ספר זה מוקדש לכבודה של פרופ' רבקה בר-יוסף, ממייסדי המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים וממעצבי דרכה. בספר זה כונסו חלק ממאמריה, שהפכו נכסי צאן ברזל בחקר החברה הישראלית, בצירוף מאמרים משלימים של עמיתיה ותלמידיה – בחמישה תחומי מחקר: עבודה, משפחה וההבדלים בין המינים, ריבוד ועדות, קליטת עלייה והקיבוץ. בר-יוסף מדגישה שני דברים בתחום העבודה: חקר הארגון הכלכלי ודפוסים של שיתוף עובדים ושל דמוקרטיזציה בתעשייה (כדרך לפיתוח ע"י גיוס המוטיבציה והמחויבות של העובדים) ומשמעות המחקר על עיצוב מדיניות ועל הצורך בתרגום מאמרים על מנת להביא לשימוש בהם בתחום הכלכלי ובתחומים אחרים. בתחום הבדל המינים בר-יוסף מדגישה את החשיבות של חקירת מקור האפלייה וההבדלים בין המינים, את ההשתלבות האפשרית והקיימת של הנשים במשק הישראלי כדי לשנות את פני החברה והכלכלה. את המשפחה היא חוקרת כארגון עם חלוקת עבודה אופקית ואנכית.

מאז מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד מאז שנות השישים, ניכרת מגמה של פיחות בחשיבותה של המשפחה בעולם המערבי. גיל הנישואים עולה, מספרם של הלא נשואים מתוך בחירה ושל זוגות בלי ילדים גדל והגירושים מתרבים. ההיסטוריה הישראלית מצביעה על מגמה כמעט הפוכה. אחרי תקופה מהפכנית של אידיאולוגיה השוללת את המשפחה, לפחות מצד העליות החלוציות, זכתה המשפחה למקום מכובד ולהכרה מלאה, בחוק ובאידיאולוגיה כאחד. הפמיליזם של החברה הישראלית מוצא את ביטויו כמעט בכל תחומי החיים, הפורמליים והלא-פורמליים. הסממנים ניכרים בנתונים הדמוגרפיים, בעמדות האוכלוסייה, במקום המרכזי שנועד לילדים, ברשתות החברתיות ובערכים המוצהרים של העילית הפוליטית, הדתית ואף החילונית. פרופיל המשפחה הישראלית מובא בספר זה דרך נושאים כגון: התשתית הדמוגרפית-סטטיסטית, מודל המשפחה התנכ"י, נסיבות היסטוריות כגון השואה, מלחמות והגירה ועוד.

בספר מובאים מקורות השופכים אור על תהליכי התפתחותה והתגבשותה של החברה הישראלית. נקודת המוצא היא שאין להבין את טיבה ודמותה של החברה הישראלית כיום ואת מגמות התפתחותה אלא מתוך ראייה וניתוח של שורשי התפתחותה האידאולוגית והארגונית בשלבים ההיסטוריים העיקריים של צמיחתה.