ישנם טקסטים הנעשים קלסיים למורת רוחו של מחברם. הוא או היא רק רצו לבאר נקודה מסוימת, להרצות על תורתם בפני קהל חדש או לכתוב עליה ספרון מבוא. והנה, ההרצאה או הספרון מתפרסמים ובבת אחת זוכים להצלחה עצומה המאפילה על ההגות הענפה שאותה הם אמורים לתמצת. במידה רבה זהו גורלו של האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם , הרצאה שנשא סארטר באוקטובר 1945 והתפרסמה ב- 1946 . קיצורה ובהירותה תרמו לפופולריות של סארטר ולהפיכתו לאינטלקטואל המוביל בצרפת אחרי מלחמת העולם ה- II . אך החיבור שלפנינו אינו רק תמצות של תורתו של סארטר, אלא גם תחילתו של שלב חדש והכרחי בדרכו של סארטר לעבר התואר שאותו טבע, הלוא הוא האינטלקטואל המחויב. הטקסט מופיע כאן בתרגום חדש מאת ד״ר עירן דורפמן מאוניברסיטת תל אביב, שגם הוסיף לו אחרית דבר על מקומו של האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם במכלול הגותו של סארטר.

"במאמר זה אתאר בחפץ לב את הדרכים שהלכתי בהן ואציג את חיי כבתמונה, על מנת שכל אחד יוכל לחרוץ עליהם משפט. [...] מטרתי אינה ללמד כאן מתודה שעל כל אחד ואחד ללכת בעקבותיה לשם הדרכה נאותה של שכלו, אלא רק להראות את האופן שבו ניסיתי אני להדריך את שכלי. [...] אני מציע מאמר זה כסיפור בלבד – או, אם תרצו, כמשל וכאגדה – שבין המופתים השונים שהוא מציע לחיקוי מצויים רבים שהקורא עשוי, ובצדק, שלא לאמץ. באופן זה מקווה אני שספר זה יועיל לאחדים, לא יזיק לאיש, ושהכול יוקירוני על כנותי". מאמר על המתודה , ספרו הראשון של דקארט שיצא לאור ב-1637, מגולל את קורות חייו ומוצג כאוטוביוגרפיה שבה משורגים יחדיו הפרטי והכללי – האישי, החברתי והאינטלקטואלי. נדמה שמאז תקופתו של דקארט הפנמנו כל כך את כללי המתודה שלו, עד כי קשה לנו היום להבין מה עצומה הייתה השפעתם על התפתחות הידע בעולם המערבי המודרני. יתרה מזאת, כללים אלה נראים לנו כה מובנים מאליהם, עד שאיננו שמים לב כמה קשה לשלבם בחיי היומיום. מאמר על המתודה כורך את חייו של הפילוסוף במתודה שפיתח, בתורת המוסר שלו, ברעיונותיו המטאפיזיים, בפיתוחיה המדעיים של המתודה, בלבטי הפרסום ובשאיפותיו לגבי העתיד. התעקשותו של דקארט ליישם את המתודה שלו בכל תחומי החיים הולכת יד ביד עם סירובו להבחין בין העיון למעשה, והיא אולי מוקד ההעזה שלו ואחת הסיבות לעניין הרב שאנו מוצאים בספרו גם היום. ה מאמר על המתודה מובא כאן בתרגום חדש מאת ד"ר עירן דורפמן, שהוסיף הקדמה על היחס בין העיון למעשה בהגותו ובחייו של דקארט.