורים מן המהדורה האיטלקית שיצאה לאור בונציה בשנת 1492.