יצירתו הספרותית-היסטורית של גאיוס יוליוס קיסר כוללת עשר "רשומות" ( Comentarii ) המקובצות בשני ספרים, מלחמת גאליה ( De Bello Gallico ) ו מלחמת האזרחים (De Bello civili). מלחמת גאליה, ובה שבע רשומות שחיבר קיסר ואחת שהתחברה לאחר מותו על ידי מעריצו וידידו אַוּלוּס הירטיוּס, היא אחת הפנינים הספרותיות של התרבות המערבית בכלל והתרבות הרומית בפרט. ברשומותיו אלה, שנכתבו סמוך לתום הקרבות, מתאר קיסר את המלחמות שניהל במשך תשע שנים (50-58 לפנה"ס) עם השבטים הגאלים והגרמאנים, אך הן רחוקות מלהיות דיווח צבאי יבש האופייני ל"יומני מלחמה" רבים. קיסר ניחן ביכולת הבחנה היורדת לפרטי פרטים ולדקויותיו של טבע האדם. בכישרון ספרותי נדיר ובשפה ישירה, נטולת סלסולים ומליצות, הוא משלב מעשי גבורה והקרבה עם תיאורי נוף, צומח וחיות בר, חברות שבטיות ואורחות חייהן. איש צבא יוכל למצוא בספר ניתוחים אסטרטגיים, תחבולות טקטיות ואפיונים של כלי נשק, ציוד לחימה ומצור; היסטוריון של העת העתיקה יסיק ממנו הסברים לכניעת הגאלים והגרמאנים בפני העליונות הרומית; גיאוגרף ימצא עניין בתיאוריהם של חבלי ארץ, נהרות, הרים ויערות; סוציולוג ילמד ממנו רבות על מנהגים ומסורות בקרב שבטים שהיו אז בחזקת פראים, וכל קורא באשר הוא ייהנה מהרצאת הדברים הרהוטה בלבושה העברי החדש. דמותו של קיסר היתה נושא למחלוקת בין מעריציו למתנגדיו למן העת העתיקה ועד ימינו אלה. מעריציו הרבים – ביניהם היסטוריונים קלאסיים, מחבר המסות הצרפתי מישל דה מונטן, נפוליאון בונפרטה, יוהן וולפגנג פון גתה, החוקר הגרמני של דברי ימי רומא תיאודור מומסן והיסטוריונים בריטים – מקלסים אותו כמנהיג ומצביא גאוני ורואים במלחמתו בגאלים את הצלתה של אירופה מידי הברברים. מתנגדיו, ביניהם היסטוריונים צרפתים רבים, לא יסלחו לו על גילויי התאכזרותו לגאלים המובסים וידגישו את הנזק שגרם לתרבות הגאלית, אך אין ספק שהיה לו חלק מכריע בעיצוב דמותה של אירופה המערבית מאז המאה הראשונה לפנה"ס.