מחברת שבעים ושניים הסיפורים המכונסים בספר זה, מרגריט מלכת נוואר, בת לעילית האצולה הצרפתית ואחותו של מלך צרפת פרנסואה הראשון, היא ממעצבות דרכו של הסיפור הקצר העולמי. פרנסואה הראשון הביא לצרפת ממלחמותיו באיטליה את בשורת הרנסנס. המחברת, שכאחיה זכתה בחינוך עשיר, נעשתה פטרונית מלומדי הרנסנס בצרפת, וביצירתה המגוונת משתקפת השפעת זרם דתי חדש, הגרסה הצרפתית לרפורמציה הפרוטסטנטית שנתנה לאירופה המודרנית את דמותה שאנו מכירים כיום. ה הפטמרון , ספר "שבעת הימים" שכתיבתו נקטעה כנראה עקב מות המחברת, נוצר על פי דגם ה דקאמרון לבוקאצ'ו, אך מאתיים השנה שעברו מאז חובר ה דקאמרון נתנו את אותותיהם בחידושים הרבים בספרה של מרגריט דה נוואר. בעקבות כל סיפור עורכים עשרת המשתתפים-המספרים דיון, שמשתקפות בו נקודות מבט שונות ומנוגדות על יחסי גברים ונשים, שליטים ונתינים, כנסיה וחברה. פרלמנט, המייצגת בספר את המחברת, רואה בשימוש בכל כוח יסוד שלילי, המנוגד לרוח הדת האמיתית. לצד כמה סיפורים שבהם הנלעג הוא הקורבן חסר התושייה, רוב הסיפורים משקפים דווקא הזדהות עם המותקף, עם הסובל, ולא אחת אלו נערות ונשים. אולם הנשים אינן רק קורבנות. ה"פמיניזם" של המחברת מתבטא בהצגה של דמויות נשיות בכל האפיונים: תאוותניות ותמימות, מניפולטיביות ואלטרואיסטיות, מוליכות שולל את עצמן ומוליכות שולל את זולתן. בסיפורים נפתח פתח אל עולמה האינטימי של המחברת, אל הביוגרפיה האישית שלה: קשיים בחיי הנישואים, החיכוך עם האם הנערצת והקשה, האהבה ואולי שמץ למעלה מזה לאח, המלך המוכשר, חובב הנשים וההפכפך. לספר נוסף מבוא מאת דר' נדין קופטי-צור, העורכת המדעית של הספר, מן המחלקה לצרפתית באוניברסיטת תל אביב.