ספר האמונות והדעות של סעדיה גאון מציג את מכלול האמונות שכל יהודי הכפוף לחוק האלוהי חייב לדבוק בהן. מכלול אמונות המשלימות זו את זו ומהוות יחדיו תורה הגותית קוהורנטית. כותרת הספר היא שמשכה את תשומת ליבי, סקרנה אותי, קרבה אותי לעיסוקַי ה"תיאולוגיים", עיסוקו של ה'לא מאמין' המתייחס בכבוד לענייני אמונה.

מהי מחשבה פילוסופית? למה מתכוונים כשאומרים על אדם שהוא פילוסוף? מה פירוש להחזיק בעמדה פילוסופית? כיצד נוצרות יצירות פילוסופיות? האם אפשר ללמוד להיעשות פילוסוף, האם אפשר ללמד זאת? וכיצד חיים חיי פילוסוף? אלה הסוגיות העיקריות המטופלות בספר שלפנינו. מובא כאן דיון כללי מעמיק, ועם זאת נהיר, בשאלות הנוגעות במהותה של הפילוסופיה. בכתיבתו הבהירה, המשובצת דברים בנימה אישית, ובניסוחיו הקולחים ומושכי הלב הספר הוא טיול מרתק ברחבי עולם הפילוסופיה.

הגותו של פילוסוף אינה מוצאת את ביטויה אך ורק בתכנים אינטלקטואליים. היא משתקפת גם בדרכי חשיבה ועשייה, בדרכי פעולה ותגובה - במכלות שלם, שבדרך כלל ממעטים לייחס לו חשיבות, אך רב חלקו בכל מה שנעשה או נאמר בתחום הפילוסופיה. ההיבטים העיוניים של פעילות הפילוסופים - הטיעונים, התיאורים, ההסברים - נסמכים על תשתית שאינה עיונית גרידא, ועם זאת אינה שייכת לתחום הפסיכולוגי או החברתי. כאשר מדגישים את הממד הקיומי, היוצר, האומנותי בעשייה הפילוסופית, כאשר בוחנים את מעשיהם של פילוסופים כשם שבוחנים את דבריהם, מתגלה נוף אחר, רצף אחר, שאינו הרצף שהרגיל אותנו אליו חקר הפילוסופים "הקלסי". כאשר פילוסוף אומר: "אני" - למי הוא מתכוון? מאין הוא שואב את הביטחון באמיתות דבריו? מה קורה כאשר פילוסוף משנה את דעתו? מה היא האחריות שיש לו כלפי הקהל שהוא פונה אליו? האם כל הפילוסופים הם רודפי החוכמה? לשאלות אלה, להיבט זה של פעילות הפילוסופים, שעל פי רוב מתעלמים ממנו, מוקדש ספר זה

הספר עוסק בהגותו של אבן גבירול. חלקו הראשון דן בפילוסוף האדם, בתקופתו, בסביבתו הרוחנית ובמערוכת השכלית שלו. חלקו השני דן בשיטתו הפילוסופית של אבן גבירול, בתכניה ההגותיים ובהשלכות מרחיקות הלכת שהפילוסוף מגיע אליהן כאשר הוא מנסה לגשר על הפער שבין אמונתו באל בורא עולם לבין קבלתו את העיקרון הנאופלטוני של ההאצלה בעולם שכולו מורכב מחומר וצורה.