ספר זה הוא השלישי במפעל הכינוס של כתבי חיים ברנדוין (1920-1996), סופר, משורר וחוקר. הספר כולל מסות בשני נושאי המחקר העיקריים שהעסיקו את חיים ברנדוין - חקר המקרא וחקר הספרות העברית החדשה. מסות רבות המופיעות בספר שוחזרו מהקלטות ע"י רעיתו, מרים ברנדוין. בניתוח קשוב של בסיפורי המקרא ברנדוין מפליא לעמוד על הנאמר ועל המובלע. ניתוחיו מגלים פנים חשדות בסוגיות רבות - מסיפורי בריאת העולם עד אגדת איוב וכמו כן ניתוחים ליריים של מזמורי תהלים. תכונות המשורר היורד על שדה המחקר ניכרות גם במחקריו בספרות העברית. ברנדוין חוקר את ספרות תקופת ההשכלה (פרל, מיזס ואחרים) וכמו כן הוא ממשיך את מחקריו בכתבי אורי ניסן גנסין, לו הוא הקדיש מונוגרפיה. ברנדוין מגלה לנו את מקורותיו של ביאליק ושל אהרן צייטלין, משורר נידח לדאבון לב. חלק חשוב ומרכזי במחקרי הספרות של ברנדוין מוקדשים לכתבי ש"י עגנון, תוך התרכזות בסטירה ובאירוניה שביצירותיו. המסון הן של קורא קשוב ורגיש המאירות את נושא כתיבתן ואת כותבן.