קרן המחקר שהוקמה לזכר השופט משה זילברג ראתה לנכון להוציא לאור בכרך אחד את ספרו 'כך דרכו של תלמוד' ואת קובץ מאמריו ופסקי דין שכתב, אשר כונסו בספר 'באין כאחד'. בספר 'באין כאחד' כונסו פזורי מאמריו שעניינם קיים. הספר פותח בדברים שאמרו חבריו על זילברג בחייו ולאחר מותו. אסופת המאמרים בנויה חטיבות חטיבות, מעניינים שבשיפוט לדברים שבהגות, פובליציסטיקה וביקורת ספרים. מכאן אנו עוברים לתלמוד וסביביו ולעולם הישיבות. אחר כך באים דיונים בתחום התלמוד, וכל החטיבה האחרונה שבספר עוסקת בענייני המעמד האישי. חלקו האחרון של הספר כולל קטעים מתוך פסקי דין של זילברג ופסקי דין שלמים שכתב. בספר 'כך דרכו של תלמוד' עוסק זילברג במבחר סוגיות שיש בהן כדי להעמיד על אופיו המיוחד של התלמוד כיצירה משפטית וספרותית. בספר מתגלה זילברג חכם התלמוד, המשפטן והסופר בעושר עולמו ובעצמתו הרוחנית כחוקר, כסופר וכמשפטן יהודי בדור הראשון להקמת מערכת המשפט במדינת ישראל המתחדשת. משה זילברג בא בשערי בית המשפט העליון בחורף תשט, לאחר כהונה בת חודשים אחדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. למעלה מעשרים שנה שימש שופט בבית המשפט העליון. שעה שבא לשמש בתפקידו החדש כבר היה מאחוריו עבר עשיר של עורך דין מוכשר, מרצה מבוקש, מורה לרבים ופובליציסט לעת מצוא. כמו רבים מבני דורו בא משה זילברג לעולמה של השכלה מבית המדרש. בצעירותו ספג תורה הרבה בישיבות ליטא, ושמו נתפרסם בהן כעילוי. לאחר מכן עבר לגרמניה וסיים שם את לימודיו בתורת המשפט. זילברג עלה ארצה ב1929-. הוא היה מקורב לחנ ביאליק, וזה משך אותו לפעילות ב'אוהל שם'. מעל דוכן זה השמיע את הרצאותיו וכאן לימד תלמוד לעם. בצד תפקידו כשופט שימש זילברג פרופסור למשפט באוניברסיטה העברית בירושלים בדיני אישות, משפחה וירושה. הוא חיבר שני ספרים: 'המעמד האישי בישראל' ו'כך דרכו של תלמוד'. על הספר הראשון זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל ובפרס ישראל למדעי המשפט. עם פרישתו מבית המשפט, והוא ממלא מקום קבוע לנשיא, התמסר זילברג מחדש לכתיבה. בקולמוסו השנון הגיב על בעיות שנתעוררו בחברה הישראלית, בייחוד בתחומי המעמד האישי.

מטרתו של הספר היא יומרנית במקצת: לקרב דעתו של אדם בן זמננו אל דרכי החשיבה וההגיון של חכמי התלמוד - לקרוע חלון אל העולם הרחוק, המופלא, של הדיאלקטיקה התלמודית. התיזה היסודית של המחבר היא, כי התלמוד הוא יצירה משפטית "פר אכסלנס", והוא מנסה להאיר את הרעיון מצדדיו השונים בשבעת פרקיו הראשונים של הספר, פרקו השמיני והאחרון - "על פרשת דרכים" - מוקדש לבעיה ישראלית אקטואלית, והיא: המשבר שהגיעה עדיו פסיקת בתי המשפט בארץ, מאין ספר חוקים עצמאי, ישראלי, מושתת על עקרונות יסוד של המשפט העברי.