אמונה, היסטוריה וערכים הוא קובץ מאמרים, שיחות והרצאות, פרי פעילות עיונית ופובליציסטית בשנים האחרונות, בעיקר ממלחמת יום הכיפורים ואילך. הקובץ בכללותו הוא המשך לספרו של ליבוביץ "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל". פרקיו – מהם פולמוסיים, ומתייחסים לדיונים וויכוחים שנתעוררו בעקבות הספר הקודם ; ומהם – עיונים בנושאים לגופם של העניינים. העניינים הם: היהודיות – כמציאות החברתית-מדינית האקטואלית של עם זה ; היחס בין שני נושאים אלה ; ובעיות תרבות ורוח כלל-אנושיות, שבהן חלק ליהדות כאבר של האנושות. קו רעיוני מנחה לכל העיונים הוא ההבחנה בין צרכים ובין ערכים, בין מסקנות הנובעות מראיית המציאות והכפויות על תודעתו של האדם המבין ובין הכרעות הנובעות ממגמותיו ומטרותיו של האדם ומכוונות כלפי המציאות ; לשון אחר: בין אמצעים ותכלית.

ספר זה הוא קובץ מאמרים, שיחות והרצאות, מפירות עיונו ודיונו של ישעיהו ליבוביץ בנושא מדעי הטבע ומדעי האדם (מדעי הרוח והחברה). הם לוקטו ממקורות שונים- קבצים אחרים, כתבי עת, הקלטות, האנציקלופדיה העברית ועוד. הספר בעיקר מדבר על העימות בין ה"עובדות" ובין "ערכים". יש הוגי-דעות שרואים בעימות זה את הציר שעליו סובבת ההגות הפילוסופית לכל זרמיה ובכל התקופות: אם הוא מציג דואליות בפועל או דואליות בתודעתנו בלבד.

ההערות המקובצות בספר זה שודרו בטלוויזיה כשיחות שבועיות של 12-15 דקות, מיום שישי ליום שישי, במחזור השנתי של קריאת התורה משבת בראשית תשמו עד שמחת-תורה תשמז. לסדרה זו לא הייתה תוכנית קבועה מראש, לא מבחינת תוכן הדברים ולא מבחינת שיטת הצגתם. השידורים ניתנו בצורת שיחות חופשיות, ברובן אף ללא הכנה בכתב. כל שיחה מתייחסת לפרט מסוים בפרשת-השבוע, לפעמים לפסוק אחד או אף למילה אחת בלבד, אם פרט זה עורר את המשדר להסב את תשומת לבם של המאזינים/צופים למשמעות הדבר הנדון או לאסוציאציה בינו ובין דברים אחרים, מהם ענייני-דיומא. הטקסט עובד מעט כדי להעביר אותו מהאמור לכתוב.

בעיית הגוף והנפש היא אחד הנושאים הקלסיים של הפילוסופיה. קיית קמפבל מסביר את מהותה: ארבעה פסוקי טענות, שלכל אחד מהם לעצמו יש טעמים המאפשרים לקבלו כאמתי, אינם מתיישבים זה עם זה כשהם נדונים כקבוצה אחת. הטענות הסותרות זו את זו הן: שהגוף הוא חומרי; שהנפש אינה חומרית; שקיימים יחסי גומלין בין גוף ונפש; שאין כוחות לא חומריים פועלים באדם. המחבר בוחן בחינה ביקורתית את הפתרונות לבעיית הגוף והנפש שהוצעו בפילוסופיה החדישה: הדואליזם האינטראקציוני; הפרלליזם; הביהייביוריזם; המטריאליזם. הוא מראה שכל אחת מן השיטות כופרת בהכרח באחד מארבעת פסוקי הטענות האלה. הוא מציג בבהירות ובאובייקטיביות את נימוקיה של כל שיטה ובצדם הנימוקים לכך שהיא לוקה בחסר. בסיכומו של הדיון מוצעת גרסה חדשה של האפיפנומנליזם, אשר גרסות שקדמו לה רווחו בפילוסופיה בתקופה קצרה במאה התשע עשרה. המחבר טוען שהאפיפנומנליזם החדש הוא ההשקפה הנראית היום המתקבלת ביותר על הדעת במבוך ההשקפות על היחס בין גוף ונפש, אולם אין הוא מתעלם מן הפגמים שמנו פילוסופים אחרים בהשקפתו זו. נוסף על הדיון בבעיית גוף ונפש לעצמה המחבר דן בהשלכות שהיו לעמדות השונות על תחומי עיון נרחבים בפילוסופיה של התודעה, בתורת ההיגיון ובמטפיזיקה הכללית.