הקובץ מוקדש ל מתחים מוכרים בקשרים שבין חינוך ודת, אלה הנטווים בין מסורת לשינוי ובין סמכות לאוטונומיה. המחקרים המובאים בקובץ, והמבנה הדיאלוגי שבו הם ערוכים, מאירים את הסוגיות הנידונות בו מכיוונים חדשים. כך, לדוגמה, נבדקים הקשרים שבין מסורת לשינוי בחברה היהודית ובחברות אחרות, נבחנת הסתירה, לכאורה, בין חינוך דתי לחינוך ביקורתי, ומתבררים המנגנונים המוסדיים ו האידאולוגיים שבאמצעותם מתחוללות תמורות באתוסים דתיים. הזיקה שבין סמכות לאוטונומיה נבחנת בתוך מערכות חינוך דתיות. המחקרים מבקשים לבדוק אם יש סתירה מהותית בין אכיפת משמעת לבין הפנמת ערכים, בין סמכותיות חיצונית, המופעלת תדיר על המתחנכים, לבין השאיפה להעמיד אנשים אוטונומיים. סוגיות אלה, המעסיקות את כלל המתעניינים בערכים, זוכות במאמרי הקובץ לתובנות מפתיעות. המאמרים הם פרי עבודתה של קבוצת המחקר "דת וחינוך" שפעלה במסגרת "סכוליון – מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות" בשנים תשס"ה–תשס"ז. השתתפו בה היסטוריונים, פסיכולוג חינוכי ואנתרופולוגים. לכל מאמר מתלווה מאמר תגובה.

הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים הייתה אחד המפעלים המרכזיים של התנועה הציונית, והרוח החיה להקמתה היה חיים ויצמן. כצעד סמלי למימוש הצהרת בלפור הונחו ביולי 1918 אבני הפינה לאוניברסיטה העברית על הר הצופים. מעמד הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925, בנוכחות הלורד בלפור, הנציב העליון הרברט סמואל, הרב הראשי לישראל אי"ה קוק, המשורר ח"נ ביאליק ומדינאים ומלומדים אחרים, עורר ברחבי העולם היהודי התרגשות עצומה, ונתפס כביטוי למימוש התחייה הלאומית והתרבותית של העם במולדתו ההיסטורית. תולדותיה של האוניברסיטה העברית שזורות אפוא בתולדות העם היהודי, התנועה הציונית ותולדות היישוב. הקמת האוניברסיטה מהווה דוגמה מעניינת למתח שבין מטרות לאומיות אידאולוגיות לבין אופיו האוניברסלי של המחקר המדעי, מעלה שאלות לגבי הזיקה בין המסורת היהודית למדע המודרני ולגבי הקשר בין צורכי היישוב בארץ ישראל לבין האינטרסים של העם היהודי ברחבי העולם. ייסודה של אוניברסיטה מערבית בארץ ים תיכונית אף הוא בעל השלכות חשובות על תוכן ההוראה והמחקר בה. בחלוף שבעים עשורים לפתיחתה הרשמית הוחל במפעל תולדות האוניברסיטה העברית, שכרך זה הוא פרי ראשון שלו. הקובץ דן באופן שיטתי, ביקורתי ומקיף בשורשי רעיון האוניברסיטה, בהכנות לפתיחתה, בדמויות מפתח אחדות שעמדו ליד עריסתה, בתולדותיהם של המכונים והחוגים הראשונים, בניסיונות ובהצלחות לרכז ולהצמיח מלומדים בעלי שם בתחומי המחקר השונים, אך גם בהתחלות שנקטעו. קובץ המאמרים מעלה תרומה הן לתולדות הציונות והיישוב הן לתולדות המדע וההשכלה הגבוהה במאה העשרים.

Beginning with the exploration of the problem of secularization and the role of modern science in seventeenth century Europe, Michael Heyd focuses in on a specific case study: the examination of the diffusion of Cartesian science and its relationship with the secularization of society in the context of a particular educational institution - the Academy of Geneva between the period of Orthodoxy and the beginning of the Enlightenment.