מובאת כאן אוטוביוגרפיה מרתקת של הלל אופנהימר, איש רב פעלים, מראשוני הבוטנאים באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר צומח הארץ וגידוליה. סיפור חייו מתחיל בהיותו ילד יהודי בגרמניה בתחילת המאה העשרים, שזכה לילדות מאושרת בחיק משפחתו, בבית הספר ובתנועת הנוער. בגיל ההתבגרות חל מהפך דרמטי בחייו בעקבות אסון ומשבר במשפחה ופרוץ מלחמת העולם הראשונה. עם סיום בית הספר התיכון התגייס לצבא ושירת בחזית הרוסית. משהשתחרר פנה ללימודים אקדמיים, והוא מתאר כאן את לימודיו ואת הוויי הסטודנטים, שכלל טיולי אופניים, שירה ונגינה בגיטרה. השפל הכלכלי המזעזע והתחזקות הנאצים דחפו אותו לצאת מגרמניה ולעלות לארץ ישראל ב-1925. אופנהימר מצייר בהתפעלות את יפי הארץ ומתאר את אנשיה, ומסיפורו משתקפת יכולתו של עולה צעיר להיקלט בארץ בהצלחה על אף הקשיים. בעבודתו החלוצית הקים משתלה בין ביצות הכַּבָּרָה, שהיו נגועות בקדחת, ובהמשך דרכו הצטרף לאוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בראש מחלקה בתחנה לחקר החקלאות ברחובות. היה ממקימי הפקולטה לחקלאות וכיהן בה כדקן. מחקרים שערך עם עמיתיו ותלמידיו תרמו רבות לפיתוח חקלאות מתקדמת בארץ וזיכו אותו בפרס ישראל ובהערכה בין-לאומית. חוויותיו בארצות שביקר בהן למטרות מקצועיות כלולות בסיפורו. זהו סיפור אישי, היסטורי ותרבותי, שיש בו אהבת האדם והטבע, שמחה וצער, התלבטויות נעורים וחכמת חיים. הסיפור נכתב בגילוי לב מתובל בהומור בידי אדם בעל השכלה רחבה מאוד, שהשקפת עולמו הומנית, ליברלית וציונית.