הקהילה היהודית בקובה - היסטוריה וזיכרון מורכב מפסיפס של קטעי תיעוד בעל פה המשחזרים את קורותיה של קהילה יהודית שנוצרה באי טרופי בשולי ההגירה היהודית לארה"ב. באמצעות העדויות הקורא נחשף לתהליכי הגירה, להתמודדות עם קשיים כלכליים וזעזועים פוליטיים, לתפקידה הפרדוקסלי של קובה כארץ שדחתה את פליטי הסנט לואיס, אך נתנה מקלט ארעי לאלפי יהודים בתקופת השואה, לניצחונה האידאולוגי של הציונות, ולדרמה של הגירוש מגן העדן הקובני בעקבות המהפכה של פידל קסטרו.

השנתון יהדות זמננו הוא האכסניה המחקרית הראשונה בעברית בתחום זה. נעשה בו מאמץ מרוכז לבחון את השינויים העוברים על העם היהודי למן מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו.

כשבוטלה האינקוויזיציה בארגנטינה בטל האיסור הכולל על יהודים לבוא ולהתיישב בתחומיה. עם הקמת המדינה היהודית וחקיקת חוק השבות הובטח למהגר היהודי חוף מבטחים ופסקה תלותו בנכונות העמים האחרים לפתוח לפניו את שערי ארצותיהם. במאה וארבעים השנים בערך שבין שני המאורעות האלה חלו תמורות מופלגות ביחסם של הארגנטינאים להגירה בכלל ולהגירה היהודית בפרט וברצונו של העם היהודי להגר. בספר נפרסת פרשת ההגירה היהודית לארגנטינה על רקע תולדות ההגירה היהודית כולה ותולדות ההגירה הכללית לארגנטינה.

ההתיישבות החקלאית בארגנטינה, שתוארה עד כה בעיקר כמפעל פילנטרופי בלבד, מתגלה בספר זה באור חדש: כניסיון טריטוריאליסטי רב-ממדים, ראשון ואף יחיד מסוגו. הדמות המרכזית בפרשה זו היא הברון מוריס-דה-הירש, אשר ניסה להקים באמצעיו הכספיים הפרטיים את המסד למפעל התיישבות לאומי רחב ידיים. המחקר דן במפורט בחבלי הקמתן של המושבות היהודיות הראשונות, בתלאות שפקדו את המתיישבים ובאכזבות שנתאכזב הברון בשל הפער שנתגלה בין תקוותיו וציפיותיו לבין המציאות ההתיישבותית בארגנטינה. הפגישה בין תיאודור הרצל לבין הברון הירש, שהייתה נקודת המוצא לכתיבת "מדינת היהודים", מתוארת בספר זה, לראשונה, בהקשרה ההיסטורי מנקודת ראותו של הברון. המחקר מבוסס על הארכיונים של חברת יק"א בלונדון ובבואנוס-איירס, שהיו סגורים עד עתה בפני החוקרים, על חומר ארכיוני נוסף ממקורות יהודיים ולא-יהודיים וכן על ביבליוגרפיה רחבה. מצורפות תמונות ומפות.