“כשאני מביאה דוגמאות מדרך ההתמודדות שלי, אין לי כוונה לרמוז שאלה הדרכים הנכונות היחידות, אלא רק לספק רעיונות. מי יודע, אולי ביום מן הימים, משפט או שניים מהספר הזה יצוצו לפתע בראשה של מטפלת ברגע הקריטי”. ספר זה שופע תובנות בנוגע לעבודת הפסיכותרפיסטים – נשים וגברים כאחד – כמלאכה המשלבת התמדה, אתגרים והנאה. נינה קולטארט (1997-1927), מהפסיכואנליטיקאיות הבריטיות הבולטות בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, מתארת באומץ, בשנינות ובהומור את הפרדוקסים השונים המאפיינים את העיסוק הטיפולי. מטפלות בגישה הפסיכודינמית תמצאנה בין דפי הספר הד לחווייתן, כמי שעוסקות ב”מקצוע הבלתי אפשרי” ששמו פסיכותרפיה. למהדורה העברית מצורפות הקדמה הסוקרת את דיוני המחלוקת הסוערים בלונדון, אשר הולידו את קבוצת הפסיכואנליטיקאים הבריטים העצמאים וכן אחרית דבר המשרטטת קווים לדמותן של “הקבוצה העצמאית” ושל נינה קולטארט.

התינוק ומי האמבט הוא ספרה השלישי והאחרון של הפסיכואנליטיקאית הבריטית נינה קולטארט (1927 –1997), והראשון מיצירתה המתורגם לעברית. היא מצהירה בפתחו שהוא ככל הנראה ספרה האחרון, סוף חיי הכתיבה שלה, וכשנה לאחר פרסומו שמה קץ לחייה. כריסטופר בולאס כותב במבוא לספר כי "זהו הביטוי המוצלח ביותר של הזרם הפסיכואנליטי העצמאי שנזכה לראות אי־פעם". הספר, העוסק בנושאים תאורטיים, במקרים קליניים ובעניינים הקרובים לליבה של קולטארט כמו 'סוֹפים' – בטיפול ובחיים – ובודהיזם, מציע מבט רטרוספקטיבי ורפלקטיבי על יותר משלושים שנות עבודתה כפסיכואנליטקאית, ופונה אל עמיתים למקצוע ולמתעניינים בעולם הטיפול הנפשי. למהדורה העברית נוספו פתח דבר מאת המתרגמת ועורכת הספר, אורה זילברשטיין, ואחרית דבר שכתב אנתוני מולינו. התינוק ומי האמבט הינו הספר השני הרואה אור בסדרת פגישות לספרות פסיכואנליטית, שאותה פתח ספרו של אנתוני מולינו באסוציאציה חופשית – מפגשים בפסיכואנליזה עם כריסטופר בולאס, ג'ויס מקדוגל, מייקל איגן, אדם פיליפס ונינה קולטארט, הנחתם בראיון עם נינה קולטארט שנערך חודשים אחדים לפני שהתאבדה.