עשרת המחזות הרואים כאן אור לראשונה בעברית נכתבו בידי כמה מהמחזאים הקנדיים החשובים ביותר. ב'אינדיאני' ג'ורג' ריגה, שמוצאו מאוקראינה, מתמודד עם קיפוח האינדיאנים. 'אינוק והשמש' מאת הנרי בייסל, שמוצאו מגרמניה, מספר על תהליך התבגרותו של נער אינואיט במחזה מסע וחניכה אוניברסלי שברקעו נופי השלג הצפון-קנדיים. דניס פון, אמריקני במקורו, כותב הרבה לילדים ולנוער – סוגה מפותחת היטב בקנדה – ומחזהו 'שקרנים' אומר לנו משהו על אלכוהוליזם. ג'ייסון שרמן היהודי כתב את 'הגדת חברון' עלינו ממש, מזווית ראייה אוהדת אך אירונית וביקורתית מאוד. ג'וי קוגהיל, ממוצא סקוטי, נמנית עם המעצבים החשובים של התאטרון הקנדי מאז אמצע המאה העשרים, והמחזה 'כן' מפרי עטה מתאר יחסים עדינים בין קנדית לישראלי. מרגרט אטווד, מהסופרות המרתקות בצפון אמריקה וללא ספק אחת הסופרות החשובות בעולם, כתבה את 'אורטוריו לססקווטש, אדם ושני אנדרואידים' כמחזה מיתי-אקולוגי לקולות, יצירה סימבוליסטית המתריעה על השחתת הטבע. 'זסטרוצי' מאת ג'ורג' וקר, מחזאי קנדי מצליח מאוד, מתחפש למהתלה, ובעצם הוא מחזה 'גותי' המתייחס לרוע במלוא הרצינות והאימה באצטלה הרפתקנית. 'פוליגרף' מאת מארי ברסאר ורובר לפאז' – מחזאי, שחקן ובימאי בעל שם עולמי – הופק לראשונה במאי 1988 בצרפתית והפך ליצירה דו-לשונית קנדית אופיינית, וממנה נעשה התרגום הנוכחי. הוא עוסק בסיכויי הרב לשוניות בחברה רב תרבותית. 'לעולם אל תשחה לבד' של דניאל מקאייוור היא יצירה המתעלסת מעדנות עם הפוסט-מודרניזם ושייכת אולי לסוג התאטרון הפוסט-דרמטי מבחינת ההשתעשעות בדמויות, המגע הישיר והבלתי אמצעי עם הקהל וללא ספק גם שפת הדיבור. 'אלא אם העין תעלה באש' הוא יצירה אפוקליפטית בפרוזה פיוטית להפליא מאת המשוררת הקנדית המהוללת פי-קיי פייג': מעשה באישה שהעולם שלה ושלנו מתחמם ונגמר, ותוך כדי כך נראים צבעים מרהיבים ביופיים.