אבות הציונות הכניסו למילון את המונח “יהדות השרירים” וחזו בעיני רוחם “יהודי חדש” מצטיין בפעילות גופנית. הספר דת השרירים דן ב”יהדות השרירים” בהקשרה הרחב – הן בהקשר הדיון בספורט כדת מודרנית, הן בהקשר התרבותי של הספורט, והן בהקשר ההיסטוריה היהודית. פרקי הספר מערערים על המיתוס השגוי בדבר היהודי הלא-ספורטיבי וזיהויו של “יהודי השרירים” הישראלי כהיפוכו של יהודי הגלות רפה-הגוף לכאורה. הספר יוצא מנקודת המוצא המגדירה ספורט כדת, שממנה עובר הדיון אל הקשר בין ספורט, מודרנה, פשיזם ונאציזם ואל ניתוח היחס המורכב שבין ספורט ויהדות. בין השאר הוא דן בפרשות בלתי מוכרות שעניינן הספורט היהודי בגרמניה הנאצית, במורשת הגרמנית של הספורט בישראל ובקשר שבין שואה, ישראל ודימוי היהודים בשדה הספורט וסביבתו. פרק מיוחד מוקדש לחיבור משנת 1937 שנקרא “הרץ היהודי”, שניסה לפרש, בניגוד למקובל, את היהדות ההיסטורית מאז ימי המקרא כיהדות ספורטיבית, כדי לספק לגיטימציה למשנת יהדות השרירים הציונית.

בספר יחיד במינו כונסו מאמריהם של 23 היסטוריונים בכירים מגרמניה, ישראל, ארה"ב ואנגליה, ביניהם איין קרשו, שאול פרידלנדר, אברהרד יקל, סטיבן אשהיים וישראל גוטמן. הפרק הראשון על ההיסטוריוגרפיה סוקר שישים שנות מחקר והגות היסטורית על גרמניה הנאצית והיהודים מדור ילידי הרייך השלישי ועד לויכוח האקטואלי על דרכה של ההיסטורויגרפיה הגרמנית בדור האחרון. שלושת הפרקים הבאים מציגים קונצפציה רב תחומית: 1. החברה הגרמנית והיהודים ברייך השלישיף 2; החברה היהודית והנהגתה תחת המשטר הנאצי; 3. על הזיכרון וההיסטוריה.

תהפוכות רבות עברו על היחסים שבין גרמניה לארץ ישראל (פלשתינה) בעידן המודרני. בראשית המאה התשע עשרה עוד עמד הקשר בעיקרו בסימן היחס הנוצרי וההיסטורי לארץ הקודש, אך מאז הקמת הקיסרות הגרמנית (1871) הוא התגלגל גם לתחום הכלכלי והפוליטי המובהק. עבור גרמניה, כמו עבור מעצמות אחרות, הייתה ארץ ישראל טריטוריה שיש בה אינטרס כלכלי בין-לאומי הקורא לתחרות עם מעצמות אחרות. אין תמה אפוא שאבי הציונות, תאודור הרצל, ביקש להיפגש עם הקיסר הגרמני כאשר הלה ביקר בארץ ישראל. גם יורשי הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימר והרייך השלישי, גילו עניין בארץ ישראל, אלא שכאן נמזגו למערכת היחסים שני יסודות נוספים: האינטרס של יהודי גרמניה בארץ ישראל והעובדה שהיישוב היהודי שנוצר בה כלל אנשים שנמלטו מהרייך השלישי ונשאו עמם תרבות גרמנית. הקשר בין השתיים לאחר מלחמת העולם השנייה עומד בסימן זכר הרייך השלישי מחד גיסא ותפקיד ישראל מאז הקמתה בשימור זיכרון השואה מאידך גיסא.

חמישים שנה ויותר לאחר התמוטטות הרייך השלישי פועלים היסטוריונים בשני מסלולים המשלימים זה את זה: סיכום המחקר בשאלות הקשורות בחקר הנאציזם והרייך השלישי ובחינת הרושם שהותירו הרייך השלישי והעיסוק בו על הזיכרון הקולקטיבי. הספר שלפנינו, שבכתיבתו שותפים היסטוריונים מישראל ומהעולם, מספק לקורא ולחוקר בישראל מבחר מאמרים המייצגים מגמות אלה. המאמרים הכלולים באסופה זו עוסקים בשאלות חדשניות ביותר, למשל: האומנם היה הגסטפו כול יכול? מה היה תפקידה ומקומה האמתי של האישה ברייך השלישי? מה מלמד עניין של יום-יום כמו הלבוש על טיבו של הרייך השלישי? או להבדיל: מהי התאוריה הכלכלית המסבירה את מדיניות הכיבוש והרצח? ביסודו של מחקר הנאציזם והרייך השלישי, כפי שהוא בא לידי ביטוי באסופה זו, עומדת שאלת ההיווצרות: מה מקור התופעה וכיצד הוחמצה ההזדמנות לאבחנה אבחון מוקדם ולמנוע את התפתחותה? שאלה זו היסטורית במהותה, אך יש לה גם משמעות אקטואלית. מבחינה זו הפרק ההיסטורי הנדון באסופה שלפנינו ממחיש עד כמה ההיסטוריה היא מדע יישומי.

האם קיימת גרמניה 'אחרת'? מה למדה גרמניה מעברה? מה סוד הצלחתה של גרמניה אחרי מפלת הרייך השלישי? מה משמעות חלוקתה של גרמניה לשתי מדינות ואיחודן מחדש? בשאלות אלה ואחרות עוסק הספר שלפנינו. אף שגרמניה היא כיום עמוד התווך של אירופה ושותפה חשובה ביותר לישראל, מכירים בישראל אך מעט את ההיסטוריה של גרמניה שלאחר 1945, לאחר 'שעת האפס'. אין ספק כי השואה והאירועים שקדמו לה ממקדים את תשומת הלב בישראל בהיסטוריה של אותה תקופה וממעטים עיון והיכרות עם גרמניה שקמה לאחר 1945. זאת בשעה שדווקא עיון בהיסטוריה הגרמנית שלאחר 1945 יכול להאיר עבורנו הרבה מן העבר הגרמני, בעיקר העבר הקרוב: הרייך השלישי. לרפובליקה הפדרלית המערב גרמנית היסטוריה העומדת בפני עצמה. היסטוריה זו יכולה להסביר את הרקע לנפילת חומת ברלין בשנת 1989 ולאיחוד בין מזרח גרמניה ומערבה שנה לאחר מכן. ההיסטוריה של מערב גרמניה היא סיפור הצלחה כלכלי ופוליטי לצד משברים חברתיים – 'הפלא הכלכלי' והיציבות הפוליטית ולעומתם מרד הסטודנטים של שנת 1968 והטרור של קבוצת באדר-מיינהוף. הספר שלפנינו מקבץ את מאמריהם של טובי החוקרים בגרמניה ובישראל ומסרטט באופן עדכני בפני הקורא הישראלי את ההיסטוריה הגרמנית בת זמננו על כל היבטיה: החוקה, החברה, הכלכלה, התרבות, המחלוקות וחיי היום-יום.

תרגום חלקים מספרו של אדולף היטלר "מאבקי" לעברית הוא בחזקת ניסיון להציג לפני הסטודנט והקורא הישראלי בדרך בלתי אמצעית את מקורותיו האידיאולוגיים של הנאציזם. לפנינו המניפסט הרשמי ואולי החשוב של התנועה הנאצית, כפי שנכתב על ידי מנהיג התנועה, מניפסט שהדריך את המדינה הגרמנית משעה שהגיע מחברו, אדולף היטלר, לשלטון ב-30 בינואר 1933. המפגש עם מסמך זה מאיר הן את המקורות של התנועה הנאצית, הן את פעולותיה ואולי אף את פשר הצלחותיה. קריאה בספרו של היטלר הנה ללא ספק קשה. הן הסגנון והן תוכן הדברים מציגים גפני הקורא שעטנז של הגות מדינית וחברתית, דברי בלע, פורנוגרפיה גזענית וניסיון לשכתב את ההיסטוריה הגרמנית. אולם הרושם הרב שהשאיר הספר על קוראיו ובעקיפין על ההיסטוריה האירופית חייב לעורר את סקרנותו של החוקר והלומד בן ימינו: מה היה בדברים אלה כדי להלך קסם בשעתו על קוראיו? כיחד יש בהם כדי להבהיר את ההתרחשות ההיסטורית עצמה?

נושא היחסים בין ישראל לבין גרמניה מצוי תדיר על סדר היום הציבורי, ולא בעת יובל בלבד. עם זאת, מלאות מחצית היובל לקשירת היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה היא הזדמנות נאותה לעריכת מאזן היסטורי מקיף, ולכך נועדה האסופה שלפנינו. באסופה מאמרים העוסקים בשלושה נושאים עיקריים: נסיבות היווצרות היחסים הדיפלומטיים ב-1965, יחסה של גרמניה לעברה ובעיקר יחסה ליהודים והיחס ההדדי בין מדינת היהודים לבין יורשת הרייך הגרמני. על מאזן מחצית היובל מרחפים השינויים הדרמטיים המתחוללים בגרמניה, באירופה ובמזרח התיכון. השאלות הישנות מוארות מזווית חדשה, ואילו שאלות חדשות בדבר היחס בין עבר להווה, בין גרמנים ליהודים עולות כאן לדיון דורשות מענה.

ספר זה נכתב במקור בגרמנית אבל עקב חרם בגרמניה פורסם לראשונה באנגלית עכשיו רואה אור בעברית. לביצוע רצח בקנה מידה כה גדול היה הרייך השלישי זקוק למְבצעים רבים, ובהם משתפי פעולה. בין משתפי הפעולה הגרועים ביותר היו אקדמאים ואנשי רוח רבים, שהיללו את המשטר החדש וסיפקו לו את האליבי המדעי והאקדמי. הספר עוסק בקבוצה שבה היו מצויים הן הנלהבים לרעיון הנאציונל-סוציאליסטי הן האופורטוניסטים, קבוצה של אנשי מדע – אנתרופולוגים, גנטיקאים, פסיכולוגים – שתחילה העמידו את המדע לרשות האידאה הנאצית וסופם שהפכו בעצמם לתליינים. הוסיף מבוא משה צימרמן.

במה נתייחדה גרמניה משאר האומות? האם ב'פתרון הסופי' שבוצע מטעמה או בנתיב ההיסטורי שהוביל עד אליו? הישנה 'דרך מיוחדת' שבה הלכה ההיסטוריה הגרמנית? וכדי לענות לשאלות אלה – לאילו אומות וחברות יש להשוות את גרמניה? לאומות המערב בלבד או לאומות העולם בכלל? האם ישנה 'דרך מיוחדת'? האם תסביר זו את 'הפתרון הסופי'? וגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה – המצויה היא על 'הדרך המיוחדת' או ירדה הימנה? ואולי לא הייתה מעולם 'דרך מיוחדת'? האפשר שדווקא ה'רייך השלישי' לא היה אלא סטייה מן הדרך ההיסטורית של גרמניה, 'תאונה בכור אטומי'? שאלות אלה העסיקו בעשר השנים האחרונות את ההיסטוריונים בגרמניה ומחוצה לה וחוללו פולמוס חריף ששיאו ב'מחלוקת ההיסטוריונים הגרמניים' בשנים 1987-1986. מיטב ההיסטוריונים בגרמניה ובישראל מתחבטים בסוגיות אלה בספר שלפנינו. ספר עזר לחוקר, לתלמיד ולקרוא המשכיל שעניין לו בנושא.

משבר עמוק ויסודות של המשכיות משמשים זה לצד זה בתולדות גרמניה למן שנת 1945 – תום מלחמת העולם השנייה – ועד ימינו. צירו של הספר הוא שנות הטראומה של מלחמת העולם השנייה ושנות החידלון שלאחריה, שפקדו את הגרמנים. הספר בוחן אם וכיצד התגברה מערב גרמניה על הטראומה. בבחינה זו משתתפים שישה גרמנים וישראלי אחד, כל אחד מזווית ראייתו. העיון אינו אקדמי גרידא, אלא הוא מביא לידי ביטוי גם עמדות פוליטיות והערכות אישיות שונות ומייצגות.

הלאומיות הגרמנית היא מן החידות המעניינות והקשות של ההיסטוריה האנושית, ובעיקר מנקודת ראות יהודית. הספר "משברי הלאומיות הגרמנית" מציג פרקים קריטיים בתולדותיה של הלאומיות הזאת החל מראשית המאה התשע-עשרה ועד ימינו. היסטוריונים מישראל ומן הרפובליקה הפדראלית הגרמנית חברו יחד, כדי לשרטט תמונה מקיפה ככל האפשר של הנושא. פרקי הספר עוסקים בלאומיות הגרמנית קודם מהפכת 1848, ברייך הקיסרי, ברפובליקת ויימאר, ברייך השלישי ובשתי המדינות הגרמניות שלאחר מלחמת העולם השניה. כמו כן עניינו של הספר ביחס שבין הלאומיות הגרמנית לבין פרוסיה ובינה לבין יהדות גרמניה בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. גישותיהם השונות והמגוונות של תשעת ההיסטוריונים, שחיבוריהם מופיעים בספר זה, חושפות את המורכבות של התופעה שבה עוסק הספר ואת הלבטים המחקריים הקשורים בה. ספר עזר לחוקר, לתלמיד ולקורא המשכיל שעניין לו בנושא.