ספרו של אלבר ממי נכתב בשנות החמישים של המאה העשרים, בעיצומו של תהליך הדה-קולוניזציה של המדינות הקולוניאליות האירופיות, בייחוד בריטניה וצרפת. ממי משרטט בבהירות את דיוקנאות הנכבש והכובש ובתוך כך מתאר את העוולות והסבל הרב שנובעים מן הכיבוש. הוא מסביר כיצד משטרים דמוקרטיים - האמונים על קיום זכויות האזרח ועל שמירת כבודו - אף הם מסתגלים למצב הקולוניאלי, ולמען רווחתם מאפשרים עוולות רבות וקשות. המחבר חושף את העיוות האנושי, הכלכלי והפוליטי שנמצא ביסוד הקולוניאליזם. ואולם המצב הזה פועל את פעולתו ההרסנית גם על הכובש, ועלול לפגוע במשטר הדמוקרטי במדינת האם. במבוא שלו טוען ז'אן פול סארטר שממי מדבר מנקודת מבט אוניברסלית: "הספר החסכני והבהיר הזה מקומו בקרב ה'גאומטריות הסוערות': האובייקטיוויות השקטה שלו היא סבל וזעם שהתגברו עליהם". בהקדמה למהדורה העברית אומר המחבר: "בשל מלכוד היסטורי (שני עמים התובעים אותה טריטוריה), הפלסטינים מצאו עצמם נשלטים בהדרגה על ידי הישראלים, והסכסוך לא יירגע כל עוד זה יימשך כך. שום עם אינו זכאי ואינו יכול לשלוט לחלוטין על עם אחר". לספר נוספה מסה מאת דניס שרביט על אודות המחבר וספרו, ועל התובנות הנובעות ממנו לגבי המציאות הישראלית-פלסטינית.

בעידן המודרני האינדיווידואליסטי מצויים מרבית בני האדם במרדף אחר האושר. "מקסם האושר" מבקש להעמיד התייחסות שונה לשאיפה לאושר מזו הקיימת כיום בשיח על החיים ואיכותם. האם אפשר לראות באושר את התכלית העליונה של חיי האדם, והאם יש דרכים ואמצעים להשיגו? האם אפשר לדבר על אמנות האושר כפי שאפשר לדבר על אמנות האהבה? אלה כמה סוגיות מפתח הנבחנות בספר. מחקרים מודרניים רבים בדקו את רמת האושר שמוצאים בני אדם בתחומים השונים של חייהם (עבודה, יחסים בין אישיים, פנאי וכיוצא בזה) ואת השלכותיו של האושר התחומי על האושר הכללי. האומנם הצליחו המחקרים האלה להגיע למסקנות משמעותיות שיכולות להיות להן השלכות על רמת האושר של הפרט? מן הספר עולה כי יש לשנות את סדרי העדיפויות במחקר האושר ולהשקיע יותר בתחום הבנת כישורי החיים והדרכים להנחלתם לפרט. מסקנה מרכזית בו היא שהעדר האושר אינו פוגע במהות האנושית של האדם. נכון יותר לומר כי השאיפה לאושר היא המצב הטבעי לאדם, ולא ההגעה אליו. משמסכימים למסקנה זו, אפשר להמשיך ולהגדיר לצד האושר שאיפות אחרות, ולעסוק בשאלה המהותית: כיצד יכול האדם במאה העשרים ואחת לנהל את חייו לשביעות רצונו מתוך ניצול ופיתוח של שכלו, רגשותיו וחושיו ומתוך קבלת אחריות על חייו. רפאלה בילסקי מלמדת בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא מתמחה בפילוסופיה פוליטית ופרסמה בין השאר מאמרים בנושאי החירות, השוויון והצדק החברתי. בעברית ראה אור ספרה על זאב ז'בוטינסקי "כל יחיד הוא מלך", הוצאת דביר תשמ"ח. בשנים האחרונות חוקרת ומרצה רפאלה בילסקי בנושא האושר.