"אין מדע קשה כמדע זה שלתוכו אנו נכנסים בהרצאותינו אלו. כדאי לעמוד על מהותו של קושי זה. יותר משהוא נובע מתוך הסיבוך של הענין הנידון בו, הוא נובע מתוך יחסנו אליו. כל המדעים יש בהם אולי אותן האפשרויות, בערך, של עיון רחב וניתוח דק. יחידה היא תורת-ההגיון במדת הקושי שיש ללומדיה להשאר בטוחים שכדאי להשתמש בהשקפותיה. רוב המדעים האחרים, ובכלל זה גם מדעי הפילוסופיה, מעוררים אותנו בכל רגע לחוש דברים חדשים, להסתכל בהם, להתעניין בהם כדרך בני-אדם. הבא ללמוד מוטל עליו לבתר בעלי חיים, לנתח צמחים, לטפל במכשירים מחוכמים ונפלאים המצריכים זהירות וזריזות-ידים; להכיר לדעת את דברי ימי העמים, את התהוות העולמות, כל מיני השערות מופלאות וחדשות על מהות החלל; לחקור את משלוח ידם ואת מצבם החמרי של המעמדות השונים בקרב האנושות בימינו. והדברים החדשים האלה, גרויים אלה שבתחושה או שבצרכים מעשיים, הם הם המושכים אותנו בלי שנרגיש בדבר, ומהם יונק חשקנו לנתח ולצרף צירוף שלם, ככל מה שדורש השכל העיוני, את הדברים החדשים הפוגעים בנו בלי הרף". (מתוך ההרצאה הראשונה: הבעיה של תורת-ההגיון )