בספר זה שני חלקים. החלק הראשון מתאר את התפתחות הדת הבהאאית מאז לידתה במאה התשע עשרה מתוך האסלאם השיעי בפרס. החלק השני הוא כתב הקודש הבהאאי - הספר הקדוש ביותר (אלכתאב אלאקדס) המתפרסם כאן לראשונה בתרגום עברי עם מבוא ופרוש מפורט. בשנת 1844 הכריז עלי מחמד שיראזי על עצמו שהוא ה"שער" - באב בערבית, והתכוון לכך שהוא המשיח-מהדי של השיעים שחזר אל העולם וכך יסד דת חדשה - הדת הבאבית. הממשלה הפרסית הוציאה אותו להורג ב-1850. תלמידו מירזא חסין עלי, שנתכנה בתואר "בהאא אללאה" טען שהבאב ניבא את הופעתו שלו וחלק הארי של הבאבים הלך אחריו. כך נעשתה הדת הבאבית לדת בהאאית על שמו.הוא הוגלה מפרס ובשנת 1868 הגיע, אחרי גלגולים רבים, לעכו ובה הוא כתב בערבית (שלא היתה שפת אימו) את הספר הקדוש ביותר. הוא נפטר באחוזתו שליד העיר בשנת 1892. בהאא אללאה זיהה את הר הכרמל כהר הקודש שלו וציווה שעצמות הבאב יקברו בו. על מבנה הקבר המקורי הוקם ב-1953 ההיכל המפואר הבולט בכיפת הזהב שלו על רקע הגנים המפוארים העוטרים אותו. אלכתאב אלאקדס, הספר הקדוש ביותר, הוא ספר החוקים של הבהאאים וסיכום תורת האלוהות, חוקת החיים ותורת המוסר של הבהאא אללאה. ממנו מסתעפים כל הפרטים המייחדים את הדת הבהאאית שעיקריה הם: אחדות האלוהות, אחדות הדת ואחדות העולם. הדת הבהאאית אינה נוטלת לעצמה זכות יחיד על האמת וטוענת שכל הדתות המאמינות באל אחד מוליכות אל אמת אחת שאין בלתה. אחדות האדם פירושה שכל בני האדם שווים הם ללא הבדל מין, גזע או צבע. מלחמה ונשיאת נשק אסורים בהחלט. הבהאאים מאמינים באמונה שלמה שכדור הארץ הוא מולדת אחת גדולה של האדם ועל כן יבוטלו, בסופו של דבר, גבולות עמים ומדינות, ושפה אחת תשמש את כל באי עולם אשר יחיו בשלום תחת ממשלה נבחרת אחת. פרופסור משה שרון הוא היסטוריון של האסלאם וראש הקתדרה ללימודים בהאאים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא חיבר ספרים ומאמרים רבים העוסקים בתולדות האסלאם בימי הביניים והמזרח התיכון בן ימינו, בדתות מודרניות, בתולדות ארץ ישראל תחת שלטון האסלאם, בשפה הערבית המדוברת ובאפיגרפיה ערבית. בין חיבוריו החשובים סדרת הכרכים באנגלית "קורפוס הכתובות הערביות של ארץ ישראל" ( Corpus Inscriptionum Arabicum Palaestinae ).